והיום במדריך להתנהלות בעולם הדיגיטלי המוזר והחדש: איך נותנים שם לקובץ.

נשמע לכם טריוויאלי? לא ולא ידידיי ושונאיי, לא ולא.

הוותיקים שבין קוראיי אולי זוכרים איך יצא קצפי בשעתו על מגיפת האימיילים שמגלים לכולם את האימיילים של כולם. אינני בטוח שאצליח לגייס את אותו זעם קדוש ששירת אותי אז בהעברת המסר, אבל בואו נראה:

ראשית, למה זה חשוב?

תשובות:

א. לכם עצמכם יהיה יותר קל לאתר את הקובץ הנכון.

ב. לאחרים שאתם עובדים איתם יהיה יותר קל לאתר את הקובץ הנכון, בייחוד כשאתם שולחים לזרים מוחלטים כמו עיתונאים או יח"צנים.

ג. בחורות מתות על בחורים שיודעים לתת שמות לקבצים. אלה גברים אמיתיים שהסתגלו בהצלחה לעולם הדיגיטלי, יש להם כישורי שרידות גבוהים יותר מאחיהם שעדיין קוראים לכל קובץ תמונה בשם האניגמטי image01.jpg. (בחורות ששולחות תמונות שלהן במייל למי שהן מתחילות איתו בפייסבוק: אתן יכולות להמשיך לקרוא לתמונה שלכן me.jpg, זה דווקא נוח, ככה זה פשוט ידרוס את התמונה של הקודמת.)

אז איך קוראים?

1. כותבים באנגלית - כדי שזה יהיה קריא ע"י כל משתמש מחשב בכל מקום, לא חשוב מה האנקודינג שלו או מה שפת האם שלו או אם זה מק או פיסי או לינוקס או אמו.

2. מוסיפים סיומת - נקודה ושתיים או שלוש אותיות, כמו jpg, pdf, וכו, גם אם אתם במק, כדי שמשתמשי הפיסי ידעו מה לעשות עם זה. ובעניין הזה: שמות ארוכים נקטעים לפעמים במעבר ממק לפיסי, אז הגי חשוב לשים קודם כל את המספר ואת הטקסט הכי חשוב בהתחלה, כדי שלא ייקטעו ולעמודים 1-200 יהיה אותו שם קובץ.

3. מתייגים - מכניסים מילים שיעזרו לכם לאתר את הקובץ: שם הפרוייקט, הציור, שם היוצר, נושא, תאריך, גרסא, מכותבים.

  במקרה של תמונות, מומלץ לתייג את הקובץ מבחינת רזולוציה (למשל hi-res\low-res), או את הגודל בפיקסלים (אם זה לרשת) או בס"מ אם זה לדפוס.

אני מתייג גם שחור-לבן או צבע (bw/col).

4. ממספרים - אם זוהי סדרה רצה של קבצים, רצוי לציין מספר, ולהתחיל ב-01 ולא ב-1, כדי שבכל שיטות הספירה יישמר הסדר הנכון של הקבצים, אם זה בדפדוף בתוכנת צפייה או עבור החדרת הסדרה כסדרה לתוכנה כלשהי. ישנן תוכנות, למשל ACDSEE הוותיקה, שמאפשרות שינוי שם קולקטיבי לקבצים תוך שמירה על המספור או להיפך, מספור מחדש.

5. לא משאירים רווחים - מפרידים מילים במקף (או קו תחתון, אבל זה קצת מעצבן אותי משום מה).

לסיכום, הנה דוגמא לשם של קובץ, בצירוף הנוסחא:

Polisra-Jam-Ami-Shalom-Tower-hires-bw.tif

פולישרא - שם הפרוייקט

ג'אם - שם או כינוי הסיפור

אמי - קיצור לאמיתי, יוצר הפריים

מגדל שלום - מה מצוייר

הירז - רזולוציה לדפוס

Bw - שחור לבן ללא אפורים

.tif - סוג הקובץ

מעכשיו אני לא רוצה לקבל קובץ שקוראים לו cover.jpg, כי אני מקבל עשרות כאלה.

אני רוצה לקבל קובץ שיגיד לי מה זה, מי עשה את זה, ומה הגודל של זה - לדפוס או לרשת.

יש מבין?

תודה על ההתחשבות.

ניהלתי (שוב) בראשי וויכוח ווירטואלי עם ספתא שלי החב"דניקית.

חשבתי מה יכול לשכנע אותה, ונזכרתי בפמיניזם.

אמרתי לה בדמיוני: "תראי סבתא, לפני מאה שנה לא היו זכויות בחירה לנשים. האם היית רוצה לחיות בעולם כזה?"

ואז שאלתי את עצמי "האם אתה היית רוצה לחיות בעולם כזה?"

התשובה השלילית שלי הפתיעה אותי באוטומאטיות שלה. אבל אחר כך חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שסביר שזה לא היה מפריע לי כל כך. אם הייתי נולד לאותה שכבה חברתית שאני שייך לה היום, אולי אפילו הייתי יוצא לכמה הפגנות עם הסופרג'יסטיות, כמו שהיום אני הולך פעם בחודשיים להפגנה או פעילות למען פלסטינים מסכנים, אבל יותר סביר שהייתי מסתכל עליהן בערך באותה עין שאני מסתכל על טבעונים קיצוניים היום - בעין קצת עקומה.

כאילו, מה תעשה זוגתי לעתיד, כשהנכד שלנו ישאל אותה (הרבה אחרי שאני אמות. אני מניח שגם בעתיד תוחלת החיים של הנשים תהיה ארוכה משל הגברים, המסכנות) "אבל סבתא, איך יכולתם לאכול חיות?!"

מה אני הייתי עונה לו?

"אה... תראה, נכדי, אז זה היה נחשב לממש מקובל... אף אחד לא עשה מזה עניין...מכרו בשר צלוי או נא בכל קרן רחוב... שלא לדבר על זה שזה היה ממש ממש אבל ממש ממש טעים..." "איכס, סבא, תנגב את הריר מהסנטר" "אתה יכול לנגב לי, אתה יודע שאני משותק בכל הגוף..."

טוב, נראה לי שהבנתם.