כן, אז עשינו את הקו-פרודוקציה הבי-בלוגית הזאת. בחורה אנונימית מהאינטרנט באה אליך הביתה, דופקת לך על הדלת ואומרת באנו לבשל, מביאה בצק וצלם. הצלם הוא גם החבר.

נו טוב, יכולים להיות דברים יותר גרועים בשבת בבוקר.

עלמה כתבה וערכה, א' צילם, אני הוספתי הערות פה ושם. המערכון של החמישיה שאליו עלמה לינקקה בסוף הוא מעולה, אל תפספסו.

בזמן האחרון רצה איזו שמועה שיש דבר כזה, שמאל ישראלי. אנשים מפגינים בירושלים. מישהו מתייג משהו בפייסבוק. מישהו פותח עוד בלוג פוליטי. אז אולי יש איזה דבר.

החלטתי להזמין לקופרודוקציה אינטר-בלוגרית את אמיתי סנדי מ"מהגנה למאבק" לספר לי על זה קצת ולבשל איתי משהו. אמיתי, מאייר, אקטיביסט, סוטה של פינגווינים ואשת חיל באופן כללי, נעתר בקלות יחסית להצעה ולימד אותי לאפות פאטיר, שהוא מאפה תרד וסומק מהמטבח הפלסטיני.

איזה קטע, חשבתי לעצמי אחרי שאמיתי שלח לי את המתכון שנכין יחד, בחיים לא נתקלתי ברשת במתכונים של אוכל פלסטיני בעברית. בעצם, אין גם כמעט מסעדות שמציעות אוכל פלסטיני (יש רק אוכל כללי, "מזרחי"). אני לא מסוגלת לחשוב על מוצר שימכר בסופר ויהיה כתוב עליו "בסגנון פלסטיני אסלי".

"בואנה," אמרתי לאמיתי, "אתה לא חושב שהיא נורא מוזרה, פלסטיניה הזאתי? אשכרה אין שם מסורת של בישול ושל מתכונים אופייניים. אפילו התאילנדים עוקפים אותם בסיבוב. זתומרת, אפילו להם יש אוכל תאילנדי, למרות שזו מדינה שלמה של עובדים זרים".

"לא רק זה," אמר אמיתי "אין דבר כזה בכלל "מוזיקה פלסטינית"  או "אומנות פלסטינית", או "ספרות פלסטינית", לפחות לא בישראל".

"אולי זה קשור בעובדה שהיא נורא רחוקה, הרפובליקה הפלסטינית" אמרתי אני, "ולכן עדיין לא הגיעו לכאן ייצוגים תרבותיים או קולינאריים שלהם. כמו שלקח לישראלים המון זמן לגלות את האוכל ההודי".

"זה לא העניין," העמיד אותי אמיתי על טעותי, "העניין הוא שאין דבר כזה, פלסטינאים. מדובר בהמצאה מרושעת של כמה סמולנים מטורפים עם בלוג ב"רשימות", שמנסים להרוס את החוסן הלאומי ולפגוע בזכר השואה, שאגב, ממש אי אפשר להשוות אליה, אבל ממש".

"אבל בכלל לא הזכרתי את השואה…" אמרתי אני.

"אה, אז עכשיו את כבר מכחישה. וואלה יופי. את שרת את התקווה באושוויץ?! כי תדעי לך שכבר תשע שנים שיש קאסמים על שדרות. את לא תתעוררי עד שתהיה מלחמה בכיכר רבין".

כמה טיפים חשובים:

גיוונים. המילוי שלנו הוא אופציה אחת. במאפה המקורי אין כל כך גבינות, ואנחנו יצרנו קומבינציה של דברים שנראו לנו טעימים. אמיתי: באופן כללי אני חושב שצריך להיות יותר תרד ופחות גבינות, ושהגבינות יהיו מלוחות או עזות טעם.

אגוזים. שני אגוזים מתארחים במתכון הזה: אגוזי מלך קצוצים שהם לא חובה אבל מוסיפים קראנץ' חביב ואגוז מוסקט שהוא מרכיב חשוב ביותר בטעם הסופי של המתכון. אמיתי שיחק אותה עם אגוז שלם ומהמם שגררנו במקום, אבל אצלי בבית גם מוסקט טחון עושה את המלאכה.

בצק. בחרתי להשקיע עד הסוף וללכת על בצק שמרים מיוחד שעמוס בסומאק ומקבל צבע סגלגל וסקסי. אמיתי ממליץ למי שאין לו כוח או חשק להתחיל להתעסק עם הבצק להשתמש במקום זה במלאווח, שניתן לרדד ולחתוך לצורה המתאימה. בכל אופן, אם תבחרו להכין בצק שמרים אל תשכחו את הטיפים החשובים לגבי בצק שמרים: ללוש, ללוש, ללוש. דיברתי על זה פעם כאן.

הגשה. הכמות שנתנו כאן הצליחה להביא לידי שובע קיצוני שלושה זללנים מומחים, ועוד להשאיר שאריות לחצי מהשבוע. אפשר לשמור את זה דווקא בכיף במקרר בקופסא (ולקחת את הקופסא אחר כך ללימודים) אבל מומלץ תמיד לחמם שוב רגע בטוסטר לפני שאוכלים.

מתכונים. מצאנו באינטרנט שני מתכוני פטאיר, אחד של חוסאם עבאס ממסעדת אל באבור, שהביא את המתכון המסורתי יותר עם הסומאק ובלי הגבינות, ומציע ללוות אותם בסלט חוביזה חם, והשני מאתר השף הלבן, שבו תנובה דחפו טונה גבינות בהגזמה פראית. אנחנו שמנו פחות גבינות מהם ועדיין לדעת אמיתי היה יותר מידי גבינה.

יאללה למטבח!

בצק:

• 5 כוסות קמח לבן
• 7 כפות "שמרית"
• חצי כוס סומאק
• 1 כף סוכר
• 1 כפית מלח
• 125 גרם חמאה מומסת (חבילה ורבע)
• 1 כוס מים חמימים

למילוי:

• 600 גר' תרד טרי (2 שקיות מהסוג שמוכרים בסופר)
• 1 בצל קצוץ דק-דק-דק
• 3 גבעולי סלרי
• חצי כפית קינמון אמיתי: לכו על כף
• סומק בנדיבות
• חצי אגוז מוסקט מגורר (בערך כפית אחת גדושה, אם אתם קונים טחון)
• 200 גר' גבינה צפתית 5% אמיתי: במקום זאת אפשר לבחור משהו יותר מלוח
• 50 גר' פקורינו
• 50 גר' קשקבל עיזים
• 2 כפות אגוזי מלך קצוצים (אופציונאלי) אמיתי: כל אגוז קצוץ אחר גם טוב, או צנוברים שלמים
• מלח ופלפל בנדיבות גם כן

הכנה: 

• בקערה גדולה את הקמח, השמרית, הסומאק, הסוכר, והמלח. שופכים למרכז הקערה את המים והחמאה המומסת, ולשים ביסודיות. ההצלחה של הבצק תלויה בעיקר בלישה שתתנו לו, שיוצרת בועות אויר קטנות. עם השנים הגעתי למסקנה שלישה מוצלחת מחייבת חלוקה של הבצק לאיזה ארבעה כדורים קטנים יותר ועיבוד יסודי של כל אחד בנפרד.
• מאחדים את כל הכדורים לגוש אחד, מכסים את הקערה מלמעלה בניילון נצמד, ונותנים לבצק שעה וחצי להכפיל את עצמו (בזמן הזה התחלתי לגלגל את עצמי ואת הצלם א' לכיוון הבית של אמיתי).

אחרי התפיחה מכינים את המילוי:

• קוצצים את הבצל ואת הסלרי לקוביות קטנטנות. מטגנים אותם במחבת גדולה עם שמן זית. מוסיפים את התבלינים.
• את התרד כדאי לרחוץ היטב-היטב בהרבה מים, כדי לנקות שאריות חול שהעלים האלה תמיד תופסים. אחרי שהוא שטוף זורקים את העלים הלחים למחבת ונותנים להם קצת להתרכך. שימו לב שלא לתת לשלב הזה יותר מידי זמן, כי התרד עוד יכנס גם לתנור ואנחנו לא רוצים שיהיה מכובס לחלוטין. אמיתי: תרד מכובס זה גם טעים.
• מכבים את האש.
• מגררים את הגבינות לתוך המחבת ומערבבים את העיסה.
• קורצים מהבצק כדורים קטנים (נניח קוטר של 3 סנטמטרים, תציצו בתמונה ותבינו בערך). מרדדים כל כדור לריבוע שטוח. ריבוע בגודל 8X8 ס"מ ייתן לכם פטאיר קטן, 15X15 ס"מ יצא ענק. אם עובדים עם מלוואח חמסי, מותחים אותו לריבוע  ומחלקים אותו ל-9-12 ריבועים.
• מניחים במרכז כל ריבוע בערך כף של מילוי אם זה פטאיר זעיר, ויותר אם הוא ענק. אני מדברת על "כף" כיחידת מידה, לא ככלי עבודה. עדיף לעבוד עם הידיים וכך לסחוט טוב את המלית מהנוזלים שלה לפני שמניחים אותה על הבצק. בכלל, זה יותר כיף לעבוד עם הידיים בבצק ובמילוי.
• סוגרים את כיסוני הבצק למשולשים ע"י קיפול פינה לפינה נגדית בריבוע, ומקפלים את השוליים בשתי צלעות המשולש שנוצר, ומהדקים את השוליים היטב עם קיפול וחיזוק של לחיצות מזלג (ככה אמיתי עשה במומחיות רבה, אני אילתרתי משהו קצת אחר והם נפתחו לי טיפה, שגם זה לא נורא).
• אופים בתנור במשך כ-20 דקות בחום גבוה.

אנחנו אכלנו את הפטאיר בליווי יוגורט אירן טורקי שממש מתאים, וסלט של עגבניות שרי, צנוניות, כוסברה וצנוברים.

תודה רבה מאוד לאמיתי על הבישול המשותף ועל המתכון. אל תדאגו לגבי הנו, איך קוראים להם, העיקר זה להמשיך לחיות כמה שיותר נורמאלי,

עלמה