נבחרתי לשמש כמאייר אורח בקומיקס הרשת החביב "קואלה ופלאטיפוס", שמריצים בשבועות האחרונים שורה של מופעי אורח עם תוצאות מושקעות מאוד. אני עדיין עובד על זה, אך בינתיים הנה סקיצה לפריים הראשון.
והיום במדריך להתנהלות בעולם הדיגיטלי
המוזר והחדש: איך נותנים שם לקובץ.
נשמע לכם טריוויאלי? לא ולא ידידיי
ושונאיי, לא ולא.
הוותיקים שבין קוראיי אולי זוכרים איך
יצא קצפי בשעתו על מגיפת האימיילים שמגלים לכולם את האימיילים של כולם. אינני בטוח
שאצליח לגייס את אותו זעם קדוש ששירת אותי אז בהעברת המסר, אבל בואו נראה:
ראשית, למה זה חשוב?
תשובות:
א. לכם עצמכם יהיה יותר קל לאתר את
הקובץ הנכון.
ב. לאחרים שאתם עובדים איתם יהיה יותר
קל לאתר את הקובץ הנכון, בייחוד כשאתם שולחים לזרים מוחלטים כמו עיתונאים או
יח"צנים.
ג. בחורות מתות על בחורים שיודעים לתת
שמות לקבצים. אלה גברים אמיתיים שהסתגלו בהצלחה לעולם הדיגיטלי, יש להם כישורי
שרידות גבוהים יותר מאחיהם שעדיין קוראים לכל קובץ תמונה בשם האניגמטי image01.jpg.
(בחורות ששולחות תמונות שלהן במייל למי שהן מתחילות איתו בפייסבוק: אתן יכולות
להמשיך לקרוא לתמונה שלכן me.jpg, זה דווקא נוח, ככה זה פשוט ידרוס את התמונה של
הקודמת.)
אז איך קוראים?
1. כותבים באנגלית - כדי שזה יהיה קריא ע"י כל משתמש מחשב בכל מקום, לא חשוב מה
האנקודינג שלו או מה שפת האם שלו או אם זה מק או פיסי או לינוקס או אמו.
2.מוסיפים
סיומת - נקודה ושתיים או שלוש אותיות, כמו jpg, pdf, וכו, גם אם אתם במק, כדי
שמשתמשי הפיסי ידעו מה לעשות עם זה. ובעניין הזה: שמות ארוכים נקטעים לפעמים במעבר ממק לפיסי, אז הגי חשוב לשים קודם כל את המספר ואת הטקסט הכי חשוב בהתחלה, כדי שלא ייקטעו ולעמודים 1-200 יהיה אותו שם קובץ.
3. מתייגים
- מכניסים מילים שיעזרו לכם לאתר את הקובץ: שם הפרוייקט, הציור, שם היוצר, נושא,
תאריך, גרסא, מכותבים.
במקרה של תמונות, מומלץ לתייג את הקובץ מבחינת רזולוציה (למשל hi-res\low-res),
או את הגודל בפיקסלים (אם זה לרשת) או בס"מ אם זה לדפוס.
אני מתייג גם שחור-לבן או צבע (bw/col).
4. ממספרים
- אם זוהי סדרה רצה של קבצים, רצוי לציין מספר, ולהתחיל ב-01 ולא ב-1, כדי שבכל
שיטות הספירה יישמר הסדר הנכון של הקבצים, אם זה בדפדוף בתוכנת צפייה או עבור
החדרת הסדרה כסדרה לתוכנה כלשהי. ישנן תוכנות, למשל ACDSEE הוותיקה, שמאפשרות שינוי שם
קולקטיבי לקבצים תוך שמירה על המספור או להיפך, מספור מחדש.
5. לא
משאירים רווחים - מפרידים מילים במקף (או קו תחתון, אבל זה קצת מעצבן אותי
משום מה).
לסיכום, הנה דוגמא לשם של קובץ, בצירוף
הנוסחא:
Polisra-Jam-Ami-Shalom-Tower-hires-bw.tif
פולישרא -
שם הפרוייקט
ג'אם - שם
או כינוי הסיפור
אמי - קיצור
לאמיתי, יוצר הפריים
מגדל שלום
- מה מצוייר
הירז -
רזולוציה לדפוס
Bw - שחור לבן ללא אפורים
.tif - סוג הקובץ
מעכשיו אני לא רוצה לקבל קובץ שקוראים
לו cover.jpg, כי אני מקבל עשרות כאלה.
אני רוצה לקבל קובץ שיגיד לי מה זה, מי
עשה את זה, ומה הגודל של זה - לדפוס או לרשת.
איזה כיף! די לסוציאליזם, די לדי לכיבוש, די לקומיקס ישראלי. העם רוצה לאכול!
כרגיל אני נחלץ לעזרתם של העצלנים, אחיי באשר הם שם אתם שם.
כרגיל, שתיים בלילה, אתם עם עבדים מזי רעב, אין כלום בבית ואתם לא גרים ליד פיצוציה.
ובכן, כרגיל שומדבר לא הולך בקלות, הסלט הזה מצריך תכנון מוקדם. תסעו פעם אחת לאיזה סופר או שוק זול, ותצטיידו בקופסאות שימורים. עשר מכל אחת. (לזכור לוודא שיש בבית פותחן).
תירס, אפונה, אפונה וגזר, שעועית, חומוס, תירס גמדי, לבבות דקל, חמוצים וזיתים וכן הלאה. (פתאום קלטתי ש"וכולה וכולה" או וכו' עשויים להיות קיצורים של "וכן הלאה", אולי דרך צורות ביניים, משהו כמו "וכנהולה").
הסלט הקל להכנה בעולם הוא כנראה שילוב של תירס מקופסא ומלפפון חמוץ קצוץ קטן, עם קצת מלח פלפל כמובן. מאוד מתאים גם שמיר קצוץ אם מוצאים בטעות אחד במקרר במצב אכיל.
אבל עולם השימורים פותח בפני העצלן הנבון שפע של צירופים אפשריים:
חומוס ותירס, תירס אפונה וגזר (אחלה צבעים), ועוד וכנהולה. כולם טובים כתוספת לסלטי ירקות, מרקים, נזידים...
ככל שהם מתמעטים זה מחייב אתכם להיות יותר יצירתיים בשילובים בינם לבין שאריות אחרות שמצאתם במקרר.
טיפים לניהול נבון של משק השימורים הביתי:
א. אם משתמשים בחצי, עדיף להעביר את השאר לקופסאת פלסטיק עם מכסה אוטם, או לפחות לאטום את קופסת הפח בניילון נצמד.
ב. בחודשים החמים מומלץ להחזיק כמה בהיכון במקרר, בייחוד התירס והחמוצים. אין כמו תירס קר בקיץ. מלבד אולי תירס על קלח קר בקיץ. או חם. לא חשוב.
ג. מה זה חשוב בכלל? אביב\קיץ עכשיו! מזג האוויר עדיין מעולה! הציפורים עדיין מנשבות! היה אורבן מוטו מיוזיק אמו בדיזנגוף, ראינו מאות אלפי נערות דדניות בבגדים קצרצרים וזוהרים מהדסות מולנו. מכרתי קצת ספרי דימונה בדוכן "בסטרבות" של אסנת המגניבה ששותפה איתנו בתאגיד ההפצה "זוזו" ההולך וקורם עור ומפיצות.
התחום הרומנטי גועש בפעילות ווירטואלית עם שלוש נקודות, אבל עוד לא ברור מה, אם ומתי יגיע לכדי מימוש. נחיה ונראה.
החיים יפים. כדאי לכם לחיות. אם אתם בטוחים בעצמכם. ואם לא, תעשו משהו בעניין. כדורים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, חשיש, אלכוהול, קוצ'ינג, אי-צ'ינג, מה שלא יהיה. תחזרו בתשובה מצידי אם זה מה שיגרום לכם אושר. אני מעדיף פנאטים שמחים על חילונים אפאתיים. אה, רגע. זה לא יצא טוב.
אנשים שואלים אותי לא פעם איך אתה יכול
לעשות כל כך הרבה דברים (בייחוד כשנראה שחצי מהזמן אתה רוקד בהשקות ושותה
בקוקטיילים).
מוזר, כי אני שואל - איך אפשר לא לעשות
כל כך הרבה דברים?
מספיק שאני הולך ברחוב ורואה איזה
גרוטאה מייד עולים לי שלושה רעיונות לפרוייקטי אמנות בין-לאומיים עם רמאללה,
סינגאפור וקראקוב. גם נועה היא ככה. אתמול נועה באה לראות סוף סוף לראשונה את
הסטודיו בפלורנטין. מייד היא נתנה כמה עצות מעשיות, ולרווחתי אהבה את המקום.
לא מזמן נועה התפטרה ממשרת עורכת תוכן
באתרי בלוג TV ופליקס בתפוז, ועכשיו, סוף סוף, אחרי שנים שחיכיתי לזה, היא סוף
סוף יוצאת לעצמאות כתסריטאית, קופירייטרית, מפיקה עצמאית אולטרא אקטיבית!
ואם זה קורה, ולי במקרה יש עכשיו סטודיו
גדול עם מספיק מקום לשני אנשים...
ובסך הכל אנחנו משתפים פעולה לא רע, חוץ
מכשאני מתעצל...
אז עכשיו היכונו למפץ הבינגלאקטי, איחוד
כוחות יצירתיים בעלי אלפי כוחות סוס עץ כל אחד, היכונו להקמת קונגלומרט
המולטי-מדיה אולטרא-אוחתק המדהים ביותר שנראה אי פעם:
אברבאסנדי!!!
נועה אמרה שזה היה בצחוק, ונצטרך שם
יותר מכובד.
אני לא יודע. מה דעתכם על נאסא? (נועה אברבנאל+סנדי
אמיתי).
לנועה היו כמה פתרונות יותר טובים משלי
לשיפוץ הסטודיו, ואם הכל ילך בסדר נתחיל לעבוד שם יחד מתישהו בחודש הקרוב, יחד עם
ליאת הציירת ששכרה ממני חלל אחד במתחם המבוצר שלי.
מעניין, באמת לגמרי בלי שהתכוונתי, אבל
יצא שהסטודיו שלי שוכן ברחוב מולדת אחת (ב').
ויש לעניין ריבוי המשימות גם את הצד
התחתון: שכשאתה מג'גלר עם הרבה כדורים, כמה נופלים בדרך.
יש את כל הדדליינים שפיספסתי
והפרוייקטים שנטשתי. לפעמים כי הבנתי שאין דרך שבה אני מתחבר לנושא או ללקוח,
לפעמים כי הגעתי למבוי סתום יצירתי, אבל בדרך כלל פשוט כי פיספסתי את הדדליין.
הנה אחד: פרוייקט שוויצרי איכותי
במיוחד.
מר כריסטיאן דרוזופיל, שוויצרי חביב בעל
שפם ענק, הוא מו"ל קומיקס אנין שמדפיס את כל ספריו בהדפס משי באיכות מדהימה.
לפני כמה שנים פגשנו אותו באנגולם ובברלין. הוא מאוד התלהב מהבנות החתיכות של
דימונה ואמר שצריך לעשות אנתולוגיה של נשים יוצרות קומיקס בנושא חירות ושלום
עולמי, ושאל אותנו אם נוכל לארגן לו גם קומיקסאית פלטינית. לא מצאנו, ובינתיים
עברו כמה שנים.
לפני שנה הוא שלח מייל ודיווח בחדווה
שהפרוייקט נכנס להפקה, ושאל מי רוצה להשתתף. כדי להשתחל לאנתולוגיה הצגתי את עצמי
כעוזר של נועה, שתכתוב את הסיפור, והוא הסכים להעלים עין מזה שאני לא בחורה.
הדדליין היה רחוק אז לא התחלנו לעבוד. ואז אחרי חודשיים הוא שלח מייל שהפרוייקט
מוקפא, כי אשתו חלתה בסרטן. לא נעים להגיד, אבל נשמתי לרווחה. פחות אחד על הראש.
לפני כמה חודשים הגיע אות חיים מדרוזופיל:
הכל סבבה, אשתו הבריאה, חוזרים לפרוייקט, יאללה, תשלחו את הקומקסים שעשיתם לפני
שנה...
אז דירבנתי את בנות דימונה לשלוח את מה
שעשו, והתקשרתי לנועה שתרים תסריט לקומיקס של שלושה עמודים בנושא החירות. אבל אז
התברר שהדד-ליין נופל על הנסיעה שלי ללונדון להקמת התערוכה ההיא של המאיירים -
איכה אספיק לגמור את הקומיקס בזמן??!? (אני לא בטוח שאיכה מתאים כאן מבחינה
לשונית, אבל התלבש לי אסתטית). דרוזופיל שוב נתן לי בטובו עוד חודש מעבר לדד ליין
של כולם. אמנם הוא כבר יתחיל להדפיס את הספר, אבל הוא ידחה לסוף את הדפסת העמודים
שלי וכך ננצל.
לא עמדתי ביעד החודש הנוסף אחרי שחזרתי
מלונדון, וגם לא בשבוע שקיבלתי כארכה. בסוף הודעתי לכריסטיאן הנחמד שאני מרים ידיים,
תקופה קשה וכו'. כריסטיאן היה נחמד מאוד ומבין, מה שרק גרם לייסורי המצפון שלי
להתעצם, כמובן.
מיכל ברוך הצליחה להשתחל פנימה, לגבי
מירב ויפעת אני לא בטוח מה נהיה בסוף.
אני עשיתי כל מה שיכולתי...
הנה הפוסטר להשקת הספר, אם אני מבין
נכון מהצרפתית פה:
ולנושא אחר: מחר יש איזשה בלאגאן באוגנדה בירושלים עם אחלה מוזיקה והשקות של פנזינים חדשים מה"סצינה הירושלמית"... אם אתם בטעות בירושלים מחר:
ולנושא אחר: האביב\קיץ\חורף הגיע! בנות
ישראל והתפוצות מהלכות ברחובות תל אביב במחשופים, שורטסים, טייטסים, צבעוניות,
יפות, שזופות, לבנות, ג'ינג'יות, יפניות, רוסיות, פולניות, שופעות חיות, בריאות,
מרץ ושמחת חיים לבנטינית...
הן באות, הן באות יפות, מפרישמן ועד דיזנגוף
הן פורסות כנפיים.
אני עד הערב מטייל על השוליים, אני עד
הערב כבר נופל מהרגליים ויוצאות לי העיניים וראשי עלי סחרחר מחוסר דם במוח.
גדולי היוצרים והפילוסופים כבר דיברו
בשבח השיטוט העירוני העצל, חסר המטרה, שמאפשר התבוננות חדשה בנוף העירוני, וגם
טובה מאוד לנפש ולגוף (אם העיר לא מזוהמת מידי).
וכך מצא עצמו גיבורנו (אני) מוטל פרקדן
על ספסל עץ בגן מאיר, מוצא לו ברוב חוצפתו זמן לשלאפשטונדה קטנה של אחרי ארוחת
הצהריים, בשמש מתחת לדקלים, באמצע יום שלישי בשבוע, סתם יום של חול (אם כי פעמיים
כי טוב). כל העולם וגרושתו מתרוצץ ברחובות כעכברים סומים, כל הפוליטיקאים
והאוליגרכים מתרוצצים בין המשרד לבין הפילגש (חוץ מאלה שאצלם הפילגש כבר עובדת
במשרד - חוסך כל כך הרבה זמן!), כמו חבורת חזירים שמנים וחרמנים.
השמש הפיזה עליי זיו חמים ונעים, הרוח
נשבה עליי קרירה, הציפורים צייצו, הכלבים נבחו, השיירה עברה והשוחט שחט. שני ספסלים
ממני התפרקדה לה מי שנראה במבט ראשון כהומלסית שיכורה, אבל במבטשני התגלתה כסתם אזרחית מן השורה. מן הסתם גם
אני נראה כמו הומלס, בחולצת "משה בס מכלוף ובניו קומפוסט" הכחולה
והפופולארית, אותה ירשתי מנועה.
חלקים מגופי עדיין דואבים מליל אמש -
הראש מהשתייה, חלקים אחרים מפעילויות אחרות.
אבל רוחי טובה עלי.
לכרבע שעה, השארתי את כל הפרוייקטים
שיחכו בכניסה מקינג-ג'ורג', שיסתכלו בינתיים על הכלבים בחצר הכלבים.
ואת אותה הרגשה טובה נשאתי עליי מהגן
הביתה.
הערמתי על הפרוייקטים ופשוט יצאתי
מהיציאה שברחוב טשרניחובסקי.
מגיעים לשם ביום שישי פעילי חיות להציע
חיות לאימוץ, אולי מישהו יסכים לקחת הביתה את הפרוייקטים.
נ.ב. היי היי, הלו, אדוני, לא לגעת - הפרוייקט
הספציצי הזה לא מועמד לאימוץ - בחורות זה פרוייקט מסוג אחר לגמרי.
שכרתי "סטודיו" בפלורנטין. בערך 50 מ"ר, חלל אחד גדול (בערך 7X4) עם תקרה גבוהה (6-7 מטר) וקיר מתכת מטורף שנראה כמו חתיכה מיד ושם. וחדר אחד בערך 3X4 עם רצפה מצוירת בלי חלונות. אני הולך לשתף בו עוד שותפה או שתיים, ולשבת בו גם בעצמי, בתקווה שזה ישפר את התפוקה העלובה שלי. זה יהיה מטה המאבק שלי, בית הוצאת דימונה, וסטודיו מקצועי לאיור.
אבל בינתיים כבר חתמתי על חוזה על פברואר, בעוד שאני רוב הזמן לא אהיה שם בכלל בפברואר. אז אני מחפש מישהו שצריך חדר לחודש, 400 ש"ח.
כשאחזור מלונדון אתחיל לשפץ את המקום, ובטח תהיה גם איזה מסיבת פתיחה או משהו.
***
חוצמזה יש לי מלא קומיקס למכור ואפס זמן לקטלג אותם אז צילמתי כמה מהנבחרים. יש כמה דברים לא רעים, וכמה דברים שיותר התחברתי אליהם כשהייתי בן 15, וכמה דברים שקניתי גם בשנים האחרונות בניסיון כושל להתחבר לבן ה-15 שבי. יש כאן ספרים בכריכה קשה, רכה, חוברות, אוגדנים, אלטרנטיבי ומיינסטרים מכל הסוגים.
כל המעוניינים מוזמנים לחטט אצלי בשניים שלושה ארגזים מלאים כל טוב. אני די במרכז ת"א, מטר מהסנטר, אז זה קל להגיע.
The Tao does not speak. The Tao does not blame. The Tao does not take sides. The Tao has no expectations. The Tao demands nothing of others. The Tao is not Jewish.
Wherever you go, there you are. Your luggage is another story.
To Find the Buddha, look within. Deep inside you are ten thousand flowers. Each flower blossoms ten thousand times. Each blossom has ten thousand petals. You might want to see a specialist.
ותלכו לפוסט של תומר ובכלל לבלוג שלו, יש לו טונות לינקים על דת, אתאיזם, ועוד ועוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: