קומיקס מיינסטרים שיוצאים בקאבומקא

את הכותרים שיוצאים במיוחד לכבוד הקאבום והבום-קא אפשר לשייך לגזרת המיינסטרים, אבל הבלוג הזה בכל מקרה מתעניין בכל קומיקס ישראלי שיוצא, אז הנה:

מגזין בלנדר 1#

כבר ראיתי את הגיליון הראשון, מדובר ב-16 עמודי צבע מלא, הנמכר במחיר המגוחך של 9 ₪.

משתתפים בו יוצאי חוברת הקומיקס הקטנה+מצטרפים חדשים: ליאב צברי, דניאל גולדשטיין, גלעד סליקטר, ערן מנדל, ינאי פרי, קובי ברחד.

הוא מכיל קומיקסים משעשעים ומצוירים יפה, ואני מקווה שבגיליונות הבאים החברה יתחילו לגבש לבלנדר איזה אופי שמתעלה מעל האוסף המקרי של קומיקסים קצרים. בסטיות גילינו שדיבור ישיר אל הקורא מאוד עוזר לתקשר איתו ולגרום לו להפתח לרוח המגזין. חוצמזה, תעבדו יחד! לא שכל אחד ישב בחור שלו וייצר עמודים, תעשו ישיבות ותריצו רעיונות של קומיקסים שמתקשרים אחד עם השני, בדיחות שרצות לאורך כל החוברת, מסרים, שטויות. תעבדו יותר קשה, בקיצור. חוצמזה אולי אתם צריכים בנות. כלומר יוצרות.

ליאב פתח בלוג לעניני בלנדר וקומיקס בכלל ואין אצלו כלום על בילעין.

שם קוד: קארו-קאן 1#

יוצרים: כתב דב טיבי ואייר אלעד טיבי

כאן אפשר לראות שני עמודי דוגמא. הקומיקס "שם קוד קארו-קאן" מספר את סיפורם של שני סוכני מוסד בדרכם למבצע מורכב בו הכל משתנה ברגע האחרון. חוברת בגודל קומיקס סטנדרטי בצבע מלא. לא קראתי את הסיפור. תצטרכו להתרשם בעצמכם!

טינטופוביה 1#

מאת אהוד בר-אל

סיפור על חקירת רצח לא שיגרתית המגלה פתח למיתולוגיה אלטרנטיווית וכל מיני דברים על טבעיים. נשמע כמו אקס פיילז. לא ראיתי את החוברת אז אין לי שום מושג.

באופן כללי, אני מחסידי הגישה של להשתפר תוך כדי עשייה. כלומר לא לחכות שתגיע לאיכות מקצוענית מושלמת כדי לפרסם את החומר שלך.  מצד שני אני מקווה שאנשים לא ייתיאשו אם החוברת הראשונה והשניה שלהם יפסידו כסף, מה שמאוד סביר שיקרה. למי שמתכנן להוציא לאור בעצמו אני ממליץ ללכת להיפגש ולהתייעץ עם כמה שיותר אנשים שיש להם קצת ניסיון ולשמוע את דעתם. כמו שאמרתי בעבר, מכיוון שבתחום הקומיקס אין רווחים, לאף אחד אין אינטרס לדפוק אותך, להיפך: כל מי שיש לו קצת ניסיון ישמח להיפגש איתך ולספר לך כל מה שהוא למד על העניינים האלה. אז למה לא לנצל אותם? זה בחינם!

בכל מקרה בהצלחה!

היום בהארץ, כתבה על רונן עמר. יוצא שאני נותן הרבה קישורים מהארץ, אבל לפעמים גם מי שקורא את כל העיתון כל יום כמוני עלול לפספס דברים מענינים, בייחוד אם אין לו מידע מוקדם על נושאי הסיקור.

אז לי יש! רונן עמר לומד קולנוע במכללת ספיר בשדרות, ובמסגרת הלימודים עשה את הסרט הראשון שלו, "פיצה משפחתית", סרט עטור שבחים ופרסים, והוא ראוי לכולם. זהו סרט מרגש ביותר ואני ממליץ לכם מאוד לתפוס אותו בטלוויזיה או בסינמטק.

הערב משודר ביס דוקו הסרט השני שלו, "בחירות". אותו לא ראיתי אבל אני אשתדל לתפוס אותו.

מעניינת העובדה שעמר עוסק המון בסמים בסרטים שלו, אבל מצניע את עובדת קיומם עד כדי כך שצופה אשכנזי תמים שלא גר בנתיבות עלול להחמיץ את קיומם כנושא כל כך מרכזי של הסרט. זה הופך את הסרט שלו למאוד, אה, מורכב, מעניין, לא שגרתי, לא משעמם.
סרט שמסתיר את הנושא המרכזי שלו אוטומאטית הופך לסרט מעניין.

ותודה לרותם נועה ששיכנעה אותי לראות את פיצה משפחתית, בפעם הראשונה.

מסתבר שעם רותם ראיתי את זה פעם שניה, בפסטיבל הקולנוע בשדרות.