אודי הירש בביקורת נלהבת על הספר החדש של הרווי פיקאר, זה מאמריקן ספלנדור.

אני שמח שהגיעה העת שבה ביקורות גרפיק נובלז באתרי התרבות המובילים הם עניין שבשגרה, פחות או יותר.

לצערי אני לא מסכים עם הכותב. אותי הקומיקס של פיקאר די משעממים.

הסרט היה מעניין הרבה יותר, וגם עשוי בצורה מבריקה.

אם אתם מחפשים סלייס אוף לייף בסגנון דומה רק פי אלף יותר מעניין, לכו על קראמב.

גיא מעלה כל שבת בשרת העיוור רשימת לינקים בנושאי מוזיקה אלטרנטיבית וקצת תרבות אלטרנטיבית באופן כללי.

קליפים, כתבות, מיקסטייפס מיוחדים ואלבומים שלמים להורדה.

http://hasharat.co.il/html/news.php

אני מודה שנזכרתי לדווח עליו רק כי הוא דיווח עלי.

מודה ועוזב ירוחם?

על פסטיבל הקומיקס באנגולם

אנגולם היא עיר קטנה במרכז צרפת, לא רחוק מבורדו וקוניאק (כן, איפה שעושים קוניאק). מרכז העיר בנוי על גבעה גדולה, עם כנסיות עתיקות, בית עירייה מרשים, והרבה סמטאות צרות שמלאות במסעדות טעימות יותר ופחות. אני אישית ממליץ על ההודית.

זהו פסטיבל הקומיקס הגדול בעולם, עד כמה שידוע לי. גדול פי כמה ממקביליו האמריקאים המפורסמים.  כל שנה נוחתים על עיר של כ-40,000 תושבים יותר מ-200,000 חובבי קומיקס נלהבים. כך שכשאתה הולך ברחוב ושואל על כיוונים רוב הסיכויים שגם זה שאתה שואל איננו מקומי. אפשר לראות משפחות שלמות, כשכל אחד מבני המשפחה אוחז שקית מלאה ברכישות. אפשר לראות כיתות בית-ספר שמגיעות לסיור מאורגן. בכל פינה יש ציורי קיר מתוך קומיקסים צרפתים קלאסיים. הפסטיבל עצמו מורכב מכמה אוהלים\אולמות:

יש שני אולמות ענק של ההוצאות הצרפתיות הגדולות, והוצאות נוספות קטנות יותר. הגדולות מוציאות מגוון  ספרים שמתחיל בקומדיות שאסטריקס הוא נציגן הקלאסי, וממשיך בכל הז'אנרים שמקבילים לקולנוע: פעולה, הרפתקאות, מד"ב, פנטזיה, בלשים, מערבונים. כמו כן ישנן הוצאות קטנות ואלטרנטיביות יותר שמוציאות יצירות מסחריות פחות ואישיות יותר.

האולמות האלה הם לב הפסטיבל, והם מפוצצים בצרפתים מכל הגילאים שקונים טונות של אלבומים מפוארים בצבע מלא. אנשים עומדים שעות בתור כדי לקבל חתימות מושקעות מהאמנים המובילים.

אולם ארוך אחד שבו מציגים המו"לים העצמאיים והקטנים, בהם גם אנחנו הישראלים: השנה היינו קבוצת דימונה, לילך מדר, עורכת מגזין פורנו, ומיכל צורי, שפועלת באופן עצמאי. העצמאיים חולקים את האולם עם סוחרי המרצ'נדייז למיניהם, שמוכרים בובות, פסלים, פוסטרים, וגם אורגינלים מרהיבים של מיטב הציירים האירופאים.

באולם הזה מציגים קומיקסאים עצמאיים מכל רחבי אירופה, וכאן נהנה להסתובב כל מי שיודע אנגלית, שזה כל מי שהוא לא צרפתי. אבל גם חבורת Bongout נמצאת כאן. הם אמני הדפס צרפתים שמוציאים ספרי הדפס משי מרהיבי עין. השנה הייתה להם חגיגה ענקית כי סוף סוף הם סיימו לעבוד על סרט שהם עובדים עליו כבר איזה 15 שנה, והסרט הוצג בסדרת מסיבות מגניבה באולם קולנוע לשעבר שהוסב למועדון. השנה הם הוציאו ספר ענק שנקרא Pot-Pourri de Bongoût ובו מופיעה גם עבודה של מיכל צורי. באולם הקולנוע נתלו הדפסים מתוך הספר, ובערב במסיבה היה גם אחד שעשה הדפסים לייב של גלויות שחולקו חינם.

חוץ מזה יש מוזיאון קומיקס, אקדמיה לקומיקס, אולם כישרונות צעירים, ועוד תערוכות שונות ומשונות, ופאנלים, ומופעי רחוב, ובערבים מסיבות מיוחדות. נציגות ישראלית נוספת היתה השנה גם באחד משני האולמות הגדולים: הוצאה צרפתית שזה לה נסיון ראשון בתחום הקומיקס הוציאה שני ספרי אוסף מכובדים ביותר לרותו מודן ולבתיה קולטון (בצרפתית).

ספרי דימונה החדשים

קבוצת דימונה הציגה שני ספרים חדשים, שניהם באנגלית, בצבע מלא בגודל קומיקס:

1. דימונה3 – אוסף של ארבעה סיפורים של: גיא מורד, מיכל ברוך, מירב שאול ויפעת כהן.
2. שירלי – נובלה גראפית עומדת בפני עצמה שכתבה נועה אברבנאל ואנוכי איירתי.

אפשר לקרוא עוד על הספרים באתר דימונה:

www.dimona.tk

שני הספרים מתוכננים לצאת במהדורה עברית בחודשים הקרובים, ולכן בינתיים אנחנו מתאפקים ולא מפיצים את הגרסא האנגלית בארץ. אבל אל חשש - לכשיצאו הספרים בעברית נעשה השקת ענק נוצצת, שתתעלה אפילו על ההצלחה של מסיבת ההשקה שעשינו לדימונה הראשון לפני כשלוש שנים במחוגה.

הפצת ספרי דימונה

נפגשנו עם בעלי חנויות, מפיצים גדולים וקטנים, ומו"לים אירופאים. חוץ מזה נפגשנו עם כמה יוצרים ומו"לים עצמאיים שכבר הכרנו מפסטיבלים קודמים, והידקנו את שיתוף הפעולה אתם.

בעקבות הפסטיבל אפשר למצוא את ספרי דימונה החדשים בחנויות בגרמניה, הולנד, צרפת ובריטניה, ובפסטיבלי קומיקס בדנמרק, שבדיה, סלובניה, איטליה ועוד.

בימים אלה אנחנו במגעים עם מספר מפיצים אמריקאים קטנים ומפיץ אחד ענקי (Diamond), שמפיץ לאלפי חנויות בארה"ב ובעולם. אני מקווה שבאחד החודשים הקרובים נופיע בקטלוג שלהם (Previews). תחזיקו לנו אצבעות. אחד המפיצים הקטנים כבר רכש מאתנו מספר עותקים קטן. אני מייבא קומיקס אירופי אלטרנטיבי

אחת התוצאות של הפסטיבל האחרון היא שאני מתחיל לייבא לארץ ספרי קומיקס ואנתולוגיות עצמאיות מעניינות מכל רחבי אירופה.

את הספרים היה אפשר לראות ולרכוש ביריד "שוק בקיצור הכל" שנערך במועדון קולטורה לא מזמן, ויהיה אפשר לראות שוב בדוכני דימונה הבאים. רשימה חלקית: C'est Bon - אנתולוגיה משבדיה, באנגלית. קומיקס במגוון סגנונות. הבאתי הפעם מספר גליונות וגם אוסף שמאגד קומיקס אחד של אחד העורכים. Sturgeon White Moss  - אנתולוגיה מבריטניה, שזכתה בשנה שעברה בפרס הפנזין המצטיין באנגולם, ומשופעת ב"כוכבים" של סצינת הקומיקס האלטרנטיבי האירופית (כל העותקים אזלו, כבר הזמנתי נוספים).  - Glompאנתולוגיה מפינלנד! (זכו השנה בפרס הפנזין במשותף עם עוד אנתולוגיה פינית)  Stripburger- ההוצאה הסרבית המגניבה הוציאה השנה קופסא חמודה ובה 13 ספרוני קומיקס, כל אחד מיוצר אחר. מהקופסא אזלו העותקים, אבל כבר הזמנתי עוד. חוץ מזה מסטריבורגר יש לי את BREAK21 - אנתולוגיה בינלאומית שיצאה לכבוד פסטיבל קומיקס שנערך בלובליאנה ב-2001.

היה דחוף לי להוציא כבר את המאמר הזה לאוויר המקוון, אבל יש בטח עוד סיפורים לספר. אז יכול להיות שאני אעדכן ואוסיף למאמר הזה בהמשך. לאתר דימונה העליתי פוסט תמונות עם תמונות מהפסטיבל עצמו ומהצימר המגניב שישנו בו בכפר קטן ליד אנגולם.

על התפתחויות נוספות כתוצאה מהפסטיבל תשמעו בוודאי בהמשך. אז להתנצטטצעצע!

דוד באזלר הוא חבר מערכת  Strapazin (שטראפאצין), ירחון קומיקס ואיור איכותי מגרמניה\שוויץ.

הירחון מציג קומיקס של יוצרי קומיקס אלטרנטיבי בכירים מגרמניה ושוויץ וגם מארח ממיטב היוצרים בעולם.

בהרצאתו ידבר באזלר על עשרים שנות קומיקס עצמאי דרך הפריזמה של Strapazin.

חמישי הזה, 24.2, 13:00-14:00

אודיטוריום ע"ש לורבר, בנין מיטשל

שנקר

הכניסה חופשית

גלנדון מראיין את ניר מטראסו במארב.

אם תקראו את (כל) הראיון, אתם מוזמנים לקרוא גם את תגובותיי:

יש לי הערכה רבה, אם כי לא קנאה, ליכולת של ניר מטראסו לחיות כאנרכיסט בעולם המודרני.

תגובה לביקורת של ניר על מדיום השירה: הפוסל במומו פוסל.

דווקא הקומיקס של ניר, כמו הניסויים שלו במדיומים שונים, דומים מאוד לסטריאוטיפ של שירה כהתעסקות אמנותית, ניסיונית, התפרצויות תת מודע בלתי מבוקרות, וחסרות מטרה סופית ברורה.

בניגוד להאשמות של ניר, ולסטריאוטיפ הנפוץ, גם במדיום השירה יש משוררים שעובדים קשה על קונסטרוקציה של  יצירה עד שהיא שלמה, ולא סתם משפריצים אותה מהתחת.

אני שותף להסתייגות של ניר מהגדרת עצמי כאמן, אבל לא אכעס אם מישהו אחר יגדיר אותי ככה.

ההשוואה של האמנות המודרנית למציאות הטלוויזיונית היא מבריקה. צריך להדגיש את זה במרקר וירטואלי.

בעצם, איפה הלינק בקולקטיב לתוכנה שתעשה כזה דבר: אם תגיע למאמר דרך לינק אצלי בבלוג, האינסרטים (=המשפטים שמצוטטים בגדול) יהיו כאלה שאני בחרתי ולא גלנדון?

אינסרט נוסף:

"כשאני אומר 'אני לא אמן' אני בעצם אומר שאני מנסה להיות נגיש" (ניר מטראסו, 2005)

ניר מטראסו הוא אינטלקטואל. ואם הוא לא אוהב את ההגדרה הוא יכול ללכת להזדיין, יש לו עם מי.