מה אתם יודעים, חשבתי שוב על הנושא
החביב עלי, ערכים שמשתנים עם הזמן בניגוד לערכים נצחיים וכו'.
ניהלתי (שוב) בראשי וויכוח ווירטואלי עם
ספתא שלי החב"דניקית.
חשבתי מה יכול לשכנע אותה, ונזכרתי
בפמיניזם.
אמרתי לה בדמיוני: "תראי סבתא,
לפני מאה שנה לא היו זכויות בחירה לנשים. האם היית רוצה לחיות בעולם כזה?"
ואז שאלתי את עצמי "האם אתה היית
רוצה לחיות בעולם כזה?"
התשובה השלילית שלי הפתיעה אותי
באוטומאטיות שלה. אבל אחר כך חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שסביר שזה לא היה מפריע
לי כל כך. אם הייתי נולד לאותה שכבה חברתית שאני שייך לה היום, אולי אפילו הייתי
יוצא לכמה הפגנות עם הסופרג'יסטיות, כמו שהיום אני הולך פעם בחודשיים להפגנה או פעילות למען פלסטינים מסכנים, אבל יותר סביר שהייתי מסתכל
עליהן בערך באותה עין שאני מסתכל על טבעונים קיצוניים היום - בעין קצת עקומה.
כאילו, מה תעשה זוגתי לעתיד, כשהנכד
שלנו ישאל אותה (הרבה אחרי שאני אמות. אני מניח שגם בעתיד תוחלת החיים של הנשים
תהיה ארוכה משל הגברים, המסכנות) "אבל סבתא, איך יכולתם לאכול חיות?!"
מה אני הייתי עונה לו?
"אה...
תראה, נכדי, אז זה היה נחשב לממש מקובל... אף אחד לא עשה מזה עניין...מכרו בשר
צלוי או נא בכל קרן רחוב... שלא לדבר על זה שזה היה ממש ממש אבל ממש ממש טעים..."
"איכס, סבא, תנגב את הריר מהסנטר" "אתה יכול לנגב לי, אתה יודע
שאני משותק בכל הגוף..."
בטורו השבוע בטיים אאוט, שבו הוא משבח
את הבשר של מסעדת נווה צדק ומגןעל
המחירים הגבוהים, ג'וב הרגיל מעלה מחשבה שמעניין להזכר בה: ייתכן שהצמחונות תתרחב
לא מבחירה מוסרית, אלא כגזירה כלכלית, עם עלייה נמשכת של מוצרי הבשר. ככל שגדל
משקלם של השיקולים הסביבתיים בכלכלה, והפרות האלה הורגות אוזון עם הנודים שלהן לא
פחות מאשר כל דבר אחר. מעניין...
***
יש מדי פעם אירועים שאני שוקל ללכת
אליהם ולא מוצאים את דרכם להמלצות בבלוג.
איזה כיף להכנס לאוזן ספרים ולמצוא שם פנזין זירוקס חינמי חדש, מלא בהומור ירוד, נחות, מטופש ומהנה, ובקומיקס לא מקצועי אך מצוייר להפליא:
חיבבתי את תת הכותרת: עיתון בשפה העברית. על היוזמה חתומים עומר בן-יעקב, יונתן השילוני, מרב משנהוף, ירמי שיק-בלום והד"ר יבניאל צוף-שטיימן. האיורים מעט מחוספסים כאמור, אך עשויים בכשרון שניתן לזיהוי בקלות. השפעות ברורות של דני קרמן, לפחות אצל אחד המאיירים (רוב היצירות אינן חתומות, לצערי. אין לכם חשק להתפרסם, או שאתם סתם בצבא?).
העיתון ערוך במיטב המסורת של ערבוב טקטסטים, קומיקס באורכים שונים וקריקטורות, וכן ציורי שוליים קטנים. לא הכל מוצלח כמובן, אך הרוב שיעשע אותי. מעבר להומור הפרשות לא נפקד מקומם של נושאי אקזיסטנציאליזם עירוני, בדידות, יחסים כושלים על נשים ועוד קצת הומור הפרשות. אה, ויגאל עמיר.
את בדיחת הסטריפ שאני מביא כאן כבר ראיתי בהרבה מקומות בעבר, אך היא נוגעת לי באופן אישי ולכן מצחיקה אותי כל פעם מחדש:
בהצלחה ליוצרים בהמשך, וזכרו - אל תלכו לעבוד בפרסום!
במאמר מאת כתבי "הארץ" ו"גרדיאן" מציגים בצורה די מאיימת את המחסור ההולך וגובר במוצרי מזון בסיסיים כמו תירב וחיטהבכל העולם, שנוצר בגלל ששטחי חקלאות עצומים בכל רחבי כדור הארץ מוסבים לגידול עבור דלק ביולוגי.
אפשר לומר שהסיכום הרשמי שלי יצא לאור באדיבות "ידיעות תל-אביב" (לשעבר עיתון ת"א).
אריאל וייסמן סיכם את הפסטיבל אצלו בבלוג וגם זרה קטילות (קטלניות אך מבוססות) לכל עבר בפורום, מה שעורר דיון מעניין דווקא על 3 חוברות "נקודת מפגש" של אליהו משגב - צו פיוס או התנשאות לגלגנית?
אתם מוזמנים להוסיף משלכם בתגובות, אני אוסיף לפוסט.
הסיכום שבידיעות קצת צבוע בוורוד, וגם שלחתי אותו באמצע הפסטיבל. האמת היא שהשנה כמות המבקרים פחתה באופן ניכר יחסית לשנה ולשנים שעברו. לא יודע כמה באחוזים, אבל זה הורגש. האם הסיבה היא שכולם בחו"ל? שיש להם זכרונות מרים מהחום באוהל? שהתוכניה לא הייתה מספיק מעניינת?
אני חושד שהסיבה היא שהשנה, שלא כמו בשנים עברו, לא חולקה התוכניה יחד עם הארץ לפני הפסטיבל.
מכיוון שכבר התחלתי לדבר על החוברות מהפסטיבל עם המסריחה הזאת, נראה לי שהשנה אכתוב את דעתי על כמה מהחוברות בפסטיבל בפוסטים הקרובים. אני כבר יכול להגיד שהופתעתי לטובה מארז צדוק (Zooלה) - איזו איכות, איזה מקצוענות. צדוק יוצר בז'אנר שהוא אחד הפופולאריים במיינסטרים בצרפת ובלגיה - הרפתקאות הומוריסטיות של דמויות חיות מואנשות, דמויות אנימציה כאלה. אבל זה לפני שקראתי את העלילה.
***
כשהארץ שולח כתב לטיול בחו"ל, זאת לא עוד כתבת איל פלד הממומנת ע"י תאגידי תיירות כמו במעריב וידיעות. בהארץ שולחים את אסף אוני ואוריאל סיני למסע שיאיר ויציף נושא חשוב שנמצא במרכז ההתעניינות העולמי, אבל פה נדחק קצת לשוליים: מסע לגרינלנד כדי לעמוד מקרוב על השפעות ההתחממות הגלובאלית. ובקישור יש גם מיניסייט עשיר בנוסף על הכתבה בעיתון.
ולסיום, יום הבלוג הבינלאומי מיסודו של ניר אופיר מתפוז: אין לי כוח לחפש ולכתוב על בלוגים שאולי אתם לא מכירים. תקראו את יוסי גורביץ' (תוקן).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: