פוסטר חגיגי זה הוא מתנת הבלוג לקוראיו (הנאמנים בלבד) לרגל יום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל הבא עלינו לטובה. אנא תלו אותו בגאון על מרפסות בתיכם, למען יראו וייראו.
ישנה תוכנית אחת, ברדיו שמפעיל הצבא, שמחברת בשידור חי בין כל קצוות
הקשת הפוליטית הישראלית: הימין הלאומני-גזעני מצד אחד, והימין הפונדמנטליסטי-רצחני
מאידך.
יושב אדם בשם אברי גלעד מאחורי מיקרופון, ומזהם את האוויר בהסתה
גזענית יודו-נאצית מהסוג המסריח ביותר, ושום דבר לא קורה! הכל סבבה. האיש לא מפוטר
בין רגע.
הוא כמובן לא היחיד. הדג הרי מסריח מהראש, ראש הממשלה. אבל הסירחון של
ביבי מתפשט וסוחף אחריו עשרות גזענים, שיוצאים אחד אחת מהארון ומודיעים בקול גדול:
כן, גם אני גזען מסריח! שרים, חברי כנסת, "פרשנים".
הבעיה היא שזה כביכול לגיטימי, חופש הדיבור וכל זה.
ובכן, לא! אני לא מסכים. זה אולי לגיטימי מבחינת המשטרה והמדינה,
שפוטרות בלא כלום רבנים ואישי ציבור המסיתים לאלימות ולרצח, זה לא אומר שאזרחים
תמימים צריכים לסבול בשקט.
אברי גלעד לא רוצה סודנים פה – אני לא רוצה אותו פה.
אברי גלעד הוא מזהם סביבה, וככזה אני לא רוצה אותו ברחובות עירי. אין
שום סיבה שאתם ואני ניתן לגיטימציה לאיש הזה, בטח לא בתל אביב-יפו. מעתה, רוצה
האיש להנות מהחיים? שיעשה את זה ביצהר או במאחז זבדיאל ז', שם מקומו.
זאת פעולה פשוטה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות. נכון, זה דורש קצת יותר
מלייק בפייסבוק, אבל בכל זאת.
והיה ויבוא האיש הזה בקהל בני אדם, בפתיחה נוצצת, במסעדה בשדרה, או
סתם ברחוב, יש לקרוא בקול גדול:
"הי
מה זה הסירחון הזה! אוי זה גזען מסריח! פי, הריח מגיע עד לכאן! בואו נלך מפה!"
זה לא צריך להיות המילים האלה במדוייק, כמובן שכל וריאציה על הנושא
תתקבל בברכה.
פעולה זו טובה גם בהתקלות עם גזענאצים אחרים שלא מתביישים להראות את
פרצופם במרחב הציבורי.
הם זרים! הם
מסוכנים! הם אונסים את בנותינו! מאיימים לשדוד את רחמן היהודי!
אז מה, אי אפשר
להשוות, אה?
גם כשהמילים הן
אותן המילים,
וגם כשהמעשים הם
אותם מעשים?
יוני 1939, העמוד
הראשי של "דר שטורמר" - "הנחש היהודי יגזול את תומת בנותינו".
בקרוב בבת ים !
שיחזור רגעי קסם מגרמניה 1933:
זוג מעורב גרמניה ויהודי נענשים ברחוב (או יהודיה וערבי...)
על השלטים כתוב בגרמנית:
"אני החזירה הכי גדולה שיש פה ואני נותנת במיטה רק ליהודים"
מגיבים רבים, בעיקר בבלוג התאום בקפה דהמרקר, טועים לחשוב שאני משווה את המצב בארץ היום ל"שואה".
אז ראוי להדגיש:
לא עשיתי השוואה לשואה, אלא לרדיפת היהודים שהתקיימה הרבה לפניה.
העם הגרמני לא התנגד (למעט חריגים מעטים, סמולנים כאלה, בוגדים, אתם יודעים) לרדיפות היהודים לפני השואה.
אם את\ה חושב\ת שהעם הגרמני היה צריך להתנגד באופן פעיל לרדיפת היהודים עוד הרבהלפני שהגיעה השואה, השאלה שלי אליך היא מה את\ה עושה כנגד אותן רדיפות בדיוק היום?
אלמונים ניסו להצית בית בו שהו שבעה
סודנים. האירוע התרחש בשעת לילה מאוחרת, בשעה שחלקם ישנו. רק לאחר שאחד מהם
הצליח לשבור סורג באחד החלונות, הם הצליחו להימלט מהבית אפוף העשן. מפקד
שירותי הכבאות באיגוד אשקלון: "אם הם לא היו מצליחים לברוח, הם היו משלמים
בחייהם". במשטרה טרם קבעו מה הרקע להצתה
אלמונים הציתו במוצאי השבת, סמוך
לשעה 23:30, צמיג בוער בכניסה לבית קרקע בו מתגוררים 7 פליטים מסודן. מדובר
בצמיג גדול, שעל פי החשד מולא בחומר בעיר. הוא הוצת בצמוד לדלת הכניסה
לבית.
דלת הבית החלה לבעור ועשן סמיך
ורעיל מאוד החל להיכנס לבית. חלונות שנמצאים מעל דלת הכניס ומסביב לאחד
הקירות, נופצו, ככול הנראה כדי לאפשר את כניסת העשן לבית.
באותה השעה שהו בבית 7 פליטים
מסודן. על פי עדותם, כולם היו ישנים, פרט לאחד מהם. כאשר שמע את ההתרחשות
וראה את העשן והלהבות מבעד לחלון שמעל הדלת, הוא מיהר להעיר את חבריו.
מעוצמת הבעירה התעקמה דלת הכניסה, או שהיא חובלה בכוונה. בכל מקרה, הם לא
הצליחו לפתוח אותה.
אחד מהשכנים בבניין הסמוך, ששמע את
הצעקות מביתו, מיהר למקום ושמע את צעקותיהם של הפליטים בבית הזועקים לעזרה.
"ניסיתי בעזרת קרש גדול להזיז את הצמיג, או לדפוק על הדלת, אך לא הצלחתי
להתקרב. התקשרתי למכבי האש מיד", הוא מספר.
2 צוותים של כיבוי האש, בפיקודו של
רשף/ מ אליהו מור, מיהרו למקום. "הצוותים ראו בעירה גדולה ועשן סמיך של
בעירת צמיג", מספר רשף יחיאל ממן, ממלא מקום מפקד הכבאות באיגוד אשקלון.
7 הסודנים בבית אפוף העשן הסמיך,
מרגישים היטב שאם הם לא יוצאים מהבית, הם מקפדים את חייהם. בכוחות אחרונים
הם מצליחים לשבור סורג באחד החלונות של הבית ולזנק ממנו החוצה.
5 מהם נזקקו לפינוי לבית החולים, האחרים טופלו במקום ע"י צוותי מד"א וכונני איחוד הצלה דרום.
רשף ממן: "אם הם לא היו מצליחים
לפרוץ את הסורג, הם היו מקפדים את חייהם בפנים. מדובר בעשן מסוכן ביותר".
צוותי הכיבוי מיהרו לכבות את הצמיג הבוער ולאוורר את הבית מהעשן.
בשיחה עם כתב אשדוד נט, מספרים
הפליטים על פחד שמא מדובר רק במקרה ראשון, שאחריו ינסו לעשות מעשים
קיצוניים אף יותר. לדבריהם, הם לא ציפו שכך יעשה להם. עוד הם ציינו שהם
ביחסים טובים עם השכנים ואין להם מושג מי רוצה לפגוע בהם.
ממ"ק דוברת מרחב לכיש במשטרה, דלית
זילברמן יופה, מסרה בתגובה: " מדובר באירוע הצתה חמור מאוד מבחינתנו. פונו
מספר פצועים לבית החולים. מבוצעות פעולות חקירה ונבדקים כל הכיוונים.
כשיתקבלו כל ממצאי החקירה, נפעל בהתאם".
על כל משתמט סמולני מסכן שלא מזיק לאיש יש עשרות או מאות מתנחלים שלא סתם מטילים ספק בסמכות המדינה - הם גם תוקפים את חיילי צה"ל.
אבל משום מה את הסמולנים המדינה לא מעודדת, אם בעצימת עין ואם בעידוד תקציבי נדיב.
אם המדינה ממהרת להקים לכל מאחז לא חוקי הכי מושתן תשתיות כבישים, חשמל, מים, טלפון, וכמובן הגנה צבאית מלאה - איפה העידוד לאנרכיסטים נגד הגדר? מדוע הם לא מקבלים מימון מהמדינה?
למה המתנחלים לא חוטפים פגזי סירחון, כמו שהאנרכיסטים חוטפים בבילעין מידי שבוע?
אתם בטח תגידו שאני נאיבי.
אתם אולי תגידו שאני חולם.
יום יבוא ותצטרפו אלי, אבל אז יהיה מאוחר מידי, כי כבר לא יהיו שתי מדינות, אלא מדינה אחת.
איך אמר פרס?
כעסנו על אייבי, אבל מזל שהוא היה שם (ציטוט מהזיכרון).
אותו פרס, בונה ההתנחלויות ומעמיק הכיבוש שזכה בפרס נובל לשלום.
אז טוב, תמשיכו לישון בשקט, מה אכפת לכם.
מתנחלים תוקפים חיילי צה"ל, אבל דב חנין הוא סכנה למדינה.
אמת היא שקר, מלחמה היא שלום, נכון, "אדם שוב"?.
האח הגדול היא תוכנית "מציאות".
ואתם מתפלאים שאני נזקק לכדורי הרגעה?
נ.ב. ואם כבר לנון, אז הנה מה שללנון היה להגיד (40 שנה מראש) על ההופעה המתקרבת של פול מקרטני בישראל: "אתם בכסאות הזולים (500 ש"ח...), תמחאו כפיים. אתם בכסאות היקרים תשקשקו בתכשיטים שלכם".
הציבור מטומטם (פועל סביל) ולכן הציבור ישלם.
(הסבר)
זה מה שמתעסקים איתו בישראבלוג בימים אלה. הנושא החם הקודם היה האח הגדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: