המחקר הנוכחי, שעליו דווח במאמר של הניו-יורק טיימס שהובא במוסף הארץ, בדק ומצא שחשפניות מבייצות קיבלו משמעותית הרבה יותר טיפים. יעני לא רק שיש להן תקופת ייחום, אלא שהן יכולות לנצל את זה, כפי שמתאר החוקר: "יתכן שנשים צריכות לקבוע ראיונות עבודה חשובים או לעשות מצגות חשובות במהלך שבועות מסוימים בחודש. אני לא יודע בוודאות, אבל אולי".

בחיי המאמר הארוך הזה מלא פנינים:

ויגן-סקסואלים (שוכבים רק עם בעלי רמת טבעונות זהה לשלהם), האם זה נכון שככל שמכירים מישהו ככה אוהבים אותו פחות? (ספויילר: כן) תקווה דווקא מפריעה להחלמה (!), חלון שהופך למרפסת (מעולה! אני קונה כאלה לכל הקירות בבית!), לחיצת יד חזקה מעידה על פוריות הגבר (איפה מלחצי-היד האלה שדוד מנדי קנה לי לבר-מצוה לעזאזל?)...

אבל הכי חשוב, גולת הכותרת, הבשורה ב-ה' בבולד, הנבואה אותם נשאו בחלומם כל אותם מיליונים, ואולי מיליארדים, שנרדפו ונרדפים על לא עוול בכפם, כלומר בעיקר על זה, שהם לא עשו שום דבר עם כפם.

אני מדבר על העצלנים! על העצלנות! כמובן שהבשורה לא בא משורותיהם של העצלנים עצמם. לשמחתנו יש מי שמוכן לעשות בשבילנו את העבודה:

צוות מדענים חנונים וחרוצים שמוכנים לטרוח ולבדוק מדעית את מה שאנחנו כבר ידענו: ההצלחה לא משתלמת!!!

"בתרבות המערבית ובספרות המדעית רווחת התפיסה שלפיה להתמיד זה טוב, ושמי שעובד קשה יכול להשיג הכל", אומר מילר, שיחד עם ורוץ' פירסם כמה מאמרים על הפסיכולוגיה של הוויתור. "גישתנו היא שהתמדה היא טובה, אבל ישנם רגעים שבהם הדבר הנכון הוא לומר לעצמך - 'זה לא הולך לקרות".

ועוד ועוד.

***

ולנושא אחר,

דיווח קצר מהקאבום בחולון: לאורי הייתה הרצאה מרחיבת אונות כרגיל. פגשתי את מאט יוקום הסרן הגיבור ואת אורית עריף הקומיקסאית-מאיירת המעולה. הראיתי לנועה איפה היא, חמדת ואני מוצגים במלוא תפארתנו בחלונות הקומיקס העכשווי. ביציאה גילינו שיש לנו פאנצ'ר, אך נועה ויונתן העשויים ללא חת החליפו גלגל בזריזות והסיעו אותנו היישר למקום של שמעיה ברחוב ויטל בפלורנטין, מתחת לבית שלהם, שם אכלנו ארטישוק, תפוח אדמה, בטטה ופלפל ממולאים ומעולים, יחד עם תוספות מגוונות כשכל אחד מקבל מדגם מייצג מכל תוספת, מה שהיה ממש מרענן ומגניב. אחת התוספות היו צרור ג'ולות של כרוב ניצנים, שהשרו על המקום ריח חזק של המטבח של הסבתא של כולם, ושמעיה גם הצליח להכין אותם כך שלא יהיו מרירים. מישהו אמר שהצעירים והקטנים לא מרים. כך שזה עניין של ברירה של חומר הגלם!

ממש כמו עם אבו חסן. השבוע הייתי שם. לקחו אותי לסניף הכי חדש ששם יש גם תוספות מדהימות כמו צ'יפס ופלאפל ואפילו בשר! מי היה מאמין. בקיצור, המרקם עדיין מחזיק במעמדו האיתן כעליון על כל מתחריו, וגם הטריות וטעם האדמה וניחוח הפלח שקם בבוקר מוקדם, תקע מנה פול ויצא לחרוש את שדות החומוס...

הטעם היה קצת שונה, אולי פחות מתוק, אבל אולי זהו תעתוע. כידוע, מחקר מדעי צריך להיות מבוסס על איסוף נתונים סטטיסטיים ממגוון של דגימות, בזמנים שונים ועם עמיתים שונים, שכן יש להם השפעה שלפעמים היא מכרעת על האווירה הכללית, ומכאן היישר אל התחושה האישית וההתרשמות בלה בלה.

בכל מקרה גולדשטיין והופמן תמכו בי גם בחומוס וגם בכנפה ומלבי בממתקי... מה זה היה? ברחוב יפו. איך שנכנסנו היה פתוח עיתון על איור ואז מייד התחלנו לפשפש בהם ולמצוא איורים ולדבר חנות.

***

ומלבד זאת, קראו את יוסי גורביץ'. עשו עליו מנוי.

דוגמא:

"כשרוצים, אפשר: המשטרה מפנה בשעות אלה 30 משפחות מכפר שלם בתל אביב. המשפחות, נטען, מתגוררות במקום שלא כחוק. בית המשפט קיבל את הטענה. במקום המשפחות המפונות, ייבנו בשטח בניינים רבי קומות.

אני לא יודע עם מי הצדק, האם הוא לצד התושבים שחיו במקום שנים רבות לאחר שהועברו לשם על ידי הממשלה, או עם חברת הבניה הטוענת לפלישה. אני יודע דבר אחד: כשרשויות החוק רוצות, מאחזים מפונים בלי שום בעיה. הרהור עגום הוא, שהמפונים הם בני המעמדות הנמוכים, חסרי קשרים, ואלו שלעולם אינם מפונים הם בני המעמד הבינוני הגבוה, שלהם מהלכים בכל רמות השלטון.

הרהור עגום נוסף הוא ש-700 המשפחות המפונות מדי שנה מבתיהם על ידי בנקים ונושכי נשך אחרים, לא יקבלו ולו קמצוץ מתשומת הלב התקשורתית (שלא לדבר על הפיצויים) שהורעפו על הקוזאקים הנגזלים, ששתו שליש ממימי הרצועה וישבו על רבע מאדמותיה הראויות לעיבוד."

***

כותב גיחא ב"עונג שבת":

"מערכת החינוך בארץ בקושי מצליחה ללמד מתמטיקה, אז אנחנו לא ממש מצפים ממנה שתלמד גם ערכים של פתיחות וקבלה. חוש”ן הוא מרכז לחינוך ושינוי של הקהילה ההומולסבית, שמרכז פעילותו היא כניסה לכיתות י”א (לא ברור לי למה לא כיתות נמוכות יותר, אבל ניחא) ומתן הרצאות, פעילויות, מפגשים וסדנאות שמטרתן ליצור סביבה מקבלת ומשכילה יותר. חוץ מתיכונים, הם פועלים גם ביחידות צה”ל, משטרה, סמינרי מורים, ומקומות חשובים אחרים. באתר של חוש”ן אפשר כמובן לקרוא על הארגון, להצטרף למאה וקצת המתנדבים שלו או פשוט להפוך ל”ידיד חושן”, ולתרום סכום כלשהו כרצונכם בתרומה חד-פעמית או חודשית קבועה. מעולה."

נראה לי אני שם איזה שלושים זלוטי בחודש. אם כל הכתות המופרעות, מחב"ד דרך כל המחב"תים האחרים ועד הסיינטולוגיה, נכנסים לבתי ספר ועושים בהם כבתוך שלהם, אני בשמחה אתמוך בארגון שמפיץ שם אידיאולוגיה נגדית וחיובית יותר.

***

בידיעות תל-אביב סיקרו בכתבת שער את פינוי כפר שלם, וגם הוסיפו, מלבד סיכומי השנה המתבקשים, גם סקירה מאת מיה סלע של ביטאוני השירה והספרות הרבים שיוצאים פה בשנים האחרונות.

כמו מיה סלע, גם אני מאוד מעריך את הניסיון של צ'יקי לחבר את התרבות הגבוהה לעם, ולא רק זה, בעצם. הוא לא רק מנסה אלא די מצליח לחיות את האמנות שלו, להיות בעצמו חלק מהיצירה הזאת, ולעשות הרבה שמח תוך כדי. הוא גם מצליח לסתור את עצמו כדי לתעתע בקהל, ממש כמו סיטואציוניסט אמיתי, מה שמצליח לעצבן הרבה מאוד אנשים, גם אינטיליגנטים וכביכול ליברליים. וכמובן שעצם העובדה שהוא מצליח לעצבן אנשים זה כבר הצלחה לאמנות שלו. והוא לא מתבייש להיות מי שהוא.

גם לי עדיין יש בעיה עם העליזות הבלתי נדלית שלו, אבל אני כבר לא זורק עליו פחיות ריקות ממכוניות חולפות.

ובאותו עיתון: קרין מנדלוביץ' מכריזה על פתיחת המקום שלה "טונגסטן", שיכלול מגוון פעילויות יצירה וביניהן סדנת קומיקס שיעביר אליל הקטינות, הוא ולא שרף - בועז קדמן! תתחברו לפייסבוק שלה לפרטים נוספים.

ביום שלישי (25.12) פינו מאות שוטרים חמש עשרה משפחות ממתחם 'מח"ל - משה דיין' שבכפר שלם. עיריית תל אביב, שמחזיקה בחלק מהקרקע שבמתחם, חברה ליזמת הנדל”ן רומה אפרתי ופינתה את הדיירים ללא כל פיצוי ומבלי שניתן להם כל פתרון דיור אחר. המשפחות נזרקו לרחוב.

שכונת כפר שלם היא רק אחת משכונות דרום העיר אשר נמכרות בשנים האחרונות ליזמים פרטיים בעידוד העירייה ותוך הפקרת התושבים. כך בשכונת עג’מי שביפו עשרות בתים וחדרים נהרסו השנה ומאות בתים נוספים מיועדים להריסה; בשכונת עזרא הוציאה העירייה מאה חמישים צווי הפקעה לבתים פרטיים, על מנת להקל על קבלן גדול בפרויקט בנייה; שכונת הארגזים נמכרה כולה ליזמים פרטיים ותושבי הופקרו ונשכחו; על פלורנטין מאיימות תוכניות של בנייה מאסיבית שתגביר באופן דרמתי את המצוקה והמחסור בשטחים ירוקים ושירותי ציבור בסיסיים, על חשבון איכות חיי התושבים.

עיריית תל אביב גוזרת על תושבי דרום העיר תוכנית פינוי-עינוי!

ביום ראשון הקרוב, ה-30 בדצמבר, נפגין מול ביתו של רון חולדאי

 נגד הברית האכזרית בין העירייה לבין כרישי הנדל”ן.

אם לתושבי כפר שלם אין גג בחורף - לחולדאי לא תהיה שלווה בביתו!

הסעות להפגנה ייצאו מנקודות המפגש הבאות:

כפר שלם: שעה 19:00במתחם מח"ל משה דיין / יפו: שעה 19:00

מרכז תל אביב: 19:00 מתחנה מרכזית (רח' סלמה, פינת דוד צמח)

לפרטים נוספים התקשרו לאדר 052-5444866 / עינת 052-3554815

ועד כפר שלם, קבוצת פעילי פלורנטין, הועדה העממית של יפו

פעילי שכונת עזרא, פעילי שכונת הארגזים, ושאר תל אביבים

בני שבט אל-טלאלקה מתכבדים להזמין את הציבור הרחב:

יום זריעה בדווית מסורתית בנגב

יום שבת, 29 בדצמבר, בשעה 10:00

בני שבט אל-טלאלקה מתכבדים להזמין את הציבור הרחב ליום פעילות של זריעה בדווית מסורתית באדמות המשפחה בטוואיל אבו-ג'רוואל (כ – 2 ק"מ צפונית לצומת גורל). ביום הפעילות נזרע כמאה דונם של חיטה ושעורה בשיטת זריעה ידנית ומסורתית. המשתתפים יקבלו הסברים כיצד מתבצעת הזריעה ולאחר מכן יוכלו להתנסות בעצמם בזריעה.

מדי שנה משמיד מינהל מקרקעי ישראל אלפי דונמים של יבולי חיטה ושעורה בשדות השייכים מזה דורות למשפחות בדוויות. זאת בטענה כי האדמות שייכות למדינה, לאחר שהופקעו מהם בשנות החמישים שלא כדין וזאת מבלי לברר את תביעותיהם לבעלות על הקרקע בלשכת הסדר המקרקעין.

מאז מאי 2006, ועד היום, נהרסו 12 פעמים מבני המגורים של 25 משפחות אל-טללקה בכפר טואייל אבו-ג'רואל בפקודת מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הפנים. השלטונות הרסו, והתושבים, חזרו והקימו מחדש על אדמותיהם מבני מגורים אחרים. לאחרונה נהרסו בתים ודירים פעם נוספת ביום רביעי 12 בדצמבר.

אנשי אל-טלאלקה חיו על אדמותיהם ועיבדו אותן במשך דורות רבים. בנובמבר 1951 הודיע הצבא כי על אנשי אל טלאלקה לעבור "מטעמי בטחון" לאזור חורה, הנמצא כעשרים ק"מ מזרחה. לבני השבט הובטח כי יוכלו לחזור לאדמותיהם , אולם ההבטחה לא קוימה מעולם. בשנת 1953 נחקק 'חוק רכישת מקרקעין' אשר אפשר להפקיע אדמות בלתי מיושבות לרשות המדינה. מכיוון שבני שבט אל טלאלקה הועברו ממקום מושבם, הופקעה גם אדמתם בטוואייל אבו ג'רוואל ונרשמה על שם 'רשות הפיתוח'.

בני השבט מתגוררים כיום בחורה, רהט ולקיה. בלקיה הם חיים בתנאים קשים ובצפיפות רבה. במשך השנים שבו חלק ממשפחות אל-טלאלקה לאדמותיהם בטוואייל אבו-ג'רוואל. בשמונה עשרה החודשים האחרונים הכריזו השלטונות "מלחמה" על הכפר והרסו אותו פעמים רבות, כאשר הם מאלצים גברים, נשים וטף לחיות מתחת לכיפת השמים בקיץ ובחורף. לא די שהשלטונות אינם מציעים לבני אל-טלאלקה פתרונות חלופיים, הם גם דוחים את הצעות הפשרה שמעלות משפחות אל-טלאלקה.

הציבור מוזמן להגיע ולהשתתף בזריעה.

הפעילות מיועדת גם לילדים. כדאי להצטייד במים וארוחה קלה.

בסוף הפעילות נבקר בכפר טוויל אבו ג'רוואל בו נהרסו בתים ונקבל הסברים על מצב הכפר והארועים שארעו בחודשים האחרונים.

הסעה מת"א: רכבת צפון, מסוף אל-על, בשעה 08:15  (לפרטים עמוס 052-6035685)

הסעה מירושלים: גן הפעמון, בשעה 8:00 (לפרטים: ?????).

מקום מפגש בנגב: צומת גורל בצידה הצפון מזרחי, שעה 10:00

במקרה ומינהל מקרקעי ישראל ינסה למנוע את הפעולה תתקיים במקום עצרת.

הארגונים השותפים בפורום הכרה

אגודת הארבעים למען הכרה בכפרים הבלתי מוכרים, בוסתן, גוש שלום, הועד הישראלי נגד הריסת בתים, האגודה לסיוכ והגנה על זכויות הבדואים בישראל,

הועד הישראלי נגד הריסות בתים, יש גבול, פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, פרופיל חדש, קואליצית נשים לשלום, שומרי משפט-רבנים למען זכויות אדם, תעאיוש-שותפות ערבית-יהודית.

אגודת הארבעים טל. 04-8362381 , פקס: 04-8362371, assoc40@assoc40. org , www.assoc40. org ,פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי  www.dukium.org , info@dukium. org נייד: 0507-701118  ת.ד. 130, עומר 84965.

מידע נוסף על ההריסות בשנה האחרונה אפשר למצוא באתר פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי

 http://www.dukium. org/modules. php?name= Content&pa=showpage&pid=56

עד כאן ההודעה הרשמית שהופצה במייל.

כן, הם ערבים, והם נאבקים על אדמה שהם טוענים ששייכת להם מזה דורות, ושהופקעה מהם שלא כדין.

נשמע לכם מוזר?

א. אם אתם נכנסים לסופר או פיצוציה ולא יודעים מה לבחור, קחו הר חרמון של ירדן, מיקבי רמת הגולן.

האדום והלבן שניהם סבירים ולא יקרים ואפשר למצוא אותם בכל מקום. בסופר הם עולים בסביבות 35 ₪ ובפיצוציות 50-60, תלוי בשנת הבציר. אשמח לשמוע המלצות נוספות על יין זול אך שתי.

ב. לעולם אל תקנו יין בפחות מ-26 ₪. זה לא יין זה חומץ.

ג. אל תתפתו לקנות יין במבצע באםפם. מניסיוני, חוץ מהר חרמון, יין במבצע באםפם הוא כמעט תמיד יין על סף החמצה או כבר אחרי הסף.

ד. בכללי, אדום הוא כבד והולך עם בשר ומאכלים כבדים כמו תבשילים ופסטות עם רטבי עגבניות כבדים.

    לבן הוא עדין יותר והולך עם דגים וגבינות ומאכלים קלים. אבל יש כל כך הרבה יוצאים מן הכלל שקשה לקרוא לזה כלל. למשל לגבינות קשות וצהובות כבר     עדיף יין אדום, פשוט כי הן יותר עזות טעם.

ה. יין לבן רצוי לקרר במקרר, אבל לא חובה אם זה בחורף.

ו. יין אדום מוגש בטמפרטורת החדר בצרפת, שזה 15-20 מעלות, אז אם זה אמצע הקיץ בישראל מותר לצנן אותו קצת במקרר.

ז. מותר לשים קרח ביין, ומותר גם לערבב אותו עם סודה (לזה קוראים ביידיש "שפריץ"). בבירה, אגב, לא שמים קרח.

ח. יין אדום אמנם משתבח עם השנים, אבל אם הוא יין זול הוא לא יחזיק יותר מארבע-חמש שנים במקרה הטוב. ביין לבן אין חשיבות ליישון בדרך כלל, ולא כדאי לשתות אותו אחרי יותר משלוש שנים (שוב, בדרך כלל).

ט. כמעט כל יין אדום יהיה טעים הרבה יותר אם תפתחו אותו כשעתיים לפני השתייה. היין "נפתח", "נושם", או למעשה פשוט מתחמצן טיפה. ההבדל הוא מאוד משמעותי. אפילו יין איכותי ביותר יהיה חמוץ\חריף ("עפיץ") מידי עם הפתיחה, והרבה יותר עמוק וטעים אחרי שעתיים באוויר.

יין זול שעמד שעתיים פתוח עלול להיות יותר טעים מיין יקר שנטעם מיד עם פתיחתו.

י. יין ממלאים עד חצי הכוס ולא יותר, לא משנה גודלה.

י"א. לא שותים יין בכוס פלסטיק. עדיף כבר ישר מהבקבוק. רצוי לשתות יין בכוס יין מזכוכית, חוץ מבמסעדת "ג'וז ולוז" ששם מותר לשתות גם בכוסות משוק הפשפשים שאינן כוסות יין. באופן מסורתי ממלאים כוס יין רק עד חציה.

י"ב. למה טועמים יין במסעדה? כדי לוודא שאינו חמוץ. אם אתם לא בטוחים, תתנו לעוד מישהו לטעום. פלצנים אמיתיים נוהגים גם להחזיר את היין סתם אם הוא לא נראה להם טעים מספיק.

י"ג. אם בארוחה יש יותר מבקבוק אחד, הסדר הרצוי הוא מהפחות איכותי ליותר איכותי, או במילים אחרות, מהזול ליקר. בקבוק אחד מחזיק חמש-שש כוסות.

י"ד אם לא רוצים לשתות הרבה אפשר לשתות מים או שתייה קלה במנות הראשונות ולהתחיל עם היין רק בעיקריות. אם רוצים לשתות הרבה תמיד הולכים מהקל לכבד: יין לבן או אדום קל בראשונות, ויין כבד יותר בעיקריות. 

ט"ו יבש\חצי יבש\מתוק: יבש פירושו חמוץ. חצי יבש זה גם חצי מתוק. שותים מתחילים ומי שאינם שותים הרבה עלולים למצוא שיין יבש מאוד יהיה חמוץ להם מדי. מצד שני יין מתוק הוא יין מאוד מתוק.

אני לא מומחה ליין, ואת הכל כתבתי מהראש וללא מחקר, כך שאם יש לכם הסתייגויות אתם מוזמנים.