RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
פוסט קומיקס נדיר - על פרוייקט Honey Talks של סטריפבורגר
ועכשיו - לא תאמינו - ביקורת קומיקס!
Honey Talks - published by Stripburger
הזמנתי פעם מקומיקס וירקות ועכשיו קיבלתי את קופסת המיני-בורגר החדשה של חבורת סטריבורגר הסלובנים, שהפעם קוראים לה Honey Talks.
פעם בכמה שנים החברה מלובליאנה מוציאים, בנוסף למגזין הקומיקס הרבעוני שלהם ושאר פרוייקטים, קופסא קבוצתית מעוצבת בפורמאט אחר של 7-15 מיני חוברות קומיקס מיוצרים שונים, חלקם מקומיים וחלקם מוזמנים מכל רחבי אירופה וקצת מארה"ב וחלקים אחרים בעולם.
מה שיפה בקופסאות האלה זה שהשלם גדול מסך חלקיו - כל חובבי העיצוב וגם האספנים וגם חובבי הקומיקס וגם כל האנשים שאוהבים מוזרויות פשוט חוטפים אורגזמה כשהם רואים את הקופסאות המעוצבות והיפהיפיות האלה שמכילות מלא חוברות קטנטנות ומעוצבות.
גם אם אחרי זה הם לא טורחים לקרוא את הסיפורים שבתוך החוברות.
שהם הצד החלש יותר, כרגיל באנתולוגיות של קומיקס אלטרנטיבי.
אבל במיני בורגרים דווקא יש מבחר לא רע, ואם הציפיות לא גבוהות אפשר להיות מופתעים לטובה.
הפעם הופתעתי לטובה.
הפעם יש להם קונספט מגניב מאוד: שמה בסלובניה הצורה שלהם לבנות כוורות הייתה בצורת מגירות כאלה, שעורמים מלא כאלה ומעל בונים גג ונוצרת מין כוורת כוורות כזאת. אז יש פרונט של מלא מגירות. אז הם התחילו לצייר על הפרונטים של הכוורות. ציורים אירופאיים מופרעים מלאי חיות שמתנהגות כמו בני אדם.
מגיע לביקור פאקיטו, הצרפתי המופרע שמנהיג את Le Derniere Cri, קבוצת הקומיקס\אוואנגארד הצרפתית, הולך למוזיאון, רואה תערוכה של כאלה מכסי כוורות עתיקים, חוזר לחברה של סטריפ בורגר ואומר להם: "יא קרועים, לא שמתם לב - זה נראה כמו קומיקס!" הקרועים אכן מתביישים שהם לא שמו לב מה יש להם מתחת לאף, ומחליטים שזה יהיה הקונספט לקופסת המיני-בורגר הבאה: כל אחד מתשעת האמנים שנבחרו מקבל\ת (או בוחר\ת) פלטה עתיקה בתור השראה וממנה מפתח סיפור קומיקס. כל החוברות הן בדיוק בגודל של מקור ההשראה, והכריכה הקדמית אפילו כוללת חיתוך מרובע בתחתית כמו הפתח בכוורות שממנו הדבורים נכנסות ויוצאות. הסיפורים משתנים בין 24-40 עמודים.
כיאות למקור ההשראה ולקומיקסאים אלטרנטיביים אירופאיים, כולל את רותו הישראלית, רוב הסיפורים הם סיוטיים\מטאפוריים\פסיכולוגיסטיים\גותיים\פסאודו-נאיביים (אה, איזה רצף?). לא כדאי לקרוא אותם אחד אחרי השני כי הם נהיים דומים מאוד מהר מאוד, אבל אם קוראים אחד בכל פעם אפשר להכנס לזה ולהתרשם מהסיוט.
יש אחד, Marcel Ruijters שמו, הולנדי דפוק במוח בצורה חביבה מאוד שאחד מהנושאים האהובים עליו זה נזירות שמדברות לטינית. חצי מהקומיקסים שלו זה על נזירות שמדברות לטינית ובד"כ גם משתכרות ונדפקות במוח וקורים להן דברים מוזרים ומצחיקים. זה קטע גדול. ובסוף יש תרגומון אם אתם לא יודעים לטינית, אבל רוב המילים והביטויים מוכרים גם לקורא הממוצע. הנה ספר שהוא פרסם בדרנייר קרי. הוא קצת מזכיר את מייק דיאנה עם הטירוף הדתי\מעוות שלו.
הדמות עם הצלב ביד זאת נזירה.
בקיצור אם אתם אוהבים מוצרים מעוצבים או לחילופין לא מתעצבנים מקומיקסים מתוסבכים ורגישים אולי תאהבו את הוני טוקס.
שימו לב - זוהי הבטחה - עוד פוסט קומיקס עוד לפני תום השבוע!
בעל הבית השתגע!!@#$
| |
הופעות פאנק בגדה השמאלית ביום חמישי הזה
פאנק צעיר בועט בהופעה חיה ובלתי מרוסנת,
זיקוקי דינור של רעש וריח של רוח נעורים.
יופיעו הלהקות:
>אוטורוסיה,
>ברוטאל אסולט,
>טוגזר.
הגדה השמאלית,
רחוב אחד העם 70, תל-אביב
שעה 19:30,
מחיר הכניסה: 40 ש"ח כולל הדיסק החדש של ברוטאל אסולט!
פלייר:
מזמן לא הייתי באחת, נראה לי חמישי אני שם.
עדכון: הפלייר שלעיל היה כנראה יותר מידי הארדקור, כי ביקשו ממני להחליף לפלייר הזה:
| |
מסיק בשטחים אתמול ובשבועות הקרובים.
ובכן, הסתיו הגיע.
איזה יופי של סתיו. מצד אחד גשם, מצד שני לא קר. אני יושב לי במרפסת, סליחה, בסטודיו, בחולצה קצרה, ומחכה לגשם. רוח נעימה מנשבת, השמיים קודרים. FM106 מייצרים פסקול מושלם.
אתמול הייתי במסיק. בימי החול קשה לי להיענות לקריאה, כי צריך בכל זאת להתפרנס, אבל אחרי האירוע במטעי הזיתים של הכפר פארעתה, וההכרזה של הרב אשרמן ש"נכשלנו", באמת כבר לא היה לי נעים.
אז התקשרתי ונרשמתי. אמרו לי להגיע לתחנת הרכבת של ראש העין ב-7:15 בבוקר, יש רכבת שיוצאת מתל-אביב ב-6:56. אמרתי בסדר, אבל אם מישהו יוצא מתל-אביב באוטו, תודיעו לי. יש מישהי שיוצאת מתל-אביב ומחפשת גם היא טרמפ, שירה ארד, הנה הטלפון.
בסביבות 23:00 בלילה מתקשר הרב אשרמן בעצמו, ומבשר לי שיעל תצא מתל-אביב כבר בשש, אתה מעדיף איתה או עם המיניבוס מראש העין? אין לי בעיה להגיע בשש.
מסתבר שקו 18 מתחיל כבר לפני חמש בבוקר, ידעתם?
לפני הולך בחור עם תרמיל וקוקו. שלא במפתיע, הוא עוצר ליד אישה במיטב שנותיה, ואנחנו עושים הכרות. היללה וכליל גם הם למסיק.
ישנה תופעה מדהימה שכבר פגשתי יותר מפעם אחת או פעמיים: נשים במיטב שנותיהן (שפה נקייה להגיד מעל גיל שישים), שהיגרו למדינות אחרות, באות כל שנה במיוחד כדי להפגין בשטחים. נשים שגרות בשוויץ, קנדה, ארה"ב, באות לביקור מולדת כדי להפגין נגד עוולות. כן כן, אני יודע, ישר יצאו נגדן הטוקבקים, נפולת של נמושות, יורדות, סיר הבשר, חוצפה. אבל הן לא מביעות את דעתן משם. הן עושות מאמץ לא קטן, מוותרות על מנעמי הגולה, סיר הבשר, משלמות כסף על כרטיס טיסה, יוצאות לשטח בגיל מתקדם, כדי להפגין. כל שנה בקביעות. אני לא יודע, לדעתי זה מרשים.
בכל מקרה, אנחנו נוסעים לשטחים. יחד עם קבוצה של איזה מתנדבי חו"ל, אנחנו בערך 40-35, אז יש מספיק לאיזה 10-15 כפרים. יעל והיללה נוסעות לקליל, ומורידות אותי ואת כליל בדרך ליד ג'אמעין. עבד מחכה לנו ליד סובארו חבוטה. עבד לא מגלה חביבות יתר.
איציק אזולאי מכפר-סבא, בעליה המקורי של הסובארו, ודאי היה גאה במכונה הישנה, אילו היה רואה באיזה קלילות היא מטפסת בדרך בוצית זרועה סלעים בזוויות שבטח עולות בהרבה על מה שרשום בספרי היצרן.
בדרך במעלה ההר אנחנו עוברים משפחות שכבר עובדות במטעי הזיתים שלהן, וטרקטור עם עגלה מלאה בבני משפחה, שמנסה ללא הצלחה לעלות במדרון.
לבסוף אנחנו מגיעים למטע של עבד ובני משפחתו המורחבת. חלקם לא גרים בג'אמעין, ובאים במיוחד לעזור בעונת המסיק. אני מניח שהם מקבלים בתמורה חלק מהיבול, לא שאלתי. אני משתדל ללחוץ את ידי כולם ולשאול לשמם, גם הילדים. קודם כל מתכבדים בתה חם, מתוק להחליא.
אחר כך מתחילים לעבוד.
בבוקר מוקדם הכי כיף. קריר, אין שמש.
עץ הזית עובד במחזור דו שנתי, שנה אחת ברוכה עם זיתים שמנים ומרובים, ושנה אחת שחונה עם זיתים רזים ומעטים. זאת כבר השנה השלישית שלי במסיק, ואני נדהם מההבדל. אתה ניגש לעץ, ולא יודע מאיפה להתחיל. מכל עבר אתה מוקף בפרי. רובם כבר סגולים. יש לי כבר את הטכניקה: אתה שם את היד במעלה הענף, הענף בין האמה והקמיצה, זה יותר יעיל ככה, ומושך למטה. כשאתה נתקל בגושים בין העלים אתה לוחץ והזית נופל.
לא נורא אם נופלים גם עלים וענפים. בסוף הנשים המבוגרות ממיינות את הזיתים מהעלים והענפים, ואוספות את הפרי בדליים. את הדליים הן נושאות על הראש לשקים. הן מבחינות במבטינו המשתאים, ואפשר רק לקוות שזה גורם להן קורת רוח. כי הן לא מדברות איתנו. הגברים, הנערים והילדים כן. יש מבוכה הדדית, אבל מתגברים עליה, עם הגברים בתערובת של עברית וערבית, ועם הילדים בתערובת של ערבית ואנגלית.
הם שואלים אותנו אם העבודה קשה. האמת שלא, אנחנו עונים, בעיקר עובדות האצבעות, כמו לעבוד על מחשב, רק שהאצבעות עובדות בכיוונים מגוונים יותר, אז אין חשש לקארפל-טאנל סינדרום. סתאם, לא אמרנו את כל זה, רק אמרנו וורק גוד, הכל בסדר.
בערך בעשר הבטן מתחילה לקרקר בעוז. כמו חשו במצוקתנו, המשפחה מתחילה לרדת מהעצים ולהתארגן לארוחה. יושבים על הארץ, מוציאים מסלסלות הקש ירקות, לאפות וטונה מקופסה, וגם משהו שנראה כמו ממרח חומוס שעשוי משעועית. מזמינים אותנו להצטרף, כמובן. משליכים אחד לשני פיסות פיתה, עגבניות וצנון. אני מתאכזב לגלות שלעגבניות טעם ממש כמו באם-פם. מה זה, אין בנדורות בלדי? איזה מין פלסטינים אתם? שוב עבדו עליי.
את האתנחתא הקומית מספק כליל. הוא מוציא את ארוחת העשר שלו - מין עיסה על בסיס שיבולת שועל, דגנים, אגוזים וחמאת בוטנים. מתוק. כליל מציע את מנתו למארחים - תפאדל. ילדה חמודה בת אחת עשרה, מראם, מעיזה להיות מנומסת ולטעום כזית. אבל לא יותר מזה. אחר כך מגיע מבוגר אחד, אולי אבא של עבד, ומעיז גם הוא לטעום. "בורגול", הוא מכריז. לא בורגול, מתקן כליל, שיבולת שועל. כן, משהו כזה, אני מאשר.
לא חשוב.
אחרי עשר, אני מוצא עצמי בין צמרות עצי הזית, כשהטלפון מתחיל לצלצל. עורכות בהוצאות ספרים ומפיקות במוספי העיתונים מגיעות לעבודה ומתחילות לדרוש בשלומי. עם חלקן אני מדבר כאילו אני ב"סטודיו", ולחלקן אני מגלה שאני תקוע על עץ ליד ההתנחלות תפוח.
כליל ואני חשדנים. למה קראו לנו לכאן? אין אף התנחלות בסביבה. רק כשאנחנו עולים לצמרות אנחנו קולטים את מגדל השמירה והקרוונים, אולי חמש מאות מטר מאיתנו על הפסגה הקרובה. זאת תפוח החדשה, מסבירים לנו הפלסטינים.
הרב אשרמן מתקשר לשאול מה קורה.
אין צבא ואין מתנחלים, הכל שקט.
זהו, אין יותר מה לספר. בשתיים וחצי יעל יצאה חזרה, ואני ירדתי ברגל מההר ולקחתי איתה טרמפ חזרה לתל-אביב. כליל נשאר עד חמש, עד שהמשפחה של עבד מסיימת לעבוד, לוודא שהמתנחלים לא באים. אבל היה שקט אתמול.
איינשטרוצה נוייבאטן או איך שלא קוראים להם שרים על סוגים שונים של פרחים ב-FM106, הגשם מתחיל.
אחותי איילת תיקח אותי טרמפ לארוחת שישי בערב אצל אמא בכפר-סבא.
אני לא אשתה יותר מידי כדי שאוכל להמשיך ולצייר בערב, צריך להספיק להשלים את מה שלא עשיתי אתמול.
אני כבר מריח ריחות של מרק עוף מהדירות מסביבי.
מתוך הודעת הרבנים לזכויות אדם:
"השבוע נכשלנו כאשר ביום רביעי פצעו מתנחלים את באסל סאלח מפארעתא. לא היו לנו מספיק מתנדבים ולכן לא היינו שם. ביום חמישי ושישי הצלחנו כאשר היו לנו 35-40 מתנדבים כל יום, אך המספר הזה היה כשהיתה גם קבוצת מתנדבים מחו"ל. אנחנו חייבים להגיע ל-50 מתנדבים כל יום במשך כל השבוע הבא כאשר נעבוד בסינג'יל, תורמוס איה, מרייר, ש-סאוויה, דרום הר חברון ועוד. ביום שני אנחנו חוזרים לפארעתא.
למידע ולהרשמה נא להתקשר למשרד 6748757-02. אחרי שעות המשרד נא להתקשר (לא בשבת) לאריק: 5607034-050, יחיאל גריינימן: 210639-050. אם מספיק אנשים ירשמו ליום ראשון לפני כניסת השבת לא נצטרך להתקשר במוצאי שבת ברגע האחרון."
|
נכתב על ידי
,
27/10/2006 16:50
בקטגוריות אופטימי, אקטואליה, צבא, חברה וכלכלה, הפגנות, חינוך, טיול בוקר שבת, משטרה ו"כוחות הביטחון", נגד הכיבוש שתיים בחמש, תרבות נגד, מסיק
הצג תגובות
הוסף תגובה
2 הפניות לכאן
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ג'וני ב-2/11/2006 18:55
|
הרב אשרמן מודיע: נכשלתי
כרגע הגיע אלי המייל של אריק אשרמן, ראש תנועת רבנים לזכויות אדם:
"אנחנו נכשלנו. אני נכשלתי.
כנראה לא הצלחתי להעביר אליכם את מלוא המשמעות של הנוסחה:
'כאשר אנחנו לא שם אנשים נפגעים'.
והנה זה קרה שוב. באסל צאלח מפאראתא שוכב בבית חולים מאיר עם פגיעות בראש, בגב וכתף שבורה, לאחר שמתנחלי חוות גלעד תקפו אותו בנוכחות הצבא ואנחנו לא היינו כי לא היו לנו היום מספיק מתנדבים ולא הצלחנו להתפרס בכל המקומות שהיינו צריכים להיות בהם.
לא יעזור, אין טעם לדשדש בחמץ שעבר עליו הפסח וחייבים לחשוב על מחר. מחר אנחנו צריכים להיות נוכחים ביותר מ-10 כפרים ואנחנו זקוקים, בלי הגזמה, לפחות ל- 50 מתנדבים, כרגע יש לנו רק 21 מתנדבים. אנחנו זקוקים למספרים דומים בימים הקרובים (50).
נא להתקשר עד השעה 17:30 למשרד: 02-6482757 או מאוחר יותר לאריק 050-5607034"
עד כאן המייל של אשרמן.
אולי אני צריך להוסיף שהצבא טוען שהכפריים הגיעו למטעי הזיתים שלהם בלי לתאם מראש עם הצבא. מנגד טוענים הרבנים שכוחות צבא היו נוכחים במקום ולא התערבו בנעשה עד שלא נפגעו מתנחלים.
זאת מעבר לנצחונם בבג"צ בקיץ, בו קבעו שופטי בג"צ שלפלסטינים זכות לעבד את אדמתם בכל מקום, ועל הצבא להבטיח את שלומם.
ואחר כך טוענים הטוקבקים שהאשם באנשי השמאל שמחרחרים ריב בין השכנים.
נ.ב. מחר אני שם.
נקודת המפגש היא בתחנת הרכבת של ראש העין בשבע ורבע.
אם מישהו מגיע באוטו מתל-אביב אשמח לטרמפ.
054-3164117
| |
עזרה במסיק ביום שבת הזה 28.10
בשבועות הקודמים מארגני העזרה למסיק היו בעיקר הרבנים לזכויות אדם, כלומר זה קרה רק באמצע השבוע, מה שהקשה על אנשים עובדים להצטרף.
אבל הפעם מדובר ביום שבת, כך שלכם ולי אין שום תירוץ!
המסיק איננו הפגנה!
זה לא מסוכן בשום צורה, זאת עבודה לא קשה, שקטה ושלווה באוויר צלול ובחיבור עמוק עם אמא טבע, ממש תרגישו איך האאורה שלכם טוב הבנתם.
הנכן/ם מוזמנות/ים לעזור בעבודות מסיק הזיתים בכפרים הבאים:
1. ג'איוס, אזור קלקיליה.
*הרשמה מוקדמת: - הגר- 054-6323465, ג'מילה-052-4341840 , יעקב, 050-5733276, דוא"ל : [email protected]
הסעה: *תל-אביב, רכבת ארלוזורוב, 8.00 . *כפר-סבא, אגד כ"ס, 8.20. *חניון מסוף אייל, 8.30.
ציוד נדרש: מזון ושתיה, בגדי עבודה, כובע, ת.זהות, מצלמות.
רקע:
הכפר ג'יוס שוכן צפונית מזרחית לעיר המחוז קלקיליה. 4000 תושבים, רוב אדמות הכפר מצויות ממערב לגדר ההפרדה.
חקלאות: עצי זית ופרי, חממות לגידול ירקות. קשיים רבים בשיווק הפרי, רבים מבעלי האדמות מנועי מעבר לשטחים החקלאיים מעבר לחומה.
נ.ב. במידה ותתגבש קבוצה גדולה נפנה חלק מהמתנדבים לכפר נוסף באזור.
*חשוב להודיע מראש כדי שנתכנן תחבורה
2. דרום הר חברון
הרשמה מוקדמת:- יעקב- 050-5733276, דוא"ל: [email protected]
הסעה: ירושלים, חניון גן הפעמון, בשעה, 8.00.
ציוד נדרש: מזון ושתיה, בגדי עבודה, כובע, ת.זהות, מצלמות.
רקע:
בדרום הר חברון מתגוררים כ-3,500 פלסטינים, חלקם דרי מערות. המדינה עושה הכל כדי לסלק את התושבים מהאזור. בעבר הלא רחוק נרשמו הריסות בתים, סתימת מערות ובארות מים. מתנחלים מההתנחלויות השכנות נוקטים אלימות כלפי התושבים, מונעים באלימות מעבר תלמידים לבית ספרם, משמידים יבולים ועוקרים עצים.
3. בילעין (נפת רמאללה)
ארגון: איתמר טל. 054-8087440
הגעה: ברכב פרטי
מקום מפגש: צומת שילת על כביש 443 (ליד מודיעין), בשעה, 9.15.
המסיק מיועד לחברי "לוחמים לשלום", קב' משותפת של ישראלים ופלסטינים.
פעילים מהאזור מוזמנים להצטרף. יש לתאם עם איתמר, טל. 054-8087440
בתום העבודות יתקיים סמינריון משותף של כל המשתתפים.
רקע:
מזה שנה וחצי תושבי הכפר בילעין מנהלים מאבק הרואי ועיקש נגד הקמת חומת ההפרדה על שטחם. במאבק האזרחי והבלתי אלים משתתפים פעילים ישראלים ובינלאומיים.
גדר ההפרדה מפקיעה את רוב האדמות החקלאיות של הכפר. השטח ממערב לגדר מיועד להתרחבותה של ההתנחלות מודיעין עילית.
בברכת מסיק טוב ושעות של הנאה.
| |
ביום ראשון תכריז מדינת ישראל ש-20% מאזרחיה הם אויבים
היסטוריה:
ב-29 באוקטובר 1956, נתן אל"מ ישכה כרמי הוראה לאכוף עוצר משעות הצהרים בשורה של כפרים בגבול עם ירדן. כשנשאל על ידי אחד המג"דים שלו, שמואל מלינקי איש מג”ב, מה לעשות בכפריים החוזרים מהעבודה, שלא ידעו על העוצר – באותו זמן היו הישובים הערביים בישראל תחת משטר צבאי, ועוצר לילה היה דבר נפוץ, אך לא כן עוצר בצהרים – ענה כרמי דווקא בערבית: "אללה ירחמו".
שוטריו של מלינקי טבחו ב-43 מתושבי כפר קאסם. הם הורידו אותם מכלי הרכב שלהם, העמידו אותם בשורה, וירו בהם למוות. באבי-יאר בישראל. אחד מהם, במשפטו, יאמר בלי מצמוץ או האשמה עצמית "פעלנו כמו הנאצים".
ממשלת בן גוריון, שבדיוק חרחרה מלחמה כנגד מצרים, ניסתה להסתיר את הטבח באמצעות הצנזורה. חבר הכנסת תופיק טובי עשה שימוש מופתי בחסינותו הפרלמנטרית, והציג את העובדות מעל בימת הכנסת. הממשלה נאלצה להודות בטבח, העמידה את השוטרים לדין – כרמי קיבל קנס של אגורה אחת, הכפופים לנו נידונו לתקופות מאסר שונות – וערכה "סולחה" עם תושבי הכפר. כל הרוצחים שוחררו בתוך שנה אחת; בשקט, סידרה להם הממשלה גם ג'ובים.
ביום ראשון הקרוב צפוי אביגדור ליברמן להכנס לממשלה על תקן "שר לאסטרטגיה". ליברמן רוצה בגירושם של ערביי ישראל, והכריז שצריך לתלות את חברי הכנסת שלהם. ביום ראשון, ה-29 באוקטובר 2006, 50 שנה אחרי טבח כפר קאסם, תכריז מדינת ישראל רשמית ש-20% מאזרחיה הם אויבים.
(מתוך מאמר של יוסי גורביץ)
אם אתם רוצים להבין מה קורה במדינה הזאת, עשו לעצמכם טובה ועשו מנוי על יוסי גורביץ' (שמפרסם מאמרי דעה במסגרת הבלוג החברים של ג'ורג').
דבריו של יוסי גורביץ' חותכים ונחרצים, והיה ראוי שייכתבו באותיות של אש בוערת לרוחב השמיים.
הגזענות המסריחה, הפושעת והרצחנית חיה ופורחת במדינה הזאת מיום היווסדה, אבל תמיד תחת כסות דקיקה של מראית עין של נאורות. ובכן פעם נוספת אנחנו נוכחים - מיום ראשון ידעו כל אומות העולם שממשלת ישראל היא ממשלה גזענית, ומי שיהיה חבר מרכזי בהתוויית מדיניות הממשלה בישראל דוגל בגלוי בטרנספר, ואולי גם בהשמדת עם.
אתם יודעים, לפעמים קשה לזהות אותם, את הממזרים. אולי כדי להקל את מלאכתם של כוחות הביטחון, כדאי לחייב אותם לשאת סימון ברור.
מה דעתכם על סהר צהוב? אפשר לקעקע להם אותו על המצח.
הצבעתם עמיר פרץ?
הרכינו ראשכם בבושה -
יצא שהצבעתם לגזען הלאומן אביגדור ליברמן.
תוספת לשימושכם החופשי:
ועוד תוספת: שחר אילן כתוב היום בהארץ: ברוב הדמוקרטיות שקרסו היו משטרים נשיאותיים.
וכמובן: למרות ההבטחה לארה"ב, ההתנחלויות ממשיכות להתרחב על קרקע פלסטינית.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: