אחרי כמה מאיירים מוכשרים ומוערכים, פתחתי גם אני חנות במרמלדה שבה אפשר לרכוש הדפסים איכותיים, חתומים וממוספרים במהדורות מוגבלות של כמה מהאיורים והכרזות שלי שאני הכי אוהב.

זכרו זאת כשצריך למצוא מתנה מקורית למישהי מקורית.

חיפשתי משהו בתיקיות ישנות, ומצאתי את האיורים האלה, שעשיתי בשנה ב' בבצלאל בקורס של איציק רנרט. התרגיל היה לאייר ילדים בצבעי מים בסגנונות שונים, או משהו כזה, לא זוכר בדיוק. כבר העליתי אותם פה פעם? אין לי כוח לחפש.

"במלאת 100 שנה ליסוד העיר מטרופולינה, החליט ראש העיר לארגן מופע של התזמורת העירונית. 'בכל זאת לא כל יום מגיעים לגיל 100,' חשב לעצמו. ומאחר שהיה מדובר באירוע חגיגי כל כך, החליט להזמין מוזיקאית בעלת שם עולמי, שתחבר יצירה במיוחד לרגל המאורע."

ליברטה דל פסטה ליאנה היא מלחינה יוצאת דופן, כיוון שאינה יוצרת יצירות לכלי נגינה רגילים, ודרכי עבודתה חדשניות ומקוריות, הכוללות הקלטה של רעשי הסביבה.
במהלך השבוע שבו ליברטה נמצאת בעיר ועובדת על היצירה, עוקב ראש העיר, בור מוחלט בענייני מוזיקה, אחר מעשיה ונלחץ מאד כיוון  שהיא "כל היום יושבת רגל על רגל ולא עושה כלום".
המתח מגיע לשיאו כאשר כל העיר מתכנסת להקשיב ליצירה בערב חגיגות ה-100.

איך מלחינים יצירה לעיר? מדוע עלתה ליברטה לבמה עם מכשיר שחור קטן? ומה יעלה בגורלו של פפו, ראש העיר?


כך מתוארת "סימפוניה של עיר", היצירה של מיה דנון, מוזיקאית אלקטרונית (זה בלוג המוזיקה המגניב שלה: החדר האלקטרוני שלי) ובת זוגה אלינור דוידוב, עיתונאית טלוויזיה ופרינט (טייםאאוט, לונדון וקירשנבאום) ופעילה חברתית. היצירה כוללת סימפוניה עירונית מהקלטות רעשי העיר שהלחינה מיה דנון, ספר שאיירה המאיירת ליהי יעקב, ותסכית שמקריין ירון לונדון.

בסך הכל מיה ואלינור הצליחו לארגן לעצמן יחסי ציבור לא רעים בכלל, אז סביר שכבר קראתם\שמעתם על הספר והתסכית שלהן, וסביר שמה שקראתם היו תשבוחות נלהבות מכל עבר, ובצדק. בכל זאת אני רוצה לכתוב על סימפוניה של עיר גם אצלי בבלוג, אולי כי בימים שבהם אני בדיכאון והמוטיבציה שלי ליצור ולהוציא לאור נמוכה במיוחד, אני מתפעל מהיכולת של מיה ואלינור להוציא לאור בצורה עצמאית לגמרי כזאת יצירה מורכבת, עשירה ומולטימדיאית וגם לקדם אותה בעצמן ולמכור אותה ישירות לצרכן דרך הרשת ובחנויות העצמאיות, ללא הפצה ברשתות הגדולות.

בין השאר אני מתפעל מהיכולת של היוצרות לקחת מוזיקה אלקטרונית מסומפלת שנמצאת בשולי התרבות ולארוז אותה באריזה שתקל עליה מאוד להכנס למיינסטרים בלי שום בעיה, ובייחוד עם קולו הערב של לונדון להפוך את סימפוניה של עיר לסוג של אינסטנט קלאסיק.

את הספר עוד לא ראיתי אז קצת קשה לי להגיד משהו על האיור, אבל אני מאוד אוהב את הקומפוזיציה של האיור שלמטה פה.

אז לתסכית ניתן להאזין חינם באתר המושקע (למה כתוב יוצרים ולא יוצרות?), ואת הספר אפשר לרכוש אונליין, או באחת החנויות העצמאיות בת"א ובירושלים.

וחוצמזה בשבת ה-6.10 יש חגיגת השקה בלאביט נחלת בנימין ב-11:00 בבוקר, הכניסה חינם, תהיה הפעלה לילדים בקומה השניה, ובוודאי תוכלו להתחכך בידוענים כאלה ואחרים, ובטח גם מלא בחורות יפות מהטלוויזיה.

נ.ב. כבר חודש שעובדים בכביש ברחוב שלי: רעש אימים של משאיות ושופלים, הצפצוף הנורא שלהם כשהם נוסעים ברוורס, קדיחת האספלט, חפירות. זה הולך להמשיך ככה עוד איזה ארבעה חודשים. כבר התחלתי להתרגל, אולי בסוף אני באמת אחשוב שזאת מוזיקה נפלאה.