בסוף השבוע הקרוב אני ועוד רבים נהיה באינדינגב, אני מקווה, אבל אם אתם לא אולי תבואו לבילעין - הפעם זאת לא הפגנה אלא מסיק רגוע ושליו, כך שתוכלו לבקר בכפר המפורסם ללא כל סכנה או חשש, וגם לעשות הרבה כיף פלסטיני אותנטי.

מוסקים בשביל עבדאללה

בכפר בלעין - נפת רמאללה

משפחתו של עבדאללה אבו-רחמה, חברנו העצור מבלעין מזמינה אותנו ליום של מסיק בחלקה המשפחתית בשבת הקרובה. ביחד נמסוק את עצי הזית, ונבטיח פרנסה למשפחה שמשלמת מחיר כבד במיוחד.

הסעות בכלי רכב פרטיים יצאו מתל-אביב:

מרכבת ארלוזורוב, חניון סיקסט, בשעה 8:00.

מגן לוינסקי, בשעה 8:00.

הסעות מחיפה: פרטים אצל דני - 052-5655542

לבאים ממקומות אחרים ונקודת ריכוז:

צומת שילת, בשעה 8:30

הרשמה מוקדמת: ג'מילה- 052-6251226. מיקי-054-7202378. יעקב-050-5733276.

דוא"ל: [email protected] [email protected]

הנרשמים מתבקשים להודיע על מקום ההגעה, האם יש כלי רכב וכמה מקומות פנויים.

ונא להשאיר מספרי טלפון

ציוד למוסק: בגדי עבודה, נעליים סגורות, כובע, מים, מזון, ת.זהות, מצלמות.

נחזור בשעות אחה"צ לאחר סיום עבודות המסיק

רקע:

עבדאללה אבו-רחמה, אחד הפעילים המרכזיים בוועדה העממית של בלעין וזוכה מדליית קרל פון אוסיצקי לפעילות למען זכויות אדם, נעצר בדצמבר האחרון ומוחזק מאז במעצר מנהלי בכלא עופר. לאחרונה הורשע בבית המשפט הצבאי בהסתה ובארגון תהלוכות לא חוקיות, וזוכה מאישומים של זריקת אבנים והחזקת אמצעי לחימה ונשק (שהיו למעשה, קליעים משומשים של נשק שהצבא ירה על המפגינים, בהם השתמש אבו-רחמה למיצגי אמנות). גזר הדין של אבו-רחמה צפוי להינתן בחודשים הקרובים, והתביעה הצבאית הודיעה שתבקש נגדו תקופת מעצר ממושכת בשל בולטותו כמנהיג עממי.

קואליציית המסיק

אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, בצלם, גוש שלום, הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית, הטלוויזיה החברתית, יש דין, לוחמים לשלום, מחסום ווטש, על צד שמאל, קבוצת הכפרים, קואליציית נשים לשלום, תראבוט-התחברות, שומרי משפט-רבנים למען זכויות אדם, תעאיוש-שותפות ערבית-יהודית

אז בישלתי מג'דרה נבטוטים והייתי מאוד מרוצה מעצמי.

אחרי כמה ימים זה כבר שיעמם קצת, אז המצאתי לי דרכים יצירתיות לאכול את אותה הגברת השינוי אדרת. בהתחלה הייתי סקפטי, אבל להפתעתי יצא טעים.

אז הנה שני מתכונים שעושים שימוש בשאריות אורז. הם כנראה טובים לרוב סוגי האורז, לא כל כך משנה מה יש בו.

פשטידת אורז ועגבניות

מנה אחת

מצרכים:

- 2 כוסות אורז מוכן

- 1 ביצה (אולי בעצם עדיף שתיים)

- 1 עגבניה

- פטרוזיליה קצוצה

- פרמזן מגוררת

- מלח ופלפל

- תוספת אפשרית: גבינת מוצרלה

הכנה:

1. האורז מתייבש במקרר, גם אם הוא בכלי סגור. אז דבר ראשון משרים את האורז במים חמימים לאיזה רבע שעה.

2. קוצצים עגבניה ופטרוזיליה. אפשר כמובן לגוון גם עם עשבים אחרים.

3. מסננים מהאורז את המים.

4. לוקחים כלי פיירקס קטן, קערת חרס או כל כלי שאפשר לאפות בתנור, ומערבבים בו היטב את הביצה, ואח"כ מוסיפים את שאר המרכיבים, מלבד הפרמזן, שאותה זורים מעל.

5. אם האורז הוא אורז לבן בלי הרבה תבלינים אפשר להוסיף טעמים: בצל קצוץ, גבינה, יוגורט

6. אופים בתנור כ-20 דקות בחום בינוני-גבוה (200-250 מעלות)

מוקפץ תאילנדי חריף עם טופו ושאריות אורז

כעקרון פשוט משרים את האורז רבע שעה במים חמימים, מסננים, ואז מוסיפים למוקפץ.

הנה פחות או יותר המתכון שאני הנדסתי ממה שהיה לי בבית – אפשר להוסיף או לגרוע לפי מה שיש או אין או בא לכם:

מצרכים:

לכמה מנות? לא יודע, נגיד איזה ארבע.

- 2 עיגולי אטריות תאילנדיות להקפצה, נגיד 200 גרם.

- 0-3 כוסות אורז מוכן (כמה שיש, אבל לא יותר משלוש שלא ישתלט)

- שליש חבילת טופו

- בצל יבש

- רבע כרוב קטן או, נגיד, שישית כרוב גדול

- 1 גזר

- כוס אפונה (קפואה או מקופסה, לא יבשה)

- 3-4 תירס גמדי

- חצי סלסילת פטריות שמפיניון (או חצי קופסת שימורים)

- 50 גרם (רבע חבילה) אגוזי קאשיו

- 2 ס"מ שורש ג'ינג'ר קצוץ לגפרורים או 2-3 קוביות ג'ינג'ר כתוש קפוא

- שמן רגיל, לא זית

תבלון:

• הרבה רוטב סויה

• רבע עד חצי חבילת עיסת קארי – אני משתמש בעיסת קארי שמוכרים במזרח-מערב וכאלה. יש בכל מיני צבעים. הפעם השתמשתי בירוק. אם אין לכם אפשר להשתמש בשילוב של 2 כפות אבקת קארי צהובה רגילה יחד עם קצת צ'ילי גרוס יבש או פלפלון חריף קצוץ.

• מלח

הכנה:

1. משרים את האורז המוכן במים חמימים כרבע שעה

2. מרתיחים מים בסיר גדול ומבשלים את האטריות

3. קוצצים את הירקות: בצל דק דק, כרוב לסרטים, גזר וג'ינג'ר לגפרורים, פטריות לפלחים, תירס גמדי לעיגולים, כותשים את הקאשיו במכתש או סתם בשקית מתחת למגבת עם פטיש שניצל.

4. את הטופו לקוביות נגיסות קטנות, אני חותך לס"מ 1 רבוע.

5. בווק או מחבת רחבה ועמוקה מחממים שמן. כשהוא חם משליכים פנימה את הבצל הקצוץ ומאדים קצת.

6. שופכים פנימה את הקארי וכמה כפות רוטב סויה, מערבבים, ומכניסים את הטופו והתירס הגמדי שיטגנו ברוטב וישחימו טוב טוב.

7. וגם את הקאשיו.

8. אח"כ הגזר, הפטריות והכרוב והג'ינג'ר והאפונה.

9. מערבבים כל הזמן, כן?

10. מוסיפים את האורז
    

11. בסוף מעל הכל שופכים את האטריות, מוסיפים עליהן עוד קצת סויה, קצת מלח אם צריך, מערבבים ומגישים.

*תוספת: והיום שידרגתי את המוקפץ מאתמול בחלב קוקוס!

עדיין מטריד אותי לראות שאנשים זורקים ספרים לרחוב, למרות ששעתם הולכת ואוזלת. בקרוב אנשים ייפטרו מהם כמו שנפטרו מתקליטי הויניל, בשעתם. 20 שנה אחר כך היפסטרים בני 15-25 יאספו אותם בהתלהבות.

עדיין מטריד, למרות שגם הספרייה שלי מתפקעת, וכבר השתמשתי באתר פינדאבוק כדי למכור ובאתר אגורה כדי למסור ספרים ומגזינים.

גם השכן שלי לא ממש זרק את הספרים, הוא הניח אותם במסודר על פחי מחזור הנייר שבחצרנו, כאן בצפון ת"א. המון ספרי תיירות – כאלה שהיו קונים בשנות השמונים כשביקרו בערי תיירות באירופה, עם תמונות של המונומנטים החשובים, וספרי מוזיאונים כמו הפראדו בספרד והארמיטאג' בלנינגרד.

הפראדו. בספר משנות השמונים הוא לפני השיפוץ, עדיין צהוב כהה.

תמרה דה למפיקה

וגם ספרי אמנות, אחד של טאשן, של ציירת הארט-דקו תמרה דה-למפיקה, עם הקדשה ל"מליקה שלנו... אולי לא שמת לב אבל אימצנו אותך לאמא... ...חנה ושמואליק הספרי, 14.3.93”. דה-למפיקה פעלה בשנות ה-20-30 בפריז אבל משמשת השראה לסגנון של כמה וכמה מאיירים אמריקאיים בני ימינו.

וגם ספרי קריאה. אספתי את כל מה שנראה לי מעניין. ספר מחזות של חנוך לוין, הארי פוטר הראשון בעברית. כל השנים נמנעתי מלקרוא אותו, ועכשיו באחד מערבי החג, לא זוכר איזה, אמרתי נו טוב, וקראתי. לא פלא שהפך ללהיט פופולארי, איזה ערימת קלישאות סכרינית. לא סיימתי אותו, העליתי לאגורה ותוך יום הוא נלקח.

ביניהם היה ספר בשם "המפלט האחרון" מאת רות קליגר-עליאב ופגי מן. פגי מן, כנראה אמריקאית, כתבה גם את הביוגרפיה של גולדה מאיר. הספר יצא לראשונה ב-1973 באנגלית וב-76 בעברית, בתרגום מאנגלית של מנחם בן-אייר.

הספר מבוסס על זכרונותיה של רות קליגר-עליאב, שהייתה אחת מעשרה חברי המוסד לעליה ב, קיצור של בלתי לגאלית, שפעלו באירופה לפני מלחה"ע השנייה ובמהלכה לארגון אוניות פליטים ליהודי אירופה. היא פעלה ברומניה בין השנים 39-41 לארגון האוניות – איסוף כסף, קניית אוניות, שוחד לכל מי שצריך, ארגון הפליטים היהודים ועד להפלגת הספינות.

אתם יכולים בוודאי להבחין שאני עדיין תחת רושמו של התרגום המעט מיושן ומליצי.

הספר כתוב בסגנון אמריקאי מלודרמטי, ממש הוליוודי. ולמרות זאת, הוא סוחף ומרתק. אולי כי המאורעות בו קרו באמת, ואולי כי לפגי מן הזאת באמת היה כשרון. היא הצליחה לשלב בהצלחה רבה בין סיפור המתח הציוני-מחתרתי לבין סיפור האהבה האישי של רות ברומניה.

הסיפור היהודי-ציוני הופך לבסיס איתן לתסריט הוליוודי סוחף, חבל שלא עשו ממנו סרט, באמת.

אני עדיין זוכר את מסעדת המפלט האחרון באילת. היא עדיין קיימת, אבל בביקורי האחרון לפני שנים רבות היא כבר לא הייתה מה שהייתה פעם, כשרק נפתחה ואני הייתי רך בשנים. אז היא עשתה עלינו רושם רב, עם כל תפאורת הדייג, על הדגים המפוחלצים ורשתות הדייג הקרועות התלויות מסביב, הציורים על הקיר והצדפה הענקית שבה הוגשה לאבא שלי מנת שרצי הים ברוטב יין ושמנת או מה שזה לא היה.

בקיצור, אחלה ספר, למרות שהוא ישן, אמריקקי וציוני.

במהלך החג קראתי גם את "אני קלאודיוס" = גם כן ספר מליצי משהו. התרגום החדש נאה אבל קריא. לחובבי הסיפורים ההיסטוריים, אבל גם לחובבי הטלנובלות, אם הם עדיין מסוגלים לקרוא אותן מודפסות.