הפגנה משותפת לתושבי כפר שלם ויפו

נגד מדיניות ההתעללות בדיירי הדיור הציבורי שמנהלת חברת חלמיש  

יום שלישי 1 במרס

18:00 בערב (תוקן)

מול משרדי חלמיש, כיכר המזרקה, שדרות ירושלים, יפו 

הפגנת המחאה המשותפת לנפגעי חלמיש מכפר שלם, יפו ושכונות נוספות, מאורגנת ע"י וועד כפר שלם,

הוועדה העממית ביפו, ותושבי שכונות בדרום העיר   היות ובחודשים האחרונים חלה הידרדרות נוספת ביחס של חברת חלמיש כלפי התושבים.

חברת  חלמיש מוציאה למעלה מ-2 מיליון ₪ בשנה על משרדי עורכי דין במטרה להתיש את תושבי כפר שלם ודיירי דיור ציבורי בתביעות משפטיות ולהביא לסילוקם. כסף זה נלקח מסך תקציב של 3 מיליון ₪ שהיה אמור לשמש לשיפוץ ושיכון בדיור ציבורי.

בכפר שלם חלמיש מנהלת מלחמת חורמה כנגד ילידי השכונה, מתכחשת לזכויותיהם ולקריטריונים המקובלים לפינוי-פיצוי ומתעלמת מעבודתה של וועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל.

בשעה שעשרות דירות עומדות ריקות ביפו וממתינות לשיפוץ, כמאתיים משפחות זכאיות עומדות בתור ולא מקבלות פתרון דיור.

קומץ של משרדי עורכי דין מקורבים מתעשרים על חשבון כספי ציבור וממררים את חיי הדיירים.

תביעות התושבים:

1 . הפסקה לאלתר של התביעות המשפטיות.

2 . החלפת הנהלת חלמיש.

3 . שיפוץ מידי של הדירות הפנויות לטובת הזכאים.

די לניסיונות לגרש אותנו מבתינו! די לשחיתות! די לשתיקת משרד השיכון!

האירוע בפייסבוק.

נטע שפירא, רכז התרבות הפעלתן של קיבוץ עין השופט הוא שיוזם את כנסי התרבות המגוונים והמעניינים האלה. אומרים שהקודם היה פשוט מעולה, אני לא הייתי, אבל אגיע גם אגיע לזה.

זה אחלה פסטיבל לכל המשפחה, עם הופעות מוזיקה, יריד הוצאות עצמאיות, סרט אנימציה שאנגלמאיר ורוני איז'ק יצרו בהתבסס על שהותם בקיבוץ, ויש גם אוכל סחר הוגן ועוד ועוד:

                                                בין השעות 10:00 – 18:00 

 www.shook-einhashofet.com

 אירוע הכנס בפייסבוק

השוק כנס עין השופט לתרבות יתקיים השנה בפעם השנייה, במתחם "רעות" שליד קיבוץ עין השופט, והוא יתמקד במילה הכתובה – השנה העברית –  ומהווה במה ייחודית בצפון ליוצרי הקומיקס.

כנס השוק הוא שילוב בין אירוע שמח בעל אופי של פסטיבל, לבין כנס בו ידובר בענייני תרבות ואמנות העומדים על הפרק.

בכנס השוק ישתתפו משוררות/ים, סופרות/ים והוצאות ספרים קטנות, אמני קומיקס, מוסיקאים/ות, אמני מיצג, אנשי תרבות ועוד.

מתחם שוק הספרות העצמאית בכנס של שנה שעברה

ענייני השוק:

סביב יריד ספרים עט לשינוי תוסס של הוצאות ספרים עצמאיות (נהר, מנרוה, אדם-עולם, הר יער ועוד), יוצרות/ים המוציאים לאור את כתביהן/ם, כתבי עת (דקה, מסמרים, הכיוון מזרח, מעין, נפץ, קטע, אלת המסטיק ועוד), "דוכן אחותי – סחר הוגן", מתקיים כנס של התרחשויות אמנותיות מתחומים שונים – מוסיקה, אמנות המיצב, אנימציה ועוד.

• הוצאה מיוחדת של כתבי הגות וגם מחברת עם סוג של קומיקס של מאיר אריאל שטרם נחשפו בפני הציבור הרחב, תחילת כתיבת ספר שפת הקיבוץ, חוברות קומיקס ואיור חדשות, סרטי וידאו ואנימציה שנעשו ע"י אמנים שהתארחו בעין השופט, ועוד.

• התחלת ספר השפה הקיבוצית: ב"כנס השוק" הקרוב הקהל הרחב יהיה שותף בכתיבת ספר חדש שייצא לאור המאגד את השפה הקיבוצית עד ימינו – מ"תשבוץ", דרך "בר- רשות", "גיוסים לפולין" וגם "אינטרס חזוני".  

       ●     למצוא את שפת הקומיקס:  

        הרבה קומיקס ושיחה עם האמן אנגלמאיר,

        האמנית אורית עריף מוציאה חוברת קומיקס חדשה,   

        הבלשן רוביק רוזנטל ומנהלת מוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, גלית גאון.

 

• נולדנו לשפה אחרת - יצירה של מהגרים ובני מהגרים: כתב-העת הכיוון מזרח, עם צאת "האסכולה המזרחית בספרות העברית", מזמין למחשבה ספרותית עם חמישה יוצרות/ים ויצירתם/ן. עם השחקנית שושה גורן, היוצרים לידיה ואברהם בר-אב, פרופ' יוסי יונה והסופר יצחק גורמזאנו גורן, שגם יקרין את סרטו הקצרצר "נסיך המעברה".  

לקראת הכנס, עין השופט אירח אמנים בקיבוץ ליצירה ייחודית. התוצאות יוצגו בכנס:

• סרט אנימציה מאת אנגלמאיר ורוני איז'אק: במשך שלושה ימים אנגלמאייר ואיז'אק, עובדי חוץ, אספו בעין השופט ביטויים טיפוגרפים של הקיבוץ, צילמו שלטים קלופים, מודעות בחדר האוכל, טבלאות חלוקת תורנויות בקומונה, החלטות הרות גורל ("היש לאשר חלוקת טלוויזיות לחברים?"), שלטים ללול ("נא לא להפריע, אני דוגרת"), לרפת ("נא להיכנס פרה פרה"), ויצרו שקשוקה טיפוגרפית חריפה ואינטנסיבית. 

• ניסוי מחקרי בנושא רושם ראשוני: בין הבניית הדמיון לתפיסת המציאות. הרצאה ומצגת (איורים, וידאו וטקסט) של שלושה יוצרים בין תחומיים: נינו ביניאשוילי גרינברג (איור), הלן יאנובסקי (וידאו) ועמרי גרינברג (טקסט).  

ועוד

• במוסיקה: יהוא ירון, ארי גורלי (במחווה למאיר אריאל ובהשתתפות שירז אריאל), "כל החתיכים אצלי", "הפוליטרוק", דניאל דור
•  מופע מחול ומילים מאת שרונה פלורסהיים והנרי בייליס, מיצג "אבסטרקט" בביצוע עתר גבע, שחר דור ובי"ס ארטנס ועוד
• לילדים: בחווה האורגנית ייערכו, בנוסף לביקור בחווה, גם סדנאות לילדים בתשלום סמלי (לוחהשעות סופי של הסדנאות יפורסם 3 ימים לפני הכנס). החווה האורגנית שווה לבדה ביקור של מעל לשעה!

כנס השוק נועד לקדם אמנות ותרבות עצמאית, ליצור מרכז תרבות חזק באזור המועצה האזורית מגידו.

הכנס מופק ע"י יזמי תרבות שונים, קיבוץ עין השופט וארגון ביקורים (בימת קדם).

הנה מפה:

"קרן שמש" ועמותת "לצאת מהקופסא" מזמינות מעצבים צעירים מכל התחומים, בעלי רעיון יזמי או עסק קיים בתחום העיצוב להרשם
לתוכנית ייחודית שתכליתה ללמד ולסייע ליזמים הצעירים בתהליך הקמת העסק ובניהולו. התוכנית כוללת כלים פרקטיים לניהול העסק,
גיבוש תוכנית עסקית, שיטות שיווק ועוד. 25 היזמים אשר יתקבלו לתוכנית ייהנו מעלות מסובסדת ע"י קרן שמש ושעות ליווי אישי של
אנשי מקצוע מתוכנית המנטורים של קרן שמש ודה מרקר.

1. הקורס מסובסד על-ידי קרן שמש וכרוך בדמי השתתפות סמליים של 300 ₪

2. ההשתתפות בקורס מותנת בועדת קבלה וראיון אישי

3. המפגשים יתקיימו במוזיאון בחולון

4. התוכנית כוללת 14 מפגשים אשר יתפרסו על שלושה חודשים.

התוכנית המלאה תימסר למועמדים לאחר מילוי הטופס.

לטופס ההרשמה >> (ההרשמה תסתיים בתאריך 28.2.2011)

"קרן שמש" מקדמת ומעודדת יזמות צעירה בישראל, מיסודם של קרן ספרא וקרן סאקט"א- רש"י, פועלת מזה שנים רבות באינטנסיביות גבוהה בתחומים שונים ובדגש על חנוך ורווחה. הקרן נועדה לשמש נידבך נוסף בייצוב חוסנה החברתי של ישראל, באמצעות סיוע כספי והדרכה מקצועית צמודה, ליזמים צעירים המנועים מקבלת מימון בנקאי רגיל ונמצאים מחוץ למעגל העבודה. ניתן לקרוא עוד על הקרן באתר: www.ksh.org.il

הועדה אשר תבחר את המשתתפים:

ראל גודמן- מנכ"ל קרן שמש, גלית גאון- אוצרת מוזיאון העיצוב והקומיקס חולון, ניצן ארליך- יו"ר חברת אביב שרית לולאי- רכזת התוכנית ובוגרת קרן שמש בעל עסק "נוקילה", מיכל נעים- נציגת עמותת לצאת מהקופסא יועצת הכוונה לצעירים.

גילוי נאות: אמא שלי חברה פעילה בקרן שמש.

קצת הופתעתי כשפנו אלי לעצב לוגו לאנרכיסטים. על פי הסטריאוטיפים המקובלים, זה נשמע כמו אוקסימורון. למזלנו, אנרכיסטים נגד הגדר היא קבוצה של אנשים שחומקת בהצלחה מנפילה לסטריאוטיפים המקובלים.

אז אחרי שיחת סיעור מוחות עם כמה מנציגי הקבוצה, ניגשתי ישר למשימה, וההשראה שלי הייתה חברת תקליטים אמריקאית שאינני זוכר את שמה, שעל כל ריליס שלה מתנוסס לוגו שונה.

אז עיצבתי שלושה לוגואים שונים, וכל אנרכיסטית יכולה לבחור באיזה לוגו להשתמש. אני מודה שלא חשבתי מראש על לעצב גרסאות עם "אנרכיסטיות נגד הגדר", אבל אני מתחייב לתקן את המעוות.

אגב, האנרכיסטים נמצאים בחובות לעורכת הדין שלהם, המטפלת במעצרים של ישראלים ופלסטינים כאחד. מסתבר שהם לא מרוויחים מיליונים ממימון אירופאי, איזה שמאלנים בלאי. אז אם יש לכם כסף מיותר, הם ישמחו לתרומות שיעזרו להמשך המאבק.

אה, והם העלו אתר מחודש.

ואלה העיצובים:

בשנת 98 בערך הייתי בטיול עם נועה בגליל העליון ועברנו דרך בית ג'אן בדרכנו לחניית לילה גשומה בהר הלל. חקלאי נחמד נתן לנו טרמפ על הטרקטור שלו.

בשנת אלפיים פנו אליי מעמותת התיירות אל ג'רמק 2000 שאעצב דמותג של דרוזי חביב להוביל את תדמית מפעלי התיירות של הדרוזים בבית ג'אן. אבל אז פרצו האירועים במגזר הערבי והדרוזים החליטו לדחות את הקמפיין.

כבר לפני שנים שמעתי שיש שם צימרים מיוחדים עם אירוח לבבי, אז כשעלתה ההצעה לעשות סופ"ש משפחתי בצפון, התקבלה הצעתי לנסות את בית ג'אן ובחרנו באינטרנט את סמי המארח.

נסענו אבא שלי, אשתו ובנה, ושתי אחיותיי והחברים שלהם, סה"כ שמונה.

כשהזמנו את החדרים לא ידענו מה יהיה מזג האוויר, וכשהתבררה התחזית כמה מבני משפחתי החלו לחשוש לגורלו של סוף השבוע. אני הייתי שאנן כהרגלי. ביום חמישי אחרי הצהריים יצאנו צפונה שמונה אנשים בשתי מכוניות. נסענו בכביש העשירים, כביש שש, ולמרות עומסים קלים בצמתים בצפון הגענו תוך שעתיים ומשהו לבית ג'אן.

סמי חיכה לנו בכניסה לבית ג'אן, עיירה ענקית המשתערת על פני כמה פסגות בהרי מירון, מעל ראמה והעמק שבין עכו לצפת. היה סגרירי וגשום. סמי הוביל אותנו קודם למכולת המקומית, שנראה איפה לקנות מצרכים אם נצטרך. אחר כך הגענו לצימר. סמי טען ששידרגו אותנו חינם מהחדרים שהזמנו למבנה החדש, שורה של 12 חדרים מאובזרים, 6 כבר גמורים ו-6 עדיין בבנייה. החדרים נראו נהדר אבל התבאסנו מהמסדרון הפתוח סחוף הרוחות. סמי כל כך הפליג בשבחי הבניין החדש שמייד חשדנו שמשהו לא בסדר. לחץ קל אך עקבי שכנע אותו להראות לנו את הבניין הישן, "הווילה". בווילה כל החדרים הם בשלוש קומות במבנה אחד, ולמטה יש סלון ומטבח עם קמין ברזל מזמין. דרשנו לעבור לווילה, החלטה שהתבררה כמוצלחת מאוד. החדרים מודרניים ומאובזרים במזגן ורהיטי עץ כבדים.

הזמנו מראש ארוחת ערב אחת במקום, שאותה בישלה השכנה ואכלנו בביתה. הייתה ארוחה מסורתית עם המון סלטים, בורגול, אורז ובשר עם חומוס. היה טעים, גם לי שלא אכלתי בשר. אחרי הארוחה הוזמנו לסלון המשפחה. דיברנו קצת על בית ג'אן, אפליית הדרוזים, ואיילת בדקה אם הם מכירים קצין אחד מבית ג'אן ששירת איתה בצבא. אני פלירטטתי עם הנכדה בת השנתיים ומשהו, ובעלה הפתיע כשהזמין אותנו לוויסקי. אה, והם הדליקו לנו מן מנורות שעשויות מזר ורדים מפלסטיק, נראה כמו קישוטי חג המולד.

למחרת בשישי בבוקר, אחרי ארוחת בוקר מפוארת (כולל חצילים זעירים מוחמצים), התלבטנו מה לעשות. בחוץ ערפל כבד כיסה את בית ג'אן ולא יכולנו לראות מעבר לבית הקרוב. התחזית צפתה גשם, מה שיקשה עלינו לטייל בטבע כמו שאנחנו אוהבים.

סמי הציע לעשות לנו את הסיור המסורתי בבית ג'אן, כולל ביקור במפעל הסבונים המקומי, אבל אנחנו טיפוסים עצמאיים ולא אוהבים טיולים מאורגנים.

אז נסענו ליקבים שבאיזור התעשייה של דלתון. נסענו דרך כביש שסללו הדרוזים בשמורת הר מירון בין בית ג'אן לחורפיש, שהיה בזמנו עילה לסכסוך עם הרשויות. בינתיים הוא אושר. זה היה נהדר, לסוע דרך הנחל באמצע היער בערפל.

טעימות היין התאימו לגמרי לאווירה החורפית, הקרה והגשומה שבחוץ. ביקב אדיר צפינו בסרט תדמית בינוני, אבל מרכז המבקרים מעוצב וטעמנו יינות אדומים טובים ולא זולים וגבינות טעימות. יש שם גם מבשלת בירה אבל היא הייתה סגורה.

ביקב דלתון היה די עמוס. ניגשתי למוכרת הפנויה וביקשתי לטעום את הזינפנדל. "ישר אתה הולך לזינפנדל?! תתחילו מהתחלה!". המוכרת החיננית והנלהבת ערכה לנו טעימת יינות מקיפה, מהקל אל הכבד. טעמנו כל מיני יינות. היותר יקרים היו היותר טעימים, במפתיע. התגאנו שאנחנו באים ממשפחת ייננים (סבא שלי מצד אמא עשה יין בשנות השמונים, ודוד מנדי אח של אבא שלי עושה יין עכשיו).

לצהריים חצינו בחזרה את רמת דלתון, עדיין בגשם, ועדר סוסים חצה את הכביש כשעברנו. בג'יש אכלנו במסעדת אל-ליאלי. מעבר לסלטים ושאר המאכלים הרגילים, כיכבו בארוחה סמבוסק זעתר מצויין וסמבוסק גרגיר נחלים לא פחות. אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה שאכלתי גרגיר מבושל.

בעודנו במסעדה השמיים הפסיקו לטפטף, אז הזדרזנו לעשות טיול קצר שבו ירדנו מג'יש לנחל גוש חלב ולחורבת בית הכנסת היהודי. לא ברור למה המקום מוזנח כל כך. אחר כך עצרנו לראות את הזרימה בנחל דישון.

כל היום ניסינו להשיג מקום בכמה וכמה מסעדות באיזור שבין ראש פינה למעלות, אבל קשה להשיג מקום לשישי בערב לשמונה אנשים, אפילו במזג אוויר גשום. בסוף מצאנו מקום באלומה בתרשיחא.

לא הכרתי, אבל מסתבר שזאת מסעדה צרפתית וותיקה שקיימת כבר איזה 11 שנים.

היה מעולה. המנות הראשונות היו נהדרות, סלט עם גבינה וסלק אפוי, ועוד דברים שאני לא זוכר, והמנה שלי: אספרגוס ורבעי ארטישוק צלויים עם כוסית רוטב שמנת ופטריות מצויין. רוב השולחן לקחו בשרים לעיקריות ונהנו, אני לקחתי רביולי עדינים ברוטב, אה, פטריות אני חושב.

בלילה החברה שיחקו המתיישבים של קטאן. זה קצת מזכיר ריסק.

למחרת בשבת היה יפה והאוויר צלול יותר, יכולנו להתפעם מהנוף של העיירה והפסגות שמקיפות אותה. עלינו לפסגה של הר הארי, מקום מנוחתו של נבי חידר, לתצפית לכיוון דרום על העמק של ראמה וכרמיאל, אבל לא ראינו כלום. מה שכן ראינו היה ענן ענק שעולה במהירות מהעמק ועוטף אותנו.

אבל צפונה משם היה יפה, אז ניצלנו את מזג האוויר ועשינו הפעם טיול של ממש, נחל מורן ועיינות נרייה, מבית הספר שדה מירון ועד חורפיש (עשינו הקפצה: בתחילת המסלול נסענו בשני רכבים לחורפיש, וחזרנו עם אחד. בסוף המסלול נסענו להביא את הרכב שהשארנו במירון).

נחל מורן הוא אחד המסלולים הכי קלאסיים באיזור מירון, וכבר עשיתי אותו כמה פעמים בעבר עם טיולי החברה להגנת הטבע וטיולים שנתיים. ירידות על פני סלעים מעל הנחל, עצי קטלב, מים, בוץ. כיף. אחר כך יוצאים מהעצים. בעצירה התווכחנו אם לעשות על הגזיה תה זעתר או תה מרווה. עשינו את שניהם. הסכמתי לטעום תה זעתר, וזה אישש את חששי שזה תה בטעם תבלין פיצה ולא תה ששותים.

שיא הטיול היה עין חותם שבנחל כזיב העליון, ממש ליד חורפיש. גם שם כבר ביקרתי מלאן פעמים בעבר, וכל פעם זה יפה מחדש. מבנה אבן קטן מעל בריכה קטנה של מים שמגיעים מנביעה בסלעים שמעל. בקיץ הוא הומה מטיילי חברה, ביינישים ודרוזים עם עדרי עיזים. הפעם היינו לבד שם.

בחורפיש גדי קנה ג'ריקן שמן זית להורים שלו, ואנחנו שמנו פעמינו לסמבוסק הארזים המיתולוגית. שם היה מפוצץ, אז פשוט אכלנו בסמבוסק הארז לא רחוק משם. להפתעתי התברר שאלה לא כיסוני בצק קטנים וסגורים כמו שאני מכיר, אלא משהו שיותר דומה לפיצה אישית עגולה עם תוספות שונות. אני לא התלהבתי, אבל אור המורעב אכל איזה שלושה.

ומחורפיש נסענו חזרה הביתה.

אם היינו יכולים לתכנן, סביר שלא היינו בוחרים באחד מסופי השבוע החורפיים בשנה. אבל למעשה היה כיף אדיר, מהערפל היפה ועד הקמין המוסק בבולי עץ שחיכה לנו בצימר של סמי המארח.

פליקס הקימו ערוץ אנימציה לדודו גבע

יש כאן את "כוכב קטן" באדיבות רשות השידור, בפעם הראשונה ברשת, ואת "השמשונים" באדיבות טלעד.

סוג של קומיקס במחברת סקיצות התגלה בעזבונו של מאיר אריאל

יוצא לאור ויושק לראשונה בכנס עין השופט לתרבות ב-5 במרץ.

כתבה בווינט.

אלעד לרנר הגיב בפורום קומיקס בתפוז:

"אם לשפוט לפי העמוד היחיד שמראים בוויינט, זה נראה כמו סקטצ'בוק של מישהו. אני יודע שזו לא עבודה מוגמרת, אבל... קשה לי לראות שם סדר קריאה, רצף בין חלקים שונים של העמוד... איכות הציור לא יותר טובה משירבוטים בתיכון...
אז... מצאו סקיצות של מאיר אריאל. .
אולי כל שאר העמודים גאוניים אחד אחד. אולי הכתיבה מטורפת ותשנה לי דעתי על היקום, אבל כקומיקס זה לא נראה משהו בכלל."

עניתי:

קוראי קומיקס מסורים חשדנים מאוד כלפי כל מה שהוא לא קומיקס קלאסי.
כמו שמקלאוד כתב, הגדרת הקומיקס המקובלת היא צרה מאוד, אבל היא לא חייבת להיות.

אני לא מעריץ "שרוף" של אריאל, סתם מאוד אוהב את הטקסטים שלו, ומסקרן אותי לבדוק מה הוא עשה שם.
אולי מחברות סקיצות זה משהו שפחות מעניין את הקהל הרחב, ויותר מעניין מי שהם יוצרים בעצמם.

ולסיום:

יותם פרל מנפיש ומדובב בלוגים של פקצות. ענק.