התערוכה, שאצר יובל כספי, תפתח ביום שלישי, 2 בדצמבר, החל משעה 19:00, במוזיאון הקומיקס בחולון, רחוב ויצמן 61. קל מאוד להגיע מתל-אביב עם קו 3, שיוצא מהכרמלית, עובר באלנבי ויש לו תחנה ממש מול המוזיאון.

עבודה של Jewboy

התערוכה מציגה עבודות של כשלושים אמנים ישראלים מכל התקופות, החל מגרבוז ורועי רוזן, דרך דודו גבע ורחלי רוטנר, ועד אמני גראפיטי כ-klone ו-know-hope, שבכולן מוטיבים מעולם הקומיקס.

כותב יובל כספי בתיאור התערוכה: "תערוכת 'פוסט פופ' מבקשת לבחון את נקודות ההשקה בין המדיומים השונים והאמנות הישראלית העכשווית. ומנסה לברר מהם המוטיבים המושאלים, מנוכסים ומנוצלים מהז'אנרים הללו ומה האפקט שלהם על הצופה. הפיתוי הקסם העושר הצבעוני המתוק והילדותיות מכניסים אותנו פנימה לתוך הממלכה הגרפית השטוחה והפתיינית. קוי המיתאר (הקונטורים) השחורים שתוחמים צורה ויוצרים דמות שבאמצעותה הם מספרים לנו בדרך כלל סיפור בקו איורי וברור. אבל כעת הסיפור מסרב להיות מסופר והקו התוחם והמגדיר מתחמק מהצורה ומגדיר בעיקר את עצמו כקו רישומי תיאורי, אבל כזה שאינו מתאר...

הסיפוריות שנעלמה מאד מהאמנות העכשווית במודרניות ופינתה את מקומה למופשט ולמהותי, לצבע ולצורה, חוזרת דרך העבודות השונות המוצגות בתערוכה אך עקבותיו של הסיפור רק מרומזות והעבודות רחוקות מלספר סיפורים כחוברות הקומיקס וסרטי ההנפשה מהם הן שואבות את הדימויים.

כמה פופולאריות הן הדמויות המופיעות בתערוכה. הרי כולנו מכירים אותם מאז ומתמיד.

כולנו מכירים את מיקי מאוס ואת דונלד דאק את פופאי המלח את הדרדסים ואת משפחת סימפסון. אך הדמויות הללו כבר לא מזוהות רק כדמויות מסרטים מצויירים שמיועדים רק לילדים אלא דווקא כאייקונים תרבותיים שחוזרים ומופיעים בקולנוע ובפרסום, רוכבים על אהדתם הבלתי תלויה של מיליוני ילדים ברחבי העולם. עבור האמנים בתערוכה הם סמלם המובהק של התרבות המערבית והקפיטליסטית סמלם של אמריקה והתמימות הנעלמת של התרבות העכשווית."

אוי, אוי, אוי.

מה אני יכול להגיד?

אני כבר לא מופתע,

רק עצוב.

עצוב שדווקא מוזיאון הקומיקס, במקום לחזק את הרעיון שקומיקס הוא מדיום עלילתי עם מגוון רחב של אפשרויות וז'אנרים, הוא שמחזק שוב את הסטריאוטיפים הכי שליליים, שטחיים, ישנים ומטעים שמלווים את המדיום כבר יותר ממאה שנה.

הנה שוב מחוזק הסטריאוטיפ שקומיקס זה לא אמנות רצינית, אלא בסך הכל ערימה של מוצרי פופ מסחריים, שטחיים ורדודים, ואמני האמנות הנאצלת והגבוהה עושים לנו טובה שהם גואלים את הדימויים השטחיים מן המדמנה, ממסגרים אותם במסגרת מכובדת, וכך נותנים להם גושפנקא להתקבל בעולמם של בני התרבות הגבוהה.

שוב הקומיקס הוא לא אמנות בפני עצמו לא מדיום אמנות לגיטימי אלא רק סגנון גימור שטחי ורדוד, רק כר פורה לאמנים "רציניים" יותר, כדי שיהפכו את הסגנון השטחי והרדוד לאמירה אמנותית לגיטימית ורב משמעית.

שוב אומרים לנו שקומיקס הוא ילדותי, שטוח, מתוק וצבעוני. שוב הקומיקס זה רק דמויות חמודות ומסחריות לילדים בלבד, ושוב הקומיקס זה רק אמריקה והקפיטליזם, כאילו מעולם לא הגיעו לכאן מעבר לים קומיקס מצרפת, איטליה, בלגיה, יפן.

החלפתי דוא"לים עם גלית גאון, אוצרת ראשית ומנהלת המוזיאון. היא כתבה שלדעתה ביקורת על תערוכה צריכה לבוא אחרי שרואים את התערוכה. אבל הביקורת שלי לא מתייחסת לאיכות העבודות, טובות או גרועות ככל שיהיו, רק לקונספט של התערוכה, כפי שהוא משתקף מהטקסט באתר המוזיאון ומהכתבות הרבות שהיו עליה בסופ"ש.

גלית גם הזמינה אותי לדיון שיתקיים ביום שישי ה-19 לדצמבר בהשתתפות יאיר גרבוז, רועי רוזן וטלי תמיר.

בד"כ אני שונא פלסף מהסוג הזה, אבל אולי יש פוטנציאל ללכת מכות מילוליות עם גרבוז. נראה אם יהיה לי כוח להטריח את עצמי לחולון ביום שישי ב-12:00 לפנות בוקר.

מכירת מעצבים
סטודיו 220וולט וגושטוזה מזמינים לסוף שבוע של סטודיו פתוח במתחם אלנבי 94.
הצגת קולקציית הבגדים של חורף 2009 בעשרים עד שלושים אחוז הנחה, והנחה של שבעים אחוז על קולקציות קודמות.

מעצבים משתתפים:
220וולט - בגדי נשים, חולצות טי עם הדפסות ידניות לגברים ולנשים
גושטוזה - בגדי נשים
אירה טדסון - בגדי נשים
בובולו - חולצות טי לנשים, גברים וילדים

קומואיריס - בגדי נשים

אבו יויו - תיקים ועוד מחומרים ממוחזרים

סדנת הדפס משי DIY
מאתיים עשרים וולט גם מזמינים להרצאה חופשית אודות הדפסת סילקפרינט ידנית. במהלך ההרצאה נלמד איך מכינים חומר גראפי מתאים לדפוס ידני, איך מכינים גלופות דפוס משי באמצעים ביתיים, ואיך מדפיסים את האימג’ שלנו על בד, קרטון וחומרים אחרים.

הסדנה תתמקד בעבודת הדפסה ידנית ותראה איך עושים את כל התהליך בצורה הזולה ביותר - בחדר האמבטיה שלנו.

ההרצאות ייערכו ללא תשלום במתחם מאתיים ועשרים וולט באלנבי 94 ת”א.
ביום שבת ה-29.11 בשעות 12:00 ו-14:00

יש מקום לעשרה אנשים בלבד בכל סשן - אז חובה לאשר השתתפות לאימייל הזה: [email protected]

גלריה וחנות קומיקס

גלרית הקומיקס של מאתיים ועשרים וולט מציעה למכירה חומר אלטרנטיבי ופנזינים מישראל ומהעולם
בסוף השבוע נמשיך להציג את תערוכת הקולאז’ים על תקליטי ויניל של זאב אנגלמאיר ובועז קדמן.

גם ראש מפלגת העבודה זכה למסיבת עיתונאים חגיגית עם הצטרפותו ולחיבוק חם מיריבו לשעבר, בינימין נתניהו. לפני דקות אחדות הודיע ראש מפלגת העבודה: "אני עובר לליכוד". ברק הוסיף ואמר: "לכולנו ברור כעת שמפלגת העבודה היא סוס מת, ולעומתה הליכוד הוא שינצח בבחירות הקרובות."

ברק תיאר את השתלשלות העניינים: "כבר זמן רב אני מרגיש שאני לא נמצא במקום הנכון. הנהגתי את גוש השמאל, אך ליבי היה כל הזמן עמוק בימין. שנינו, ביבי ואני, היינו בסיירת, ושנינו יודעים שיש רק גישה אחת מנצחת ליחסינו עם הפלסטינים: כוח, כוח, עוד התנחלויות ועוד יותר כוח!"

נתניהו מצידו לא חסך מילים בהחמיאו ליריבו המר - עד אתמול: "שר הביטחון אהוד ברק אישר השנה בנייה של עוד ארבע מאות יחידות דיור בהתנחלויות, ובכך הוכיח שדרך הליכוד היא דרכו. ההצטרפות של ברק לעבודה בשעתו הייתה טעות היסטורית, והיום אנחנו מתקנים אותה". נתניהו הוסיף והתלוצץ: "אני רק מקווה שבני בגין ישמור על אהוד משמאל..."

ברק הוסיף: "כולם יודעים שבתקופת כהונתי הראשונה כראש-ממשלה בניתי פי שתיים יותר התנחלויות מביבי, וגם הוכחתי שישראל איננה פרטנר לשלום, כך שמקומי הטבעי הוא בליכוד. אתמודד בפריימריז, ואפרק את הליכוד כמו שעון שוויצרי".

איש במערכת הפוליטית לא הופתע מחציית הקווים, אך במפלגת העבודה נשמעו קולות מתוסכלים: "גמר להרוס את המפלגה ועכשיו הוא נוטש את הספינה הטובעת" בוז'י הרצוג נשמע לוחש למקורביו: "תמיד חשדתי שהוא סוכן כפול".

ישראל מצביעה: לא לשינוי!

בתוך כך חשף היום מטה הקמפיין של נתניהו את סיסמת הבחירות החדשה שתוביל את קמפיין הליכוד לבחירות הקרובות: "ישראל מצביעה: לא לשינוי!". יועציו הפוליטיים של נתניהו הסבירו את הסיסמא: "בניגוד לארה"ב, העם בישראל פשוט לא מעוניין בשינוי. העם יודע שנתניהו כראש-ממשלה לא יקדם את המשא-ומתן עם הפלסטינים, לא יעצור את הבניה בהתנחלויות ולא יביא שלום ולא ביטחון".

במכתב השני, מבקש חנין מחולדאי שיפרסם "ללא דיחוי" את טיוטת תקציב 2009 של העירייה, וקורא לקיום לדיון מעמיק בנושא במועד המוקדם ביותר. עוד קודם לשליחת המכתבים, התכנסה הסיעה המורחבת של עיר לכולנו לישיבה ראשונה לאחר הבחירות והחליטה לתפקד כאופוזיציה פעלתנית ויוזמת במועצת תל אביב.

**
יותר מדי אנשים אכלו את הספין על כך שחנין "עוזב את תל אביב וחוזר לכורסא הנוחה בירושלים", מהם גם אנשים שהצביעו לו ולעיר לכולנו. לי, באופן אישי, היה ברור שדב כאן בשביל להישאר. שני המכתבים המהירים האלה אמורים לגרום לחברים מתחילת הפיסקה לחשוב שוב, אבל לי הם מרגישים מאוד טבעי - זוהי רק יריית הפתיחה, הצהרת הכוונות. אחרי שנים עם אופיזיציה של חבר מועצה אחד, חולדאי הולך להתרגל לווליום אחר לגמרי: 5 טורבו-חברי-מועצה (מינימום) שעושים רעש כמו 20 + דב חנין אחד עם מינוף תקשורתי של חבר כנסת ונמסיס עירוני.

אופוזיציה פעלתנית, אם כן. וכמי שעקב וראה את פעילותו הנמרצת של ח"כ חנין מספסלי האופוזיציה האחוריים ביותר בכנסת ישראל, את כשרונו ליצור קואליציות-נושא בלתי צפויות ואת יכולתו לסמן ולקדם מטרות מול ההתנגדות והעוצמה של משרדי ממשלת ישראל, אני יכול רק לדמיין בהנאה כיצד נראית פעלתנות אופזיציונית כזאת במועצת העיר.