RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
אשלי ווד יצייר סדרה חדשה של טאנק גירל שיכתוב אלן מרטין!
אשלי ווד, אותו אמן פין-אפ המתמחה בכוסיות עירומות ורובוטים עם רובים ענקיים, הכריז בבלוגו בשבוע שעבר כי הוא הולך לצייר סדרה חדשה של טאנק גירל שיכתוב הכותב המקורי, אלן מרטין. הסדרה תתחיל לצאת במאי בהוצאת IDW.
מרטין הסביר את המראה החדש בכך שהמראה הפאנקיסטי הישן של טאנק גירל הפך לגמרי למיינסטרים, ואם המיינסטרים ניכס את מראה הפאנק ורוקן אותו ממשמעויותיו האנטי ממסדיות, הרי שעל המורדים להשתמש בתגובה במראה המורה\אשת העסקים של שנות השמונים ה"נורמטיבי" כדי לתעתע בממסד. אבל, מרגיע מרטין, אל תדאגו, היא עדיין תעשן, תשתה יותר מידי, ותזדיין עם קנגורו.
(התוודעתי אל הידיעה באתר חנות קומיקס וירקות.
ולעניין אחר:
מגזין שחור לבן חדש בשם A5 יושק במסיבה ביום רביעי בפאב המג'ין בו, דיזנגוף 267 פינת ירמיהו בת"א. המגזין יחולק שם חינם ויהיה גם קוקטייל הבית.
המגזין הוא אוסף של עבודות שנשלחו לעורכים, זוג המעצבים קרן רוזנפלד וגולן גפני (29). לא ראיתי אז אני לא יודע להעיד על איכות התכנים, אבל היה אתם ראיון ב"העיר" ביום שישי והם נשמעים חדורי אמונה ועזוז. הגיליון הראשון יופץ חינם בגלריות, בארים ומוקדי תרבות אחרים.
ולעניין אחר:
ישראל בלום הוא אמן המייצר עבודות בטכניקה של הדבקת אלפי פיסות עץ קטנות, וחוץ מזה הוא גם אבא של לי בלום, יוצר חוברת הקומיקס לילדים בסגנון בחר את ההמשך "בילי אייקרס ואוצר כורי הזהב".
בסוף השבוע הזה הוא יקיים "סטודיו פתוח" בסטודיו שלו, ויארח גם מכירה של קומיקס ישראלי מכל מיני סוגים ומינים, גם לילדים וגם להורים. בין השאר יימכרו שם ספריהם של אורי פינק, אנגלמאייר, גלעד סליקטר, ההורים של לב אפור, קבוצת דימונה, ואמן הבית לי בלום. גם העבודות של ישראל בלום יוצעו למכירה בהנחה.
18,19,20 בינואר, חמישי ושבת 10:00-22:00 ושישי 10:00-18:00
יהושע בן נון 19, כניסה נפרדת מימין, 03-5278564
ופאולינה מזרוע האופנה של תאגיד 220V מוסרת:
בשבת ה-20 לינואר תתקיים המכירה החודשית שלנו!
נתחיל מכירת סוף עונה - 30% הנחה על כל קולקציית החורף!
בואו לבקר אותנו ברח' גלבוע מס' 2 דירה 5,
בין 11 בצהריים עד 21 בלילה ואחר כך מסיבה
לפרטים
פאולינה 0544627073
|
נכתב על ידי
,
14/1/2007 20:59
בקטגוריות פנזינים וכו', איור, אמנות, מגזינים, עיצוב גרפי, עירוני, קומיקס, קומיקס ישראלי, תרבות אלטרנטיבית, תערוכות, אופנה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-15/1/2007 15:13
|
המלצה מסוייגת: בוני פרינס בילי מגיע לארץ
בוני פרינס בילי ידוע גם כוויל אולדהם, או הפאלאס בראדרז, או עוד כל מיני פסבדונימים.
בוני פרינס בילי יכול אולי להזכיר לכם את ניק דרייק, בגרסת הקאנטרי האלטרנטיבי. כמוהו, הוא שקט ומהורהר. אבל הוא פחות דכאוני מדרייק, יותר סרקסטי ומעט ממזרי.
אני הכרתי אותו במקרה, כשפעם הוא היה אמור להופיע בדינמו באופן מפתיע ולא מתוכנן. קברניטי הדינמו הזמינו ממני עיצוב למדבקה, ובן גם צרב לי דיסק מתנה שאדע במה מדובר. זו הייתה מתנה נהדרת, ואני מודה לו על זה עד היום. המופע בוטל בסוף.
אם אתם רוצים לנסות, אני ממליץ על Ease Down the Road מאת Bonnie 'Prince' Billy, אבל אני לא מכיר את רוב הדיסקים שלו, רק שלושה.
אולדהם יקיים שלוש הופעות, כולן בתל אביב-יפו: ב-31 בינואר בבית מיומנה ביפו ובשני והשלישי לפברואר במועדון הפטיפון. כרטיסים יעלו 120 ש"ח וניתן לרכוש אותם באוזן השלישית. עדכון: השני בפברואר כבר סולד אאוט אז תזדרזו.
עכשיו אני בעצמי כנראה לא אתאפק ואקנה כרטיס להופעה הזאת, אבל אני לא בטוח בעניין ההמלצה. האם זאת תהיה הופעה מרגשת או משעממת? בבית בלילה אני אוהב לשמוע אותו, אבל אני קצת סקפטי לגבי הופעה פומבית של שירים שקטים ומהורהרים. אולי צריך לעבור את ההופעה תחת השפעה?
ולמהירי החלטה: (להלן הודעת המארגנים, אני לא ביניהם, אני רק מפרסם:
יום פתוח בישובי דרום הר חברון
עזרו לנו במאבק נגד פשע הגירוש המתמשך של תושבי סוסיא מבתיהם ואדמתם.
רקע:
בדרום הר חברון, באזור הנקרא "מסאפר יטא" חיה אוכלוסיה קטנה של כמה אלפי חקלאים ורועים. חלק מהאוכלוסייה חיה בכפרים בנויים, וחלקה במערות ואוהלים. תושבי ההתנחלויות של איזור דרום הר חברון פועלים בחסות צה"ל והמנהל האזרחי כדי לגרש את תושבי האזור מבתיהם ולנשל אותם מחייהם הצנועים מלכתחילה. בקרוב בית המשפט הגבוה לצדק עלול להפוך עצמו לשותף בגירוש הזה. ב-29 לינואר ידון בג"ץ בתיק סוסיא המונח לפתחו מאז 2001.
אנו דורשים מבית משפט העליון להיות אכן "בית דין של צדק". צדק יכול להתקיים רק כאשר אנשי סוסיא יזכו לשבת על אדמותיהם בשלום והפושעים הגזלנים, המכים, המתעללים והעושקים יובאו לדין. אנו פונים לשופטי בג"ץ ולקברניטי מדינת ישראל שיוכיחו כי הם אינם שותפים לדבר עבירה ופשע ושיפסקו דין צדק למען תושבי סוסיא והאזור.
תושבי סוסיא, וועדת תושבי דר' הר חברון מזמינים אתכם ליום סיור ולימוד בסוסיא שיתקיים בשבת ה-13 לינואר.
התכנית:
11:00-14:00- סיור ומפגש עם תושבי סוסיא והאזור. לא הפגנה, לא אלים, רק מפגש וסיור. אבל אומרים שקר שם אז תלבשו גטקס.
הסעות ופרטים נוספים:
אנא הירשמו על מנת שנוכל לתכנן כראוי את סידורי ההסעות.
ת"א- תחנת רכבת ארלוזורוב 9:00
עמית- [email protected]
054-5450041
ב"ש- אוניברסיטה 9:30
אילן 052-6336292 , ערן 052-5464643
י-ם- גן הפעמון 9:30
יהודה- [email protected]
מארגנים: תעאיוש, לוחמים לשלום, קואליצית נשים לשלום, גוש שלום, שלום עכשיו, הוועד נגד הריסות בתים, תנועת עץ הזית, קהילת קמה בנגב, בני אברהם.
| |
המלצה ליוצרים: השתמשו בפליקר
פעמיים עצרתי את עצמי באמצע כתיבת הפוסט הזה ואמרתי לעצמי: לאאא, מי עדיין לא יודע מה זה פליקר?
אז רבים מבין קוראיי יודעים כבר שנים, אבל אני מניח שיש עדיין קוראים רבים, ביניהם גם בוגרים טריים של האקדמיות לעיצוב ואמנות וגם יוצרים וותיקים (אהלן זאב), שלא נחשפו לכוחה של הווב 2.0 ולא מבינים עדיין איך לנצל את פליקר לתועלתם ולהנאתם.
אם אתם כבר יודעים, אז פשוט דלגו, פוסט זה לא מיועד לכם כנראה.
מה זה ווב 2? בעיקר, מדובר באפשרויות הקהילתיות של הרשת, ואתרי ווב שתיים הם אתרי שמנצלים את האפשרויות הקהילתיות האלה.
flickr הוא אחד מהאתרים הראשונים, והמצליחים ביותר, שמסמלים את העניין.
בבסיסו, זה אלבום תמונות מקוון, כמו שהיו מאות לפניו.
ההבדל טמון בממשק הידידותי מאוד, בעיצוב הנעים והשקט, אבל בעיקר בקהילתיות: כשמרחפים מעל האייקון של מישהו, מופיע משולש קטן, וכשלוחצים עליו נפתח תפריט נגלל. משם אפשר לסמן מישהו כאיש קשר (contact), או כחבר, או כמשפחה שלך. מאותו רגע, בכל פעם שתגיע לפליקר, תראה את התמונות האחרונות שאנשי הקשר שלך העלו לרשת, התמונות האחרונות שלך, ותמונות אחרונות אקראיות מכל פליקר. תראה גם סימון אם הגיבו לתמונות שלך תגובות חדשות.
לכל תמונה יש כותרת, תגובות, תיאור, ותגיות, שהן מילים שמתארות את התמונה ועוזרות כשמחפשים תמונות. אפשר להוסיף תמונות של אחרים שאהבת למועדפים שלך. ואתה גם יכול לראות מי הוסיף את התמונה למועדפים שלו, כמה צפיות היו לכל תמונה, וכו.
בפליקר יש גם קבוצות נושא.
נגיד שהצטרפת לקבוצה כלשהי, נגיד לקבוצת איור, והעלית לפליקר שלך איור שאיירת - עכשיו אתה יכול לשלוח את האיור שלך לקבוצה (באמצעות התפריט שמופיע מעל התמונה), וכל חברי הקבוצה יראו אותו, ואולי גם יגיבו. לכל קבוצה יש גם לוח הודעות, ויש קבוצות עם כללים מאוד ברורים של כמה תמונות מותר להעלות והגדרות לגבי הנושאים המותרים.
יש עשרות אלפי קבוצות נושא כאלה. היופי הוא שהתמונה עצמה לא משוכפלת, אפשר להוסיף אותה למספר לא מוגבל של קבוצות, הכל מבוסס על לינקים.
למה זה טוב ליוצרים? כי בניגוד לסתם אתר פורטפוליו, פורטפוליו בפליקר הוא דבר חי, כי כל הזמן יש אליו תנועה של אנשים שהגיעו אליו מכמה סיבות שונות: או שהם גלשו מאדם לאדם בצורה חברתית, דרך רשימת החברים של כל אחד מהם, או שהם ראו תמונה שלך באיזה קבוצת נושא שמענינת אותם, או שהם חיפשו לפי תגיות, או אפילו קראו תגובה שכתבת לתמונה של מישהו אחר ופשוט לחצו על האייקון שלך לראות מי אתה.
יש אינסוף אפשרויות כאלה להכיר אחרים ושאחרים יכירו אותך.
אתרי בלוגים כמו ישראבלוג המקומי או מייספייס העולמי עובדים בצורה דומה. אני מתמקד בפליקר פשוט כי הוא מוקדש ליצירות ויזואליות לא זזות ודו מימדיות, שהן התחום העיקרי שאני פועל בו. חוצמזה שהממשק שלו יותר נוח, קל ומהיר לשימוש מכל אתרי הבלוגים שאני מכיר, והעיצוב שלו בהיר, נעים ושקוף.
זה אומר שצריך לשרוץ קצת ברשת, ולהשקיע קצת בלהצטרף לקבוצות וכאלה, אבל אתר כמו פליקר גורם לכך שימצאו אותך יותר בקלות גם אם אתה לא חברתי בטירוף.
דרך פליקר הגעתי להשתתף בתערוכה בניו יורק למשל.
פשוט בלוח ההודעות של קבוצת אמנות רחוב ישראלית הייתה הודעה של מישהו על אוצרת אמריקאית שחיפשה עבודות מישראל בסגנון אמנות רחוב.
כל אחד יכול למצוא בפליקר את הקבוצות שלו, בכל מיני נושאים, בין אם זה על בסיס עניין במקום (כמו תל אביב) או על בסיס סגנון אמנותי (קבוצת ציור אקריליק) או על בסיס תכנים בתמונות (קבוצת צילומי מצלמות ביטחון). נוצרת משפחה, כן משפחה, כל כך נוחה וכו.
ברגע שמישהו מסמן אותך כחבר, זה לא אומר שאתה אוטומאטית מסמן אותו כחבר, זה חד צדדי. אתה מקבל הודעה שהוא הוסיף אותך, ואז אתה יכול ללכת לראות מי זה, מאיפה הוא, ואיזה תמונות יש לו. הדברים האלה עובדים כמובן לא רק עבור אמנות אלא גם כרשת חברתית - כשרק נחשפתי לפליקר גיליתי שדרך איש קשר אחד בלבד אני מגיע לפליקר הצילומים האישי של אם סי קרולינה (לא, אין עירום), וכל מיני אנשים מענינים אחרים, גם אם יותר אנונימיים.
לג'וליה וורץ, האמריקאית הצעירה שהכרתי דרך פליקר ושעושה את הקומיקס המעולה Fart Party, יש כבר כמעט 6666 אנשי קשר מכל העולם! 6666 אנשים שמנויים על הקומיקס שלה.
כשקורן, שיושב בניו-יורק, התלונן שקשה לו להגיע לארט דיירקטורים במגזינים נחשבים, המלצתי לו לחפש אותם בפליקר, לראות איפה הם מבלים, וללכת לשם גם. הוא התבייש לעשות את זה אז אני לא יודע אם זה עבד, אבל למשל אני הכרתי את הריף ראף דרך פליקר, הרבה לפני ששמעתי עליו מכל מקום אחר. לא שזה גרם לי לרצות ללכת לשם, אבל זאת היתה סתם דוגמא.
קל יותר להעלות תמונות לפליקר מאשר לאתר אישי בפורמט אחר, ויש גם תוכנת העלאה קטנה שאפשר לגרור לתוכה צילומים בקבוצות גדולות במקום להעלות אחד אחד דרך האתר.
החשבון הבסיסי הוא חינמי (צריך חשבון דואר יאהו פעיל), אבל יש לו מגבלות על כמות המגות שאפשר להעלות בחודש ומספר התיקיות (sets) שאפשר לפתוח. חשבון פרו עולה 25$ לשנה. אני פעלתי כמעט איזה שנה בלי פרו בלי בעיה, קניתי פרו לראשונה רק כשמיקמתי בדף הפליקר שלי את הקריקטורות האנטישמיות היהודיות והייתי צריך נפח העלאה גדול.
בקיצור, מומלץ, נסו את זה בבית. ואם אתם עולים לפליקר, אתם מוזמנים לעשות אותי איש קשר. אבל נא לא להעלב אם אני לא עושה אתכם בחזרה.
נ.ב. הפליקר שלי.
|
נכתב על ידי
,
10/1/2007 11:43
בקטגוריות אופנה, איור, אמנות, המדריך ליוצר קומיקס, המדריך למאייר, עיצוב גרפי, צילום, קומיקס, תקשורת, תרבות, תרבות אלטרנטיבית, אינטרנט
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של her ב-16/1/2007 18:31
|
דב חנין מקדם הצעת חוק: עובדי קבלן יוכלו לתבוע גם את מזמין השירות
כשאני אומר שאני מצביע חד"ש, ומעודד אנשים לעשות כמוני, אחד הטיעונים העיקריים הוא טיעון החקיקה החברתית.
"אבל מה כבר מפלגה קטנטנה מהאופוזיציה יכולה לעשות?" הוא הטיעון הנגדי העיקרי.
ובכן קומרדס, מה היא יכולה לעשות? לעשות!
להלן הידיעה הבוקר של רותי סיני בהארץ:
ועדת שרים לחקיקה אישרה אתמול הצעת חוק שעשויה לשפר בצורה ניכרת את תנאי העסקתם של עשרות אלפי עובדי קבלן. ההצעה קובעת, שעובדי קבלן שלא יקבלו את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות יוכלו לתבוע לא רק את הקבלן, אלא גם את המעסיק שהשתמש בשירותיהם. למשל, מאבטח שהועסק בחברת שמירה יתבע את החברה שהפרה את זכויותיו; אם כעבור 21 יום לא ייענו תביעותיו, הוא יוכל לתבוע את משרד הממשלה, הבנק או כל גוף אחר שעליו שמר. ההצעה עתידה להיות מאושרת בקריאה טרומית ביום רביעי.
מקדמי החקיקה, שנוסחה על ידי "הפורום לאכיפת זכויות עובדים" והוגשה על ידי ח"כ דב חנין (חד"ש), מקווים שהיא תצמצם את הפגיעות בעובדי קבלן. זאת, משום שלמזמין העבודה או השירות יהיה אינטרס להבטיח שהקבלן משלם לעובדיו כדין כדי שהוא עצמו לא יצטרך לשלם להם.
פסק הזמן של 21 יום ממועד פנייתו של העובד לקבלן שמעסיק אותו ועד לפנייתו לקבלת סעד מהמשתמש נועד לאפשר למזמין לאיים על הקבלן בהפסקת ההתקשרות עמו כדי לחייבו לשלם לעובד. כדי למנוע מהמשתמש לממש את האיום, גם לקבלן יהיה אינטרס לפעול לפי החוק וההסכמים הקיבוציים.
"הצעת החוק נוסחה מתוך מחשבה על זכויות כל הצדדים במשולש מזמין-קבלן-עובד, ובפרט מתוך מחשבה להגן על העובדים מבלי לפגוע במזמינים", כתבה לשרים עו"ד דבי גילד-חיו, הלוביסטית של האגודה לזכויות האזרח.
הצעת החוק הופלה לפני שנה על ידי הקואליציה בהנחיית משרד האוצר. אבל הפעם היא זכתה בתמיכת שרי הממשלה בעקבות עבודת הכנה ושכנוע שעשו חנין והפורום, קואליציית ארגונים הכוללת את האגודה, "קו לעובד" ושדולת הנשים. בין החתומים על ההצעה גם ליה שמטוב (ישראל ביתנו), מוחמד ברכה (חד"ש), שלי יחימוביץ' (עבודה) ורן כהן (מרצ).
"זו תחילת שינוי בתחום שנהפך למכת מדינה - העסקת עובדי קבלן, שמשמשת ערוץ זול ונוח מדי להתחמק מחוקים והסכמים הקיבוציים", אמר אתמול חנין.
העסקתם של עובדי קבלן ועובדי חברות כוח אדם מוזילה את עלויות העבודה של המשתמשים ומאפשרת להם להתרחק מכל חבות של מעביד כלפי עובדיו. עובדים אלה הם מהחלשים במשק - נשים, עולים, נכים, בעלי השכלה נמוכה. יותר מ-10% מכוח העבודה בישראל מועסק בשיטה זו, לעומת אחוזים בודדים במדינות אירופה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכרם של עובדי קבלן מגיע לכ-60% מהשכר הממוצע במשק ורק 5% מהם משתכרים 25 שקל לשעה או יותר.
אז בפעם הבאה ששואלים מה דב חנין כבר עשה, הנה עכשיו אתם יודעים לתת דוגמא.
| |
לדף הקודם
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: