לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2005    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2005

הטור השבועי של אורי אבנרי: יש קונסנזוס לאומי חדש


אורי אבנרי

קונסנזוס חדש

24-9-2005

המשורר האירי ו' ב' ייטס מתאר באחד משיריומצב של תוהו ובוהו: "הוא חג וחג בסיבוב מתרחב / הנץ אינו שומע את קול בעליו; / הדברים מתפרקים; המרכז אינו יכול להחזיק מעמד; / האנרכיה מתפשטת בעולם, / ... לטובים אין שום עקרונות, ואילו הרעים / מלאים באמונה קנאית..."

המשפט הקובע, לדעתי, הוא "המרכז אינו יכול להחזיק מעמד". זוהי מטאפורה צבאית: בשדה-הקרב הקלאסי היה עיקר הכוח מרוכז באמצע, וכוחות קלים יותר החזיקו באגפים. מטרת האויב הייתה לשבור את המרכז, לרוב על-ידי איגוף. אך גם אם האגפים התמוטטו, כל עוד המרכז החזיק מעמד היה הקרב לא היה אבוד.

זה נכון גם במערכה פוליטית. המאבק הוא על הציבור המרכזי. מי שרוצה לחולל מהפכה צריך לערער את יציבות הציבור המרכזי.

זאת הייתה מטרת המתנחלים, כאשר יצאו למערכה הגדולה נגד הנסיגה מרצועת-עזה. הם נחלו כישלון חרוץ, בעל ממדים היסטוריים. למרות ההצגה הגדולה של עקירת הישובים, שבוימה לפרטי פרטיה על-ידי הרבנים והצבא, לא התחולל בציבור משבר אמיתי, לא הייתה טראומה לאומית. בלשונו של ייטס: "המרכז החזיק מעמד".

כדי להבין את ישראל, צריכים לתפוס מה טיבו של המרכז הזה. אילו אמונות מחזיקות אותו ביחד?

קונסנזוס לאומי אינו דבר קבוע. הוא משתנה כל הזמן, אך התהליך הוא אטי, בלתי-מורגש, בלתי-נראה. רק לפעמים, בעקבות אירוע דרמתי, זה קורה במהירות. כך קרה, לדוגמה, במלחמת 1967. יום לפניה היה זה חלום רחוק אשר רק מעטים העזו לחלום: הכרת העולם הערבי במדינת-ישראל בגבולותיה של אז. יום אחריה הפך החלום הזה לסיוט, ומי שדיבר על "גבולות 1967" נחשב לבוגד. אבל זהו אירוע חריג. בדרך כלל דומה שינוי הקונסנזוס לתנועה של קרחונים בקוטב.

הקונסנזוס של הרוב הישראלי-יהודי בסתיו 2005 עומד על שלושה יסודות:

ראשית: מדינה יהודית. זהו המכנה המשותף של כמעט כול היהודים בישראל. מי שאינו תופס את מרכזיותה המוחלטת של שאיפה זו אינו מבין דבר על ישראל.

"מדינה יהודית" היא מדינה שתושביה יהודים. אמנם, אי-אפשר למנוע שיהיו במדינה גם אזרחים שאינם יהודים, אבל צריך לדאוג לכך שמספרם יישאר קטן, כך שלא יוכלו להשפיע על צביון המדינה ודרכה. השאיפה הזאת טבועה בעצם מהותה של התנועה הציונית, שהחלה את דרכה בספר "מדינת היהודים". היא יונקת את כוחה ממאות שנות רדיפות, שבהן היו היהודים מופקרים לחסדי זרים, כשהם חסרי-ישע וחסרי-מגן.

היהודים הישראליים רוצים לחיות במדינה משלהם, רק שלהם, שבה יקבעו בעצמם את גורלם. רצון זה מושרש כל-כך עמוק בלב רובם המכריע, עד שאין סיכוי לשום תוכנית הנוגדת אותו - תהיה זאת "ארץ-ישראל השלמה" או "מדינה דו-לאומית". לכן אין גם סיכוי שהרוב יסכים להחזרת המוני פליטים ערביים לשטח המדינה.

שנית: הרחבת המדינה. התנועה הציונית רצתה להשתלט על הארץ, כולה או רובה, ולהתנחל בה.

גם זוהי שאיפה עמוקה, הטבועה בעצם מהות התנועה, ממש ב"גנים" שלה. אך שאיפה שנייה זו כפופה לראשונה. אילו אפשר היה לכבוש את כל הארץ ו"להיפטר" מכל האוכלוסייה הפלסטינית, כפי שמציע הימין הקיצוני, זה היה בוודאי קוסם לרבים. אך הרוב יודע עכשיו שאין אפשרות מעשית כזאת. המסקנה היא שצריך "לוותר" על חבלי הארץ שבהם שוכן ציבור פלסטיני צפוף.

שלישית: הכרה בעם הפלסטיני. זהו שינוי גדול. הוא נוגד את העמדה הקלאסית של התנועה הציונית ושל כל ממשלות ישראל עד הסכם-אוסלו, כפי שפסקה גולדה מאיר: "אין דבר כזה, עם פלסטיני". כאשר תבענו בשנות ה-50 להכיר בעם הפלסטיני, נחשבנו לבוגדים ו/או מטורפים. אבל שתי אינתיפאדות, המציאות העולמית ועבודה עיקשת ועקבית של הכנת השטח לשינוי עמדה עשו את שלהם.

צירוף שלושת היסודות האלה ביחד יוצר את תמונת הקונסנזוס העכשווי: סיפוח של שטחים מסוימים בגדה המערבית, והחזרת שאר השטחים הכבושים לפלסטינים.

קונסנזוס זה מקיף את הרוב הגדול של המערכת הפוליטית הישראלית, החל באריאל שרון, בנימין נתניהו ועוזי לנדאו וכלה בשמעון פרס ויוסי ביילין.

הוויכוח ביניהם הוא רק על גודל הסיפוח. זה מזכיר, להבדיל, את הסיפור המיוחס לברנרד שאו, שהציע לדוכסית לשכב עימו תמורת מיליון לירות שטרלינג. כשהסכימה, הוריד את המחיר למאה לירות, כי "על העיקרון כבר הסכמנו, נשאר רק גובה המחיר." אחרי שמוסכם על נטישת רעיון "ארץ-ישראל השלמה" וסיפוח חלקי, הוויכוח נטוש על הפרטים.

שרון דיבר בעבר על סיפוח 58% של הגדה, הכוללים את גושי-ההתנחלות, ירושלים רבתי (המחוברת למעלה-אדומים), ביקעת הירדן והשטחים שביניהם. הוא היה מוכן להשאיר לפלסטינים רק את עריהם וגושי-הכפרים הצפופים. באחרונה רמז שרון שהוא מוכן לוותר על הבקעה. הוא טוען שהנשיא בוש הסכים לתוכניתו, אך בעוד שרון מדבר על "גושי התנחלות", בוש מדבר על "מרכזי אוכלוסייה". זהו הבדל גדול: "גוש הנחלות" כולל לא רק את ההתנחלות הגדולה, את גם את כל בנותיה הפזורות מסביב, ואת השטח ביניהן. "מרכז אוכלוסייה" כולל רק את ההתנחלות הגדולה עצמה, וממילא שטח הרבה יותר קטן.

אהוד ברק הציע בקמפ-דייוויד סיפוח של 21% של הגדה, בצורה שהייתה הופכת את השטחים הפלסטיניים לרצועות מבודדות. נוסף על כך רצה "לחכור" 13% נוספים בבקעת-הירדן. אחר-כך, בדיוני טאבה, הצטמק הסיפוח ל-8%, אך ממשלת ישראל התכחשה לסיכום זה.

יוסי ביילין היה אבי הרעיון של סיפוח גושי-התנחלות, עוד בהסכם הבלתי-רשמי שהשיג בשעתו עם אבו-מאזן. ביוזמת ז'נבה, שבראשה עומדים ביילין ויאסר עבד-רבו, מדובר על סיפוח של 2.3% בלבד, במסגרת חילופי-שטחים על בסיס של 1:1.

גדר-ההפרדה, שאותה בונה עכשיו הממשלה, באה לאפשר את הרחבת ההתנחלויות. היא מספחת לישראל 8% של הגדה, לאורך גבולה המערבי עם ישראל. היא משאירה פתוחה, בינתיים, את שאלת הסיפוח של בקעת-הירדן במזרח.

אלה הם תחומי הקונסנזוס הנוכחי. הוויכוח שיתנהל בישראל בעתיד הקרוב יהיה על גודל הסיפוח ועל צורת ביצועו.

גרסה אחת אומרת שלא צריך לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים, מפני שהם לא יסכימו לסיפוח נרחב. לכן יש להמשיך בשיטת ההתנתקות ה"חד צדדית" - סיפוח שטחים בלי הסכם. "ישראל תקבע בעצמה את גבולותיה." הגרסה הנגדית אומרת שאפשר להשיג הסכם על סיפוח מצומצם וחילופי-שטחים.

נגד הקונסנזוס הזה מתקומם הימין הקיצוני. הוא לא רוצה בשום פשרה. הוא מנפנף בקושאן החתום על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, ושואף לסיפוח כל הגדה והרצועה. מבלי שיאמר זאת בפירוש, ברור שתפיסה זו מחייבת את גירוש כל הפלסטינים.

מחנה-השלום הרדיקלי תוקף את הקונסנזוס מהצד ההפוך. הוא גורס שעתיד ישראל יובטח רק על-ידי שלום בר-קיימא, המבוסס על הסכם-בין-שווים והתפייסות בין שני העמים. מחנה זה מאמין שההסכם צריך להתבסס על הקו הירוק ושרק במהלך של משא-ומתן יתברר אם ניתן להשיג הסכם על חילופי-שטחים הוגנים.

אבל העיקר הוא שהקונסנזוס זז. "ארץ-ישראל השלמה" מתה. חלוקת הארץ מקובלת עכשיו על הרוב הגדול. משמע, אפשר להשפיע על דעת-הקהל. פרשת ההתנתקות הוכיחה שניתן לפנות התנחלויות. הציבור קיבל את התקדים מבלי להתרגש. עכשיו המשימה היא לשכנע את הציבור שצריך לפתוח במשא-ומתן אמיתי.

יש עם מי לדבר, יש על מה לדבר.
נכתב על ידי , 25/9/2005 15:18   בקטגוריות נגד הכיבוש שתיים בחמש  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הסנביץ&rsquo; ב-30/9/2005 19:25
 



ביקורת על הספר סיפור ורוד באתר קומיקאזה


ביקורת מפורטת מאת עופר ברנשטיין, מאנשי עמותת או"קי, התפרסמה באתר קומיקאזה על ספר הקומיקס "סיפור ורוד" מאת אילנה זפרן.
נכתב על ידי , 25/9/2005 11:34   בקטגוריות קומיקס ישראלי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מדריך למוציא לאור עצמאי, פרק ראשון: כמה מושגים בסיסיים בדפוס


התחלתי לכתוב מדריך למו"ל. כלומר התחלתי לכתוב המלצות על בתי דפוס. ואז חשבתי שכדאי להגדיר קודם כמה מושגי יסוד. וגם לדון קצת בכמה עותקים בכלל כדאי להדפיס. בקיצור יש פה הרבה פרקים. אני אפרסם את כולם בבלוג שלי, אשפץ אותם לאורך הזמן, ובסוף אאסוף את כולם ולא אוציא ספר, כי זה לא ממש כדאי כלכלית. תהנו, תוסיפו הערות, הצעות, ביקורות, התנגדויות, בקשות, שאלות.

 

בפרק הראשון אגדיר כמה מושגי בסיס באופן מאוד (מאוד) כללי, בפרק השני אדון בשאלת "כמה להדפיס", ובפרק השלישי אעבור סופסוף להמלצות ספציפיות על בתי דפוס שמתאימים לכל שיטה, כמות ופורמט הדפסה.

 

א. צבעי הדפסה – בהדפסת אופסט

א.1. הדפסה בשחור לבן – בניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, שחור לבן היא הדפסת צבע אחד ולא שניים. הלבן הוא צבע הנייר, והוא לא נספר בהדפסה. השחור הוא הצבע האחד. כל צבע הדפסה בדפוס רגיל, דפוס אופסט, דורש לוח (פלאטה) אחד. לכל צבע הדפסה יש את עלות צריבת הלוח ועלות הדפסת הצבע (כלומר הזמן והעבודה שנדרשת להתקין את הלוח במכונה ולהדפיס את כל הגיליונות באותו צבע). פלאן-B מודפס בדפוס אופסט בצבע אחד - שחור.

 

א.2. הדפסה בשני צבעים – בדרך כלל צבע ראשון שחור, וצבע שני נוסף. הדפסה זו מאוד מקובלת בעולם בקומיקס אלטרנטיבי, כי היא גם זולה יותר מצבע מלא וגם אפשר לעשות איתה דברים שנראים מאוד אומנותיים ולא שגרתיים, כמו שני צבעים שאף אחד מהם לא שחור, למשל כתום וכחול, אדום וירוק, או כמו במקרה של פיצרייה קמיקאזה, שחור וכסף.

 

א.3. הדפסה בצבע מלא – או בשמה המקצועי פרוצס – הדפסה בארבעה צבעים:C- ציאן (מין תכלת קצת טורקיזי), M- מגנטה (אדום ורוד), Y- צהוב ו-K-שחור (K כדי שלא יתבלבלו עם B-כחול). בדרך כלל לא עושים הדפסת שלושה צבעים, אלא עוברים כבר לפרוצס מלא. בצבע מלא שילובי הצבעים השונים נוצרים על ידי רשתות נקודות בצפיפות משתנה, שבהן רשת אחת מודפסת על השניה, ומרחוק נוצר שילוב הצבעים שיוצר כל גוון. הרשתות מתוכננות בארבע זוויות שונות כדי שהנקודות ישבו אחת ליד השניה ולא אחת על השניה. ספרי קבוצת דימונה, החל מהשני, מודפסים בצבע מלא.

 

ב. גדלי נייר

נייר – נייר בא בגדלי גליונות שונים. גליון נייר סטנדרטי שלם גודלו 70X100 ס"מ, וממנו נגזרים חצי גליון (50X70), רבע, וכו. כשמתכננים את גודל החוברת צריך להתייחס לכמה כפולות נכנסות בגליון נייר. למשל בפורמאט הקלאסי של A4 (כמו פלאן-B למשל), נכנסים שמונה עמודים מכל צד של הגליון, וסה"כ 16.

בבתי דפוס גדולים יש מכונות גליון שלם. בבתי דפוס בינוניים יש עד מכונת חצי גליון, ובקטנטנים יש רק רבע גליון, שעליו נכנסת כפולת A4 מכל צד, כלומר 4 עמודים על כל גליון הדפסה.

שימו לב שמסביב לגודל הנטו של העמוד בחוברת באים השוליים שנחתכים, ועוד סנטימטר שאותו משאירים כדי שיהיה למכונה מאיפה למשוך את הנייר. לכן על רבע גליון, שגודלו 50X35 ס"מ, מושיבים כפולת עמודי A4 שגודלה 42X29.7. גודל הדף הכי גדול שאפשר לדחוף לרבע גליון זה בערך 33X24.

 

ישנם גם גדלי גליונות לא סטנדרטיים, כמו גליון אקסטרא שבא ב-102 ס"מ אורך, או כל מיני נירות מיוחדים בגדלים שונים.

 

לכן תמיד לפני שאתם ניגשים לתכנן חוברת תיגשו לבית הדפוס להתייעץ ולראות אם מה שאתם מפנטזים עליו הוא אפשרי ואם הוא כדאי כלכלית. בד"כ, הצמדות לפורמאטים מוכרים תתברר ככדאית יותר, אבל למי שמכיר את איך שהדברים עובדים אפשר לפעמים לתחמן.

 

כעקרון, אחד הגורמים המשפיעים על עלות ההדפסה הוא מספר לוחות ההדפסה, שכן עלות לוח הדפסה בגודל גיליון לא שונה בהרבה מעלות לוח בגודל חצי גיליון, לכן עדיף להדפיס מראש במכונת גיליון.

 

ג. גימור הנייר

סוגי הנייר העיקריים המקובלים:

 

נטול עץ – נייר כמו נייר רגיל של הדפסות לייזר או זירוקס, מחוספס קמעה (ככה כותבים קמעה, נכון? לא עם כ', נכון?). למשל נייר הפנים של פלאן-B. הוא כן עשוי מעץ, הוא פשוט קרוי ככה כי פעם עשו אותו מסמרטוטים ישנים (באמת). בהדפסה על נ"ע צבעי הדפוס מתפשטים קצת על הנייר, זאת הדפסה "חמה" יותר בתחושה שלה. הצבעים פחות חזקים וההדפסה טיפה פחות חדה מאשר על כרומו.

 

כרומו – נייר מבריק וחלק שנוצר כשלוקחים נטול עץ ומצפים אותו בלכה כלשהי, ומשייפים אותה.

כרומו מט – כמו כרומו רק פחות מבריק.

כשמדפיסים על כרומו, בייחוד אם זה רק בצבע אחד או שניים, מומלץ להשקיע בציפוי לכה על בסיס מים, כדי שהצבע לא ילכלך את העמוד שממול ואת האצבעות.

 

כיום אין הבדלים משמעותיים בעלויות בין שלושת הסוגים שלעיל.

 

סוגים נוספים:

 

נייר עיתון - נטול עץ גס ואפרפר\צהבהב, סופג מאוד. בד"כ משמש בהדפסת רוטאציה. קיימת גרסא המחקה את נייר העיתון המתאימה להדפסת לייזר. בד"כ זול יותר מנ"ע.

נייר ממוחזר - קיימים עשרות סוגים של ניירות ממוחזרים, רובם יקרים יותר מנ"ע רגיל.

נייר עם טקסטורות - נייר שמגיע מהמפעל כבר עם דוגמא עדינה מאוד של פסים, ריבועים וכו, או עם טקסטורה תלת מימדית כגון דמוי בד, או אחרים. בד"כ ניירות אלה יקרים מאוד בהשוואה לנייר רגיל.

 

ד. עובי הנייר

 

עובי הנייר נמדד למעשה לפי משקל הנייר, שנמדד במשקל של גרם למטר רבוע. נייר רגיל להדפסת לייזר שוקל בד"כ 80 גרם למטר, בריסטול דק שוקל 170-180 גרם, בריסטול עבה שוקל 240-250 גרם.

 

ככל שהנייר עבה יותר הוא יקר יותר.

 

 

ה. הדפסת זירוקס (צילום שחור לבן)

 

טכנולוגיית הזירוקס היא למעשה אותה טכנולוגיה של הדפסת לייזר. 

בזירוקס הגיליונות באים בגדלים:

A4, שגודלו 21 על 29.7 ס"מ

A3, שהוא כפול מ-A4, וגודלו 42X29.7 ס"מ.

 

ו. הדפסה דיגיטלית (לייזר צבעוני)

 

בהדפסת צבע דיגיטלית אין לוחות הדפסה, וגם היא עובדת בטכנולוגיית הלייזר. בהדפסה דיגיטלית ההדפסה היא כמו במדפסת ביתית, ישירות מהקובץ לנייר. מכיוון שאין עלויות בסיס, אפשר להדפיס גם כמויות קטנות, הבעיה היא שהעלות לעותק בודד גבוהה יותר.

 

בהדפסה דיגיטלית בד"כ מדפיסים על גודל A3. ברוב לשכות השירות יש גם גודל A3 מוגדל, 32X45 ס"מ. בהדפסה דיגיטלית שטח ההדפסה נטו הוא בערך חצי ס"מ רווח מכל צד.

 

בהדפסה דיגיטלית הצבעים בד"כ רוויים ועזים יותר מהדפסת פרוצס, ונייר ברירת המחדל הוא כרומו או כרומו מט. אבל כיום אפשר להדפיס גם על ניירות נ"ע מיוחדים שהם כן מוחלקים יותר, וגם על ניירות ממוחזרים ודמויי נייר עיתון.

 

ז. הדפסת רוטאציה

 

בלי להיכנס להסברים מסובכים, זוהי ההדפסה המשמשת עיתונים כמו מעריב, הארץ והפושטק, על נייר עיתון ובאיכות הרבה יותר גרועה מהדפסת אופסט. הדפסת רוטאציה נהיית כדאית כלכלית רק בהדפסה של כמה אלפי עותקים ומעלה, אבל אז היא נהיית מאוד מאוד זולה פר עותק.

 

ח. עלות מול כמות, וכמויות הדפסה

 

כשמדובר בכמויות קטנות של מאות עותקים, קיימת התלבטות אם להדפיס באופסט או בדיגיטלי. ההתלבטות קיימת בצבע וגם בשחור לבן.

נקודת האיזון הכלכלית נעה סביב 400 עותקים: מתחת לזה שווה יותר להדפיס בדיגיטלי, מעל באופסט. אם קיימת תקווה ריאלית שתהיה הדפסה גדולה נוספת, הכף נוטה לכיוון האופסט, שכן אפשר לשמור את לוחות ההדפסה להדפסה הבאה ולהתחיל עם עלויות בסיס נמוכות יותר. בכל מקרה של הדפסת אופסט, אם קיימת האפשרות של הדפסה נוספת, מומלץ לקחת את לוחות ההדפסה הביתה. לעולם אל תסמכו על בית הדפוס שישמור לכם על הלוחות לתקופה העולה על חודש-חודשיים.

 

ט. סוגי כריכה

סוגי הכריכה העיקריים מובאים כאן בסדר עולה של מחיר:

 

0. סיכות ללא כריכה

נזכרתי להוסיף את סוג האיגוד הזה של דפים, שלא כולל כריכה: פשוט מהדקים את ערימת הדפים מהצד. אין כפולות עמודים, כל דף בודד.

דוגמא: כלום בפיתה.

 

1. כריכת סיכות - פוני, אוכף, מחברת, וכו

מהדקים את הכפולות באמצע ומקפלים. אפשר להשתמש בנייר או בריסטול עבה יותר, או בצבע אחר, לכריכה, אבל לא חובה.

דוגמאות: פלאן-B: כריכת סיכות בריסטול 250 גרם, פנים נטול עץ 80 גרם. אדירי התכלת: כל החוברת על כרומו מבריק, בערך 170 גרם. 

 

2. כריכה רכה, בהדבקה

מקפלים את כל גליונות הפנים, חותכים את הגב שלהם, מורחים דבק, מדביקים לכריכה המקופלת.

דוגמא: ספרי דימונה.

 

3. כריכה רכה, בהדבקה ותפירה

מוסיפים תפירה של כל עמודי הפנים, מה שמוסיף הרבה עמידות לספר.

 

4. כריכה קשה

את עמודי הפנים מקפלים ותופרים. הכריכה מורכבת מנייר חיצוני שמודפס, שאותו מדביקים על קרטון עבה.

בד"כ יש גם כפולה פנימית שבצד אחד מודבקת לקרטון העטיפה ובצד השני מודבקת לעמודי הפנים. כפולה זה נקראת פורזאץ ובמקרים רבים גם היא נושאת הדפסה, בדוגמא חוזרת או במוטיב אחר.

נכתב על ידי , 24/9/2005 22:14   בקטגוריות מדריך למוציא לאור  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של פיינטמיקסער ב-3/6/2008 18:39
 



בית הספר הדו לשוני השלישי, בכפר קרע


בית הספר הדו-לשוני בכפר קרע הוא היחיד בישראל שפועל ביישוב ערבי. יש לו מנהל יהודי ומנהלת ערבייה.
לכל כיתה שתי מורות, יהודייה וערבייה. חצי מתלמידיו יהודים וחציים ערבים. בשנתו השנייה הביקוש כה רב שהוא נאלץ לדחות עשרות תלמידים
כתבה בהארץ על בית הספר הדו לשוני השלישי בארץ, בכפר קרע.
נכתב על ידי , 20/9/2005 07:56   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדכנתי איורים אחרונים באתר


אמיתי סנדי דוט קום
בעמוד ה-recent, כמה איורים מהזמן האחרון, מהיותר טובים עבור ידיעות ונשיונל ג'יאוגראפיק, מוסף עולמי לצעירים.
נכתב על ידי , 20/9/2005 00:40   בקטגוריות איור  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אור ב-21/9/2005 13:51
 



התרחשויות בשוק הקומיקס בארצות הברית


אזהרה: פוסט פנים מקצועי לעוסקים בענף הקומיקס. אתם מוזמנים לקרוא, אבל לא בטוח שיהיה לכם מרתק. אין פה שום דבר על הכיבוש! (בעצם יש על הקומיקס הישראלי שכובש את ארה"ב).

דני הירקן מדווח מבאלטימור, ארה"ב על כנס הקומיקס שנערך שם.
דני נסע לארה"ב לא רק לכנס הפתוח אלא גם עבור כנס בעלי חנויות הקומיקס שעורכת חברת ההפצה דיאמונד. בכנס הוא יזכה לפגוש את עמיתיו מכל רחבי ארה"ב, ואולי גם ללמוד קצת מנסיונם הרב על איך מנהלים חנות קומיקס כמו שצריך. כשכתבתי את המשפט האחרון תרגמתי אוטומאטית how to run a comic shop. כלומר תרגמתי מ"איך מריצים חנות ל"איך מנהלים חנות". יש משהו שאובד במשמעות בתרגום הזה. אם אתה מחזיק חנות ורוצה שהיא תחזיק מעמד, לא מספיק שהחנות עובדת, היא לא צריכה לזחול. אתה צריך להריץ אותה, לדאוג שהיא תרוץ.

ואם הזכרתי את דאימונד, אז הם שלחו לא מזמן לי ולשאר חברות הקומיקס הודעה שהם מקשיחים את החוקים לגבי ספרים שמתקבלים להפצה. לא יצאה הודעה רשמית לעיתונות, אבל מהר מאוד היא דלפה החוצה. פורומי היוצרים והפורומים המקצועיים גועשים ורוחשים מאז ההודעה, לגבי דקויות החוקים החדשים והמשמעויות שיהיו להם לגבי כל החברות הקטנות, שהן הנפגעות העיקריות.

ככל הנראה, לחוקים החדשים כבר לא תהיה השפעה על ספרי דימונה שכבר יצאו לאור עד כה. דימונה2 יופיע בגליון אוקטובר של Previews, ויופץ לחנויות הקומיקס בארה"ב לקראת סוף דצמבר. דימונה3 יופיע, אם תרצה דיאמונד, בגליון נובמבר ויופץ לחנויות באיזור סוף ינואר.

שירלי כבר בחנויות מאוגוסט, ודימונה1 יגיע לחנויות בסוף ספטמבר. אה, דרך אגב, לא זוכר אם הודעתי חגיגית, אבל דימונה1 לחלוטין sold out. נמכרה מהדורה שלמה. אמנם לקח לנו שלוש שנים, אבל לקח רק חודש אחד ב-Previews. ההזמנה מארצות הברית כנראה תעשה אותו דבר לדימונה2.

כדי לתת פוש להזמנות של דימונה3, אני מתכנן עוד מסע פרסום מוגבל בהיקפו. הפעם ההשקעה תהיה כנראה בקמפיין מקוון, ואני עוד מתלבט לגבי האתרים הספציפיים.

מילה אחרונה: בנובמבר יוצאים בארה"ב שני האוספים של אסף ותומר חנוכה. הם גם מועמדים לפרס האיגנץ (פרס קומיקס אלטרנטיבי) בקטגוריית סדרה יוצאת דופן, על סדרת החוברות bipolar/
נכתב על ידי , 18/9/2005 21:27   בקטגוריות קומיקס  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הוברט ב-20/9/2005 01:06
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 47

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)