RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
למי שלא ביקר שם לאחרונה, או בכלל, אני יכול לספר שהמדפים האלטרנטיביים עשירים מאי פעם.
יש כמה וכמה אוספים מומלצים של קראמב, מהסדרה שאוספת את כל הקומיקס שלו אי פעם.
כמה ספרים וחוברות של Dan Clowes, יוצר Ghost World, ביניהם 20th Century Eightball, הגרפיק נובל המוזר David Boring, הגרפיק נובל המוזר לא פחות Like A Velvet Glove Cast In Iron, וזה מה שאני זוכר כרגע.
Optic Nerve - אוסף של סיפורי קצרים של יוצר בשם Adrian Tomine, לא חדש אבל לא רע.
סלייס אוף לייף מהורהר עד עגמומי שלא קורה בו הרבה, ולמרות זאת הוא מעביר רגשות. 32 סיפורים זה אוסף שאוסף את היצירות הראשונות שלו, ואפשר לראות יפה איך הוא מתפתח מסגנון סקיצתי וקצת מרושל לסגנון מהוקצע, מדוייק ונקי, וקצת מושפע מדן קלוז שלעיל.
יש גם Drawn & Quarterly חדש, אנתולוגיה משובחת עם קצרים שנראים מענינים, ביניהם אני זוכר את ג'ו סאקו, היוצר של פאלסטיין.
יש מהדורה חדשה וענקית שאוספת את כל סדרת Bone, שאני אישית מעולם לא קראתי אבל אורי ברוכין ממליץ עליה בחום.
כשהייתי באנגולם קניתי אוסף עצום בכריכה קשה של אחד מהאחים הרננדז, יוצרי Love & Rockets. אני עדיין באמצע הקריאה ועוד לא ניסחתי חו"ד סופית. זה סיפור על עיירה מקסיקנית נידחת, קצת מזכיר סופרים דרום אמריקאיים מוכרים כמו מארקס וחבריו. אחיו עושה סיפורים חצי עתידניים על חבורה של פאנקיסטים. אצל שני האחים לבחורות יש חזה עצום בגודלו, אבל, ויתקנו אותי כלבות השמירה אם אני טועה, אין אצלם שוביניזם נוראי.
בקיצור יש בחנות גם אוספי Love & Rockets.
במסגרת שיטוטי באתר Drawn & Quarterly לבדיקת האיות של Tomine גיליתי חדשה מסעירה ומשמחת ביותר! אחד מהקומיקסים המופלאים ביותר שאי פעם קראתי ושהיה out of print במשך שנים יצא בהדפסה חדשה!
אני דורש מדני ויובל להזמין לאלתר במשלוח אקספרס 9000 עותקים ולאלץ, תוך שימוש בכוח אם צריך, כל מי שנכנס לחנות שלהם לרכוש לעצמו עותק.
המדובר בקומיקס המופתי - Ed the Happy Clown מאת הקומיקסאי הגאון Chester Brown. כשכתבתי את המלצות למתחילה כתבתי עליו המלצה אבל הורדתי אותה כי ידעתי שלא תוכלו להשיג את הספר. אז עכשיו אפשר והנה ההמלצה:
Ed the Happy Clown by Chester Brown
אד הליצן השמח. אד דה הפי קלאון הוא אולי אחת ההוכחות הכי חזקות לכוח של השפרצה לא מרוסנת של כשרון נעורים מתפרץ. ללא תכנון מוקדם, צ'סטר בראון הצעיר כתב את אד פרק אחר פרק, בלי קשר נראה לעין, כשהוא קושר את העלילות השונות באופן מבריק תוך כדי ריצה.
אד דה הפי קלאון הוא ספר קורע מצחוק, ומבריק תוך כדי.
מה הסיפור, אתם שואלים? אד הוא ליצן שהולך לשמח ילדים בבית החולים. הוא הולך לו ברחוב, כשלפתע! נשברת לו הרגל בשני מקומות שונים!
חוץ מזה, יש בנאדם אחד שיושב ומחרבן, ופתאום מגלה שהוא לא יכול להפסיק!
ויש כוכב שמגלה פתח למימד אחר, ונשיא שנשאב למימד האחר, וסבתא ואמא שהן ציידות ערפדים עם רישיון, ומחילות בתוך רצף החלל והזמן, וקדושים מהמאה האחת עשרה, וגמדים רצחניים, וחולדות, ומדענים מטורפים...
זה אולי נשמע כמו גיבוב שטויות חסר פשר או תקדים, אבל -
אד דה הפי קלאון הוא אחד מספרי הקומיקס המדהימים והמצחיקים ביותר שאי פעם תקראו. באחריות!
אפילו נועה אומרת, והיא הרבה יותר בררנית ממני בעניני קומיקס.
Dori Stories by Dori Seda
זהו אוסף קומיקסים קצרים של הקומיקסאית הסן-פרנסיסקואית דורי סדה, שמתה ממחלת ריאות בשנת 88', בגיל, אה, ארבעים ומשהו אני חושב.
סדה הייתה קומיקסאית שוליים ובוהמיינית בסצינת האנדרגראונד של סן-פרנסיסקו. היא הייתה בין השאר מנהלת החשבונות של Last-Gasp, הוצאת הקומיקס הקליפורנית הפרועה, אותה הוצאה שהוציאה גם את The Fabulous Fury Freak Brothers, הקומיקס ההיפי המצליח משנות השישים.
סדה היא לא השם הראשון שעולה כשמדברים על קומיקסאיות אמריקאיות. פעם, בקורס קומיקס של רותו בבצלאל, העלינו שמות. יש את Roberta Gregory, Jessica Abel, Phoebe Gloeckner ,
Diane Noomin, Aline Kominski, ועוד רבות. כשאמרתי דורי סדה, רותו עיקמה את האף ואמרה שהיא משעממת. אז נכון, מבחינה גרפית סדה היא לא אמנית מענינת במיוחד. אולי זה אחד ההבדלים בינינו, אני אהיה מוכן תמיד לסלוח לאמנות מרושלת או אפילו חובבנית, אם אני מקבל סיפור חזק וחי, אם מרגישים שהיוצרת היא בת אדם מעניינת, מלאת חיים, שיש לה סיפורים מענינים לספר כי היא חיה חיים מענינים, בוהמיינים - חיה את הרגע, שותה יותר מידי, מסניפה פה ושם, הוללת, מקללת, מתחברת עם דראג קוינז, מזדיינת עם דראג קוינז. בקיצור, יצר הרס עצמי מפותח, צחוק מתוך הייאוש והפאתטיות של להתעורר בגינה הציבורית בתשע בבוקר ביום שבת על הקצה של ארגז החול, כשמסביבך זאטוטים בונים ארמונות או מטפסים על מגלשות, הוריהם הדתיים מביטים בך בזוועה ולוחשים לילדיהם להתרחק, ובנוסף לכל אתה מגלה שהמכנסיים שלך מרוחים בחרא של כלב. היפותטית, זאת אומרת.
כי, הרי – היינו עכשיו באנגולם. אירופה מלאה בקומיקסאים אלטרנטיביים שכולם באים מהצד של האמנות, ועושים ערימות על ערימות של קומיקסים שהם מענינים יותר או פחות מהצד האמנותי, וחלקם נראים ממש ממש טוב, אבל כשאתה בא הביתה וקורא את הסיפור אתה מתאכזב במקרה הטוב, ומקלל במקרה הפחות טוב. אני יודע שזה מה שאומרים גם על דימונה, ואני יכול להגיד שאני מודע לזה ואנחנו עושים מאמץ אמיתי להשתפר. אני מקווה שתסכימו איתי כשתקראו את "שירלי", הסיפור של נועה אברבנאל ושלי, שיצא בקרוב בעברית, וכשתקראו את דימונה3 שיצא בסוף אפריל באנגלית. ואגב – יחסית לאירופה, המצב בדימונה ממש ממש טוב, מבחינת הסיפור. ברוב האנתולוגיות שהבאתי משם המצב הרבה יותר גרוע. מי שלא מסכים איתי שיגיד.
| |
קבוצת הקומיקס דימונה משיקה את ספרה השלישי
הודעה לעיתונות דימונה3
אחת המטרות המקוריות של הבלוג הזה הייתה להפיץ הודעות וחדשות בענייני מפעלות הקומיקס שלי, אז הנה. זה מנוסח בפלצנית כי זאת הודעה לעיתונות.
קבוצת הקומיקס דימונה משיקה את ספרה השלישי במסיבת צהריים קייצית
ביום שישי ה-22 באפריל יציגו חברי דימונה מירב שאול, מיכל ברוך, יפעת כהן וגיא מורד את דימונה3, ספרם המשותף החדש, המכיל ארבעה סיפורי קומיקס בצבע מלא של ארבעתם. ההשקה תיערך בדובנוב 8 (בסוף הרחוב של בית ציוני אמריקה) ב-14:30 באווירת צהריים נינוחה ובסיוע מוזיקלי ואלכוהולי, כמובן.
הספר מופץ בסופו של דבר בארץ בגרסתו האנגלית.
דימונה יארחו יוצרי קומיקס נוספים ומבטיחים גם הפתעה או שתיים בתחום המוזיקלי.
המסיבה גם חוגגת את ההישגים הבינלאומיים של החבורה.
הפצה בינלאומית לקבוצת הקומיקס דימונה
ספרי דימונה האחרונים התקבלו להפצה ע"י מפיץ הקומיקס הגדול בעולם, חברת דיאמונד (Diamond) האמריקאית. הנובלה הגראפית "שירלי" (מאת נועה אברבנאל ואמיתי סנדי) תוצע בקטלוג יוני של דיאמונד, ו"דימונה3" יוצע ביולי.
אמיתי סנדי, מו"ל הקבוצה: "זאת הצלחה אדירה בשבילנו, אנחנו נכנסים בגדול לשוק הקומיקס האמריקאי והעולמי, והספרים שלנו ייחשפו ליותר מארבעת אלפים חנויות קומיקס בכל העולם"
ביקורות נלהבות באירופה לספרי דימונה החדשים
ספרי דימונה החדשים נחשפו לראשונה בפסטיבל הקומיקס הגדול בעולם שנערך בינואר באנגולם שבצרפת. מאז החלו לצוץ בעיתונות הקומיקס האירופית ביקורות אוהדות לשני הספרים:
"... כל אחד מספרי דימונה מציג חומר מקורי הרבה יותר מהרבה עבודות דומות שמגיעות מבריטניה וארה"ב...
...לא נעים לי לבחור מבין אמני דימונה את החביבים עלי במיוחד כי הם כולם כל כך מעולים...
...בדימונה3 יש עמוד של מירב שאול שגרם לשולחן פאב שלם של אמני קומיקס בריטיים לעצור בקנאה מגומגמת...
...שימו את ידיכם על הספרים האלה!"
- אלקס דה-קמפי, מגזין האמנות התשיעית, בריטניה
"...אתה לא יכול לקרוא את הספר הזה בלי להתאהב בשירלי, האנטי גיבורה...
...קראו את הספר הזה!"
- ירואן מירק, קומיק-בייס, מגזין קומיקס הולנדי
תהליך העבודה על הספר דימונה3
לפני כשנה וחצי, לקראת תחילת העבודה על הספר החדש, החליטו הדימונות להשקיע יותר בצד הסיפור של יצירותיהם.
הם פנו לאורי ברוכין, שהוא יועץ עצמאי לאסטרטגיה שיווקית ומיו-מדיה, מבין מקימי אתר קונספציה, וחוקר של קומיקס כמדיום סיפורי, הן באקדמיה והן בשיחות עם יוצרים.
אורי בנה לנו מעין סדנאת תסריטאות שבה עבדנו במשך למעלה משנה, דיסקסנו רעיונות, שהפכו לתסריטים, שהפכו לסטורי-בורדס, סקיצות, וכו.
כך זכה אורי לקרדיט של עורך הסיפור בספר החדש. באשר לאיכות הסיפורים – טוב, תשפטו בעצמכם!
www.dimonacomix.com>
| |
הסיטואציוניסטים
והפעם, חומר קריאה קצת גבה מצח לשבת. המדובר בעבודה שעשיתי בשנה ג' בבצלאל לקורס עיוני שהעביר חיים לוסקי בנושא הוגה הדיעות המעניין וולטר בנימין.
(מאמר מוסגר: היו שלא חיבבו את דרך ההוראה של מר לוסקי, שהוא בחור דעתן ופסקני שמוחץ תלמידים די בקלות. כל זה נכון, אבל מניסיוני בדרך כלל הסיבה לכך היא במקרה הטוב בורותם התהומית של הסטודנטים, או במקרה הפחות טוב טיפשותם המולדת. בכל מקרה בשבילי השיעורים שלו היו מאלפים והוא באמת השלים לי המון חורים מביכים בהשכלה. אני ממליץ לכל סטודנט תאב ידע לקחת לפחות קורס אחד שלו כדי להתרשם, בתקווה שאחר כך תקחו את כולם. למיטב ידיעתי הוא מלמד בבצלאל ובקמרה, אולי גם במקומות נוספים.)
שנים תיכננתי לערוך מחדש את העבודה הכאילו אקדמית לכתבה קצרה יותר ויותר נגישה, אבל כל פעם היה חבל לי על כל הניסוחים המפולפלים שלי ולא ידעתי מאיפה לקצץ. אז אני מגיש אותה אחרי קיצוץ חלקי בלבד. היא עדיין מתארת די בפירוט את כל תולדות התנועה. אם מישהו רוצה לנסות לקצוץ אותה ולהשאיר רק את התובנות המענינות אני אשמח לקבל הצעות. בינתיים, הנה קטע הפתיחה, בתור מתאבן. קישור למאמר המלא בסוף. שבת שלום!
הסיטואציוניסטים היו תנועה אומנותית\פוליטית, שאפשר לראות בה חוליה שמקשרת רעיונית בין הדאדא לפאנק. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. אלא, שבכל דור ודור, מגיח גם אותו קומץ אמיצים, הקורא תיגר על הממסד, ומנסה לעשות את המהפכה שלו.
הסיטואציוניזם היתה תנועה שפנתה בכמה כיוונים להגשמת הציווי הבנג'מיני: החל מהגות פילוסופית, דרך פעילות אומנותית חתרנית לניפוץ המסורות השולטות, ועד קריאה למהפכה במובן הפוליטי. כמו כן התנועה טוענת לאחריות האידיאולוגית לפרוץ מרד הסטודנטים של 68'.
לפי הבנתי, התנועה מגלמת פעילות במובן הפוסטימודרניסטי: כיאוטית, רב ממדית ורבדית. לא פעילות מוגדרת ומובנית עם אפיקי פעולה נפרדים וברורים, אלא שילובים ועירובים של האומנותי הפילוסופי והפוליטי, האוונגארד והפניה להמון.
הם ביקשו ללחום בשעמום ובניכור השולטים בחיי היום יום המודרניים. הם דרשו מעצמם ומכל אדם להתנתק מתרבות הצריכה השלטת, להחליט בעצמו מהם שאיפותיו ותשוקותיו, ולפעול ללא לאות להגשימן.
הסיטואציוניסטים נתנו שמות לתופעות בתרבות העכשווית שכל ילד עירני מכיר בהן בחוש, אבל מתקשה לשים עליהן אצבע. עשיתי את העבודה הזאת כשלמדתי בשנה השלישית בבצלאל, בערך ארבע שנים אחרי שסגרנו את סטיות של פינגוינים. פתאום המון דברים הסתדרו לי בראש.
גיליתי המון נקודות השקה: גם אנחנו בסטיות עירבנו ביקורת פוליטית עם אמנות ועם הרבה נונסנס, וגם אנחנו התאמצנו להיות לא מובנים וקשים להגדרה. כי כשקל לתייג אותך, קל להכניס אותך לקופסא.
אז מי היו הסיטואציוניסטים? מה הייתה ביקורתם על התרבות השלטת? מה היו שאיפותיהם האומנותיות והפוליטיות? וכמובן, כיצד עמדו שאיפות והצהרות אלה במבחן המציאות?
מיד נראה!
הסיטואציוניסטים
| |
גם קומיקס רץ חזק ברשתות שיתוף הקבצים
דני הירקן יוצא הפעם בטורו השבועי נגד הורדה חינמית של קומיקס מרשתות כמו קאזה וסולסיק.
לדני יש אינטרס די ברור בעניין - הוא מנהל את חנות "קומיקס וירקות" (CNV). הטיעון של דני מוכר גם הוא מתחום המוזיקה: לא מוסרי להוריד יצירות של אמנים שמרוויחים מעט.
זה קצת דומה לאלה שמורידים מוזיקה מחו"ל אבל לא ישראלית. כל אחד קובע את גבולות המוסר לעצמו.
חברות הקומיקס הגדולות (DC ו-Marvel) דומות בהתנהלותן לחברות המוזיקה הגדולות: יצורים שמנים ומסורבלים שמתקשים לברור את המוץ מן התבן, ומציפים את השוק בזבל מסחרי ולעוס כדי לשמור על מעמדן הדואופולי ולספק את בעלי המניות. הן מרוויחות מעסקאות למכירת נכסיהן הרעיוניים לסרטים ומרצ'נדייז והיוצרים המקוריים צריכים להכנס לקרב משפטי ממושך אם הם רוצים לזכות בנתח מהרווח הזה.
לכן, אני לא בטוח שקל לדבר על מוסר בהקשר הזה. אם אתה מתעקש לצאת נגד התופעה, יותר עדיף לפנות לאינטרס האישי של הצרכן: קומיקס פשוט לא כל כך כיף לקרוא מעל מסך. הרזולוציה פשוט נמוכה. ג'ים לי, אותו צייר קומיקס כוכב המיינסטרים, התפרסם בזכות סגנון עתיר קיווקווים בארוקיים שהולכים לאיבוד על המסך.
אבל אולי אני פשוט מיושן - אולי הדור הנוכחי כבר רגיל לצרוך את הקומיקס שלו דרך מסך, ובקרוב נראה את חיסולה הסופי של תעשיית הדפוס לטובת קומיקס אונליין ב-micro payments. סביר שגם סגנון האמנות יתאים את עצמו למדיום.
אולי במקום לנסות לפנות לילדי האקס-מן דני צריך לעבור מהפך מחשבתי ולהפוך את בני ה-25 ומעלה לקהל היעד העיקרי שלו. אולי הם זקנים טרחנים, ואולי הם אוהבים קומיקס אלטרנטיבי אנין במקום שרירים, פיצוצים וצביעה ממוחשבת, אבל היי - לפחות הם עדיין מעדיפים לצרוך את הנובלות הגראפיות שלהם על נייר!
(איך ידעתי שאצליח להוציא מכל הנושא הזה תובנה לטובת עצמי.)
| |
יום עבודה בכפר אום אלחירן, שבת 9.4
להלן נוסח האימייל של תעאיוש והחברה:
ביום שבת נצא ליום עבודה בכפר הבדואי הלא מוכר אום אלחירן. במהלך יום העבודה נשפץ את גשר הכניסה לכפר, נרחיב את מגרש הכדורגל ונשתול עצי זית כאות לדו-קיום והזדהות עם תושבי הכפר, אשר סכנת גירוש מרחפת מעל ראשיהם.
הכפר הבלתי מוכר אום אלחירן נמצא באזור נחל יתיר שבנגב הצפוני (כחמישה קילומטרים צפונית לחורה). באפריל 2004 קיבלו התושבים תביעות לפינוי הכפר, בטענה שהם יושבים ללא רשות על אדמת מדינה. תושבי הכפר שוכנים בכפר משנת 1956, לאחר שהועברו אליו בצווים של המושל הצבאי בדרום באותה תקופה. מקום מושבם המקורי של תושבי הכפר היה אזור ואדי זובאלה (כיום קיבוץ שובל). באזור בו שוכן הכפר מתכננת המדינה להקים יישוב יהודי חדש בשם 'חירן'.
הצטרפו אלינו!!!!
הסעה מת"א תצא מרכבת מרכז, ליד מסוף אל-על, בשעה 8:30 ותעבור בתחנת הדלק בצומת קמה בשעה 10:00. ניתן ליצור קשר עם עמוס – 052-6035685, 09-9523261
הסעה מירושלים תצא מגן הפעמון בשעה 8:30, ניתן לתאם עם מאיר 054-4345503 או לוסיה 052-5216551
לאלה הבאים ברכבים פרטיים: נפגש בצומת שוקת (לכיוון ערד) בשעה 10:30 בבוקר – משם נמשיך בנסיעה קצרה לכפר.
בסוף העבודה נשמע הסברים על מצבה של האוכלוסייה המתגוררת בכפרים הלא מוכרים בנגב.
ניתן 'לתרום עץ' ביום הנטיעות. מחיר כל שתיל 10 שקלים.
פורום הכרה הינו קואליציה של ארגונים הפועלים למען שוויון זכויות אזרחי ודו-קיום בנגב. בפורום הכרה שותפים: אגודת הארבעים, הועד נגד הריסות בתים, הפורום לדו-קיום בנגב, רבנים שומרי משפט לזכויות אדם, בוסתן לשלום, פרופיל חדש ותעאיוש. (רבנים שומרי משפט אינם לוקחים חלק פעיל בפעילות המתקיימת בשבת).
פרטים נוספים על הסיפור של הכפר
| |
אבי פיטשון
אבי פיטשון הוא מבקר מוזיקה, הוגה דיעות של תרבות הנגד, וגם דיג'יי לעת מצוא.
עכשיו הוא שלח לי מייל שעוד שבועיים הוא הולך לעשות תוכנית ב-106FM
13.4, בין השעות 00:00-2:00.
>>>>> Featuring a live tribute to Plastic Venus' Diamond RIP
| |
לדף הקודם
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: