והיום, המלצה על אחד הספרים הכי חשובים ומרתקים שתקראו אי פעם, "הגן האנוכי" מאת ריצ'ארד דוקינס.

הספר "הגן האנוכי" עונה על השאלה "איך נוצרנו?".

"הגן האנוכי" מסביר במילים פשוטות ומוכיח את תקפותה של תיאורית האבולוציה, שמסבירה את מוצא החיים בכלל והאדם בפרט, והיא התיאוריה המדעית המקובלת כיום. תיאורית האבולוציה מסבירה שהחיים יכולים להיווצר בתהליכים כימיים וביולוגיים ללא התערבות תבונית.

הספר מסביר את תיאורית האבולוציה, כפי שנוסחה ע"י דארווין ורבים מממשיכי דרכו ששיכללו, בדקו ופיתחו את הרעיונות שלו. רוב האנשים לא מבינים נכון את רעיון האבולוציה. הם חושבים שהם מבינים, אבל הם טועים, כי לא לימדו אותם את הנושא בבצפר.

בספר, דוקינס מסביר את מהפכת המחשבה האדירה שעברנו בהבנת האבולוציה: במרכזה לא עומד האורגניזם השלם (אנחנו), אלא הגנים. כלומר: הגנים הם אלה שמשתכפלים, לא בצורה רצונית, אלא פשוט כי זה המבנה שלהם. הצורה שבה הגנים משפיעים על הסביבה תורמת לחיוב או לשלילה על ההסתברות שלהם להצליח להשתכפל יותר מאחרים שמצליחים פחות. גנים שמצליחים להשתכפל יותר מאחרים מתרבים יותר ואלה שמצליחים פחות נכחדים או נהיים נדירים.

מסתבר שאבולוציה, כלומר שרידתם של המתאימים והכחדותם של הפחות מתאימים, יכולה לעבוד גם בסתם חומרים כמו בוץ וחרסית בנחלים ולא רק ביצורים חיים! ייתכן שהחיים עצמם נוצרו בראשיתם כמסייע לשכפולן המוצלח של חתיכות חרסית! רק שהחומרים האורגניים פשוט השתכפלו יותר טוב ובסוף התנתקו מהחרסית והתחילו לפעול עצמאית במים!

מסתבר שאנחנו, האורגניזמים המורכבים, נוצרנו כ"כלי רכב" שמסייעים לגנים להשתכפל יותר טוב. אנחנו רק כלים בידם.

כן, אני יודע, זה נשמע קשה לעיכול ומופרך. התיאוריה היא מורכבת, היא לא משהו שאפשר להסביר על רגל אחת בפוסט בבלוג, ולכן אני ממליץ לכם לקרוא את הספר. כי הספר דווקא כתוב בצורה זורמת, בהירה ולא קשה בכלל.

את הפוסט הזה אני עורך ומשכתב כבר קרוב לשנה, כי אני לא מצליח לכתוב אותו בצורה מספיק מכירתית, שתשתכנע אתכם שזה אחד הספרים הכי מרתקים שתקראו בימי חייכם, ספר שיצית את דימיונכם ויגרום לכם לחשוב.

אולי יעזור שאפשר למצוא אותו לפעמים בסלי המציאות של סטימצקי בשלושים שקלים בלבד?

נספח להמלצה:

מהי תיאוריה?

תיאוריה היא הסבר לאיך הדברים קרו, שמבוסס בדרך כלל במידה כזו או אחרת על ממצאים בשטח.

תיאוריה מדעית שהתקבלה על ידי קהילת המדענים אינה נתפסת כאמת מוחלטת, אלא כהסבר הטוב ביותר שיש בידינו נכון לרגע זה. ברגע שנמצאים ממצאים חדשים, או מועלה הסבר טוב יותר, התיאוריה יכולה לאבד את תוקפה ולעבור למחסן התיאוריות שהוכחו כלא נכונות. כדי שלא נחזיק בתיאוריות לא נכונות, אנחנו מחוייבים כל העת להמשיך לחקור ולהטיל ספק בתיאוריה המקובלת, כדי לבדוק את תקפותה.

כדי להבין מהי תיאוריה מדעית, אולי רצוי שתדעו בדיוק ולא בערך מהו מדע, ולשם כך קראו את ההגדרה לערך מדע מתוך ויקיפדיה בעברית.

לפי ההסבר, אתם יכולים להבין שתיאוריה מדעית איננה אמת מוחלטת, ולא תורה מסיני. יתרה מכך: כדי שהקהילה המדעית תקבל את תקפותה של תיאוריה, מספיק שהיא תקבל את התיאוריה כהסבר סביר שייתכן שהוא נכון, גם אם היא מותירה שאלות שאין עליהן תשובה, או שחסרים לה ממצאים בשטח כדי להוכיח את תקפותה במאת האחוזים. בניגוד לסוגים אחרים של היגיון, ההיגיון המדעי מוכן להשלים עם שאלות שהוא אינו יודע את התשובה עליהן. עדיין.

ואגב, הומניסטים מחזיקים באותו היגיון לגבי ערכים בכלל: כל ערך הוא נכון עד שהוא מתיישן, או שנמצא ערך טוב ממנו.