יש את האנשים האלה שמשננים מספרים, כמו את הספרות של המספר פיי אחרי הנקודה, או כאלה שמלמדים איך לשנן חומר למבחן. תמיד יש להם שיטות של להצמיד אסוציאציה לכל מספר, למשל:

תדמיין ארמון מרהיב וענק, בארמון יש X חדרים, בחדר הראשון יש Y רהיטים, בשידה משמאל יש Z מגירות וכו'.

מספרי סיפורים, נואמים ופוליטיקאים מכל הסוגים גילו מזמן, שהסוד להעברת כל אינפורמאציה או מסר, הוא להעביר אותו ע"י דוגמא אנושית, כזאת שהשומעים יכולים להתחבר אליה, להזדהות איתה, וכך להבין ולזכור את המסר טוב יותר.

קחו למשל את הטיפ, לא, את אחד מעקרונות העיצוב הבסיסיים, שאותו באמת שיננה המרצה מילכה בכל 36 שנותיה כמרצה בבצלאל. כך כתבתי באחד מהפוסטים האחרונים:

"ילדים, זכרו תמיד את מה שהמורה מילכה אמרה ולא תטעו לעולם:

גדול מאוד, קטן מאוד וגדלי ביניים!"

אל המסר שרציתי להעביר צירפתי מם מידע נוסף: זוהי אמרתה הקלאסית של המורה מילכה.

המם של המסר טופס טרמפ על המם של מילכה, שהוא יותר וויראלי ודביק. (מם זאת חתיכת מידע שיכולה לשכפל ולהפיץ את עצמה, בא מהמילה גן, כמו בדנ"א)

עכשיו למסר יש שם, תואר, ואפשר לדמיין את הדמות שאמרה אותו.

ככה יותר קל לזכור את זה.

בייחוד אם כותבים על זה עוד פוסט ומנתחים את זה במובן האסטרטגי.

ניהלתי (שוב) בראשי וויכוח ווירטואלי עם ספתא שלי החב"דניקית.

חשבתי מה יכול לשכנע אותה, ונזכרתי בפמיניזם.

אמרתי לה בדמיוני: "תראי סבתא, לפני מאה שנה לא היו זכויות בחירה לנשים. האם היית רוצה לחיות בעולם כזה?"

ואז שאלתי את עצמי "האם אתה היית רוצה לחיות בעולם כזה?"

התשובה השלילית שלי הפתיעה אותי באוטומאטיות שלה. אבל אחר כך חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שסביר שזה לא היה מפריע לי כל כך. אם הייתי נולד לאותה שכבה חברתית שאני שייך לה היום, אולי אפילו הייתי יוצא לכמה הפגנות עם הסופרג'יסטיות, כמו שהיום אני הולך פעם בחודשיים להפגנה או פעילות למען פלסטינים מסכנים, אבל יותר סביר שהייתי מסתכל עליהן בערך באותה עין שאני מסתכל על טבעונים קיצוניים היום - בעין קצת עקומה.

כאילו, מה תעשה זוגתי לעתיד, כשהנכד שלנו ישאל אותה (הרבה אחרי שאני אמות. אני מניח שגם בעתיד תוחלת החיים של הנשים תהיה ארוכה משל הגברים, המסכנות) "אבל סבתא, איך יכולתם לאכול חיות?!"

מה אני הייתי עונה לו?

"אה... תראה, נכדי, אז זה היה נחשב לממש מקובל... אף אחד לא עשה מזה עניין...מכרו בשר צלוי או נא בכל קרן רחוב... שלא לדבר על זה שזה היה ממש ממש אבל ממש ממש טעים..." "איכס, סבא, תנגב את הריר מהסנטר" "אתה יכול לנגב לי, אתה יודע שאני משותק בכל הגוף..."

טוב, נראה לי שהבנתם.

פוסט קומיקס נדיר:

STRANGE & STRANGER: THE WORLD OF STEVE DITKO HC
by Blake Bell

Fantagraphics Books
$33.99

ספר "שולחן קפה" בכריכה קשה, שבוודאי יצא גם ברכה מתישהו, הראשון שמציג במלוא תפארתו את סטיב דיטקו, יוצרם של ספיידרמן ועשרות גיברוי על אחרים, אותו אמן שהיה כה שנוא באייטיז, עד שהונצח לנצח בגיליון הקומיקס של משקפיים כשנוא נפשו של צבי קויש, אז סטודנט למשפטים בן 25: "אם אתה לא אספן אתה לא תבין למה אני מקיא מדיטקו" (ציטוט מהזכרון).

ובכן מאז שנות התשעים דיטקו ז"ל התגלה מחדש וזוכה כעת להערכה שמתקרבת לזו של ג'ק קירבי האגדי, גם הוא ממארוול.

DELAYED REPLAYS GN
by Liz Prince

MATURE THEMES
SC, 112pgs, B&W SRP: $7.00

אוסף של סטריפים קצרים של היוצרת היחסית צעירה אבל עטורת שבחים ופרסים.

לא מכיר כל כך את העבודה שלה אז החלטתי להמר עליה.

Rex
by Danijel Zezelj
Optimum Wound Comics

$9.95

יוגוסלאבי במקור, חי כעת בארה"ב, אמן קומיקס בעל סגנון מאוד מעניין, נראה כמו הכלאה של טד מקקיוור ופול פופ. לינק לעמודי פריוויו מהספר.

"Danijel Zezelj is one of the most unique cartoonists of his generation."
Brian Azzarello

"...grabs you by the throat and crushes your windpipe..."
Tim Bradstreet

We Can Still Be Friends
by Mawil
Blank Slate Books

מחיר לא פורסם

"Beautiful cartooning that captures the energy, awkwardness and freedom of youth and romantic infatuation."
Joe Matt, Peepshow

"If only Mawil was as good with the girls as he is a cartoonist, then we wouldn't have these fun stories about how he isn't so good with the girls. Which is good for us readers, I guess, and if Mawil's adolescent love life had to suffer for the greater good, I'm okay with that.

Thank you, Mawil."
Jeffrey Brown, Clumsy, Little Things

פגשנו את מאוויל באנגולם ואז שוב בברלין, והוא אכן נראה כארנב ביישן, אבל מוכשר כשד.

הסיפורים שלו לא משהו, אבל הסגנון הקרטוני מעולה.

יש גם ספר אוסף חדש של חומרים מוקדמים של השבדי המוזר יאסון, זה שכולם אצלו כלבים וארנבים. באוסף הזה חלק מהסיפורים מצויירים עדיין בסגנונות ריאליסטיים ואנושיים ואחרים מהסגנון המוכר שלו, אז אולי זה מעניין. עוד לא החלטתי אם להזמין, כי האחרונים שלו אכזבו אותי, היו הרבה פחות מצחיקים מהמוקדמים. אבל אלה המוקדמים, אז אולי שווה.

עוד המלצות מקטלוג מרץ לדברים שאולי יעניינו אתכם.

היו לי הרבה ציפיות לרעה, וכולן התגשמו, אפילו הרבה מעבר לציפיות.

נקודת האור היחידה בעיתון היא האיורים והקריקטורות המעולים של יונתן וקסמן, שממש פורח שם כמאייר הבית של העיתון.

עשיתי כמה איורים לכלכליסט, אז אתמול כשהתקשרה מישהי מהכלכליסט, מיד ניתקתי את השיחה בקו השני והתכוננתי לקבל כתבה לאיור. דא-עקא, הסתבר שהבחורה היא ממחלקת המינויים, ומנסה למכור לי מנוי. המסכנה לא ידעה על מי היא נפלה.

"קיבלת את העיתון בחינם במשך כחודש, מה דעתך עליו?"

"כזאת אסופה של קפיטליזם עיוור ורצחני וליקוק תחת והערצה עיוורת לבעלי ההון המושחתים שמנהלים ת'מדינה לא ראיתי בחיים שלי!"  (תוספת: חוץ מבכל העיתונים היומיים ובכל ערוצי הטלוויזיה ובכל אתרי האינטרנט הגדולים, זתומרת)

"מה, עד כדי כך?"

"בעמוד האחורי יש כל יום הצגה של מוצרים שרק מי שמשתכר 50,000 שקל בשניה יכול להרשות לעצמו. בני זונות מסריחים. העיתון מתיימר להסביר את הכלכלה לאנשים הפשוטים, אבל בעצם מעוור את עיניהם ומעמיד מצג שווא כאילו לבעלי ההון ולפוליטיקאים אין שום השפעה על הכלכלה, כאילו הכל זה "היד הנעלמה" ו"כוחות השוק" וכל החרא הזה"

המשכתי עוד, והיא ניסתה להתנגד בגבורה, אבל בקיצור, בסוף איחלתי לה בהצלחה בהמשך.

דהמרקר לא הרבה יותר טוב, שלא תבינו לא נכון, אבל לפחות מידי פעם מפורסמות בו גם דעות שלא מתיישבות עם קו המערכת של הבה נלקק עמוק עמוק עמוק בתחת של יצחק תשובה שמובילים גיא איךקוראיםלו ומירב ארלוזרוב.

עכשיו כשאני קורא שוב את הפוסט לקראת פרסומו אני רואה שהייתי מאוד פושר כלפי כלכליסט, ממש סלחן.

אז אתם מוזמנים להוסיף נאצות וקללות בתגובות