RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2010
תערוכת קומיקס ישראלי חלק ג': 1995-2010 במוזיאון הקומיקס
אוצרת: גלית גאון תחקיר: דניאל גולדשטיין | פתיחה: 6
מאי בשעה 19:00
התערוכה X+Y קומיקס ישראלי 1995-2010, סוקרת את
עבודתם של 80 יוצרי קומיקס ישראליים הפועלים מאז אמצע שנות ה-90 ועד היום.
ב-15
השנים האחרונות נהנה הקומיקס הישראלי מפריחה יצירתית, כשעוד ועוד יוצרים
מכל קצוות החברה מצטרפים למעגל. היצירה המקומית זוכה להצלחה מעבר לים
ומוכיחה שוב כי קומיקס הינו צורת ביטוי אמנותית חוצת גבולות ותרבויות.
בניגוד לשנים קודמות, הקומיקס הישראלי החדש אינו נושא אג'נדה אחידה או
מגובשת, אלא נפרס על קשת רחבה של נושאים, החל מביקורת חברתית, דרך
ביוגרפיות וכלה בפנטזיה ודת. התערוכה מזמנת דיון בין יוצרי הקומיקס לבין
שישה כותבים: קובי אוז, דר' יערה בר-און, אבנר ברנהיימר, יעל טרגן, ניצה
לבבי וצור שיזף,
שהוזמנו להתייחס לשפת הקומיקס העכשווית והשתקפותה של החברה הישראלית בו.
כנס קומיקס בינלאומי
ביום פתיחת
התערוכה יתקיים כנס בשיתוף המרכז לחקר פוליטיקה וחברה אירופית באוניברסיטת
באר שבע.
פוליטיקה זהות וקומיקס באירופה
ובישראל
6/5/10 | 11:30-18:30 | מדיטק חולון, שד'
גולדה מאיר 6
בכנס ישתתפו חוקרים ויוצרי קומיקס בשלושה מושבים:
נשים
וקומיקס | פוליטיקה וקומיקס | אלוהים
וקומיקס
בין המשתתפים בכנס :
פרופ' אנקה פוכטנברגר
(גרמניה)
דר' ברנד דולה-ויינקאוף (גרמניה)
דר' אגתה נוביצקה (פולין)
מישל
קישקה ומרב סלומון (ישראל)
מחיר כרטיס : 30 ₪ לסטודנט, 50 ₪ רגיל
 | |
פרופסור אמיר חצרוני: אפרטהייד זה דווקא טוב ליהודים!
פרופסור אמיר חצרוני מלמד תקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון.
היום פורסם מאמר שלו בהארץ, שבו מסכים איש ימין להתייחס להשוואה (תיאורטית! לא מדוייקת! לא גזענית!) של ישראל לדרום אפריקה של האפרטהייד.
הוא מסכים להתייחס כדי לטעון, שימו לב - שאפרטהייד זה דווקא טוב ליהודים!
הוא מסביר שהלבנים בדרא"פ חיו טוב יותר תחת האפרטהייד מאשר לאחר ביטולו, אפילו עם החרם העולמי עליהם, ולכן עשו טעות שוויתרו על האפרטהייד והרווחים שהביא עימו ללבנים בלבד, על חשבונם של 20 מיליון שחורים.
נועם שיזף מוסיף:
"בדרך כלל אני מרוצה כשהימין צועק "כאן זה לא אפרטהייד", כי זה מראה שהם
חושדים כשזה דווקא כן. הפעם כשהוא אומר ש"אפרטהייד זה טוב", זו כבר הכרה של
ממש במציאות; עכשיו רק צריך לשכנע את שאר העולם"
ויובל מוסיף:
"בקרוב: מאמר הסבר
למה הלבנים בדרום ארצות הברית חיו הרבה יותר טוב כשהיו להם עבדים, ולמה
ספרד היתה יותר עשירה כשדרום אמריקה היתה כבושה"
|
נכתב על ידי
,
25/4/2010 17:58
בקטגוריות גזענות, דו קיום, דמוקרטיה, הומניזם, היסטוריה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נגד הכיבוש שתיים בחמש, מתנחלים, אקטואליה, אפרטהייד
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של
אמיתי סנדי ב-27/7/2011 00:50
|
על שתולי
שתולי הוא החתול הכי נוח שאני מכיר.
באופן כללי אני איש של חתולים, אבל אין
לי בעיה להודות שהם די בני זונות אנוכיים ומתנשאים.
שתולי הוא חתול, אז ברור שהוא אנוכי,
אבל הוא דווקא לא מתנשא בכלל. הוא נותן לכל מי שרוצה לעשות לו נעים בגב, ובראש,
ובבטן, ללא הבדלי דת גזע ומין. הוא לא שורט ולא נושך אף אחד.
כלומר, לפעמים כן, אבל רק כשאנחנו
הולכים מכות להנאתו.
אני מניח שהרבה ממזגו הנוח הוא חייב לזה
שסירסו אותו, למזלי לפני שקיבלתי אותו. והוא גם פרילאנסר, כלומר יוצא החוצה מתי
שבא לו. אני כבר מבין אותו ממש טוב, ויודע לנחש מתי הוא ילך לדלת הכניסה ויבקש
לצאת. אני גר בקומה שלישית. כולם בבניין כבר מכירים אותו. הוא יורד למטה, מסתובב.
זה מאוד יעיל שהוא עושה את צרכיו בחוץ ואין לי סירחון במרפסת של המטבח.
אז הוא מוציא את רוב האנרגיה בחוץ,
ובבית הוא בעיקר ישן ומתפנק. לא יכול להעלות צילום כי איזה נרקומן פרץ לי לבית
וגנב את הלפטופ של השותפה ואת המצלמה שלי.
הכי כיף זה בלילה, כשאני הולך למכולת,
והוא בא איתי. אני אפילו לא חולם על לשים לו קולר או רצועה, מה הוא, כלב? אבל הוא
כן מרגיש ביטחון כשאני הולך לצידו, ואני מרגיש נחמד כשהוא רץ לצידי.
לפעמים זה
קצת מטריד שהיצור החי הכי קרוב אלי הוא חתול, אבל כל כך הרבה יותר קל להתמודד איתו
מאשר עם בני האדם. ואם הוא
יידרס יהיה קל למצוא חדש.
| |
מדשנים במרץ את החלקה שבה יצמח העשב השוטה הבא
קרדיט לרעיון שבכותרת: @orbar
רק הבוקר התוודעתי אל השיר החדש של עמיר בניון, בו הוא קורא לרצוח אותי:
"לא התכוונתי בשיר הזה להרגיז אף אחד. אדרבא, אני מקווה
שהשיר הזה רק יקרב לבבות ויפסיק את השנאה העצמית שיש בינינו".
"אני אחיך" / מילים ולחן: עמיר בניון "אני שומר לך על הזהות
אני מגן לך על הילדים אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה
שלך ואתה יורק לי בפנים אחרי שלא הצליחו
להרוג אותי בחוץ אתה בא והורג אותי מבפנים לא ראיתי את
אמא כבר חודש לא את בני לא את ביתי לא את אשתי
אני מסתער תמיד קדימה עם הגב שלי אליך ואתה משחיז את
הסכין יותר מכל, המחשבה הזאת שורפת לי את הנשמה
ואתה, איך אתה עוד לא מבין אני אחיך,אתה אויב אתה
שונא אותי אני אוהב כשאני בוכה אתה צוחק מאחרי גבי
אתה הורג אותי אתה הרי אחי אתה הרי אחי
אני עתיד אתה עבר וההווה בינינו נשבר
אני רעב למענך אתה זולל וסובא כשגרוני יבש אתה שותה שיכר
הפה שלי חתום תמיד למען ביטחונך אבל אתה מוסר אותי לזר
אני אחיך, אתה אויב אתה שונא אותי אבל אני אוהב
כשאני בוכה אתה צוחק תמיד מאחרי גבי אתה
הורג אותי אתה הרי אחי אתה הרי אחי מִי
שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב הוּא יְבָרֵךְ אֶת
חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל
מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִהלְּבָנוֹן וְעַד
מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה
ובכל מקום שהם בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. אני
אחיך, אתה אויב אתה שונא אותי אבל אני אוהב כשאני
בוכה אתה צוחק תמיד מאחרי גבי אתה הורג אותי
אתה הרי אחי אתה הרי אחי כי אדוני אלוהיכם
ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם ונאמר אמן"
ביהדות "הקם להרגך, השכם להורגו" בניון שר "אתה
הורג אותי", והוא הרי יהודי מאמין.
המילים בוגד ומוסר גם הן כבר בעלות קבלות על רצח פוליטי מהימין הדתי.
מכאן שבניון קורא במובלע לרצח
בוגדים, וכולם יודעים שהוא מתכוון לשמאלנים.
אגב, למי שלא יודע, תזכורת היסטורית: הסכין בגב הוא ביטוי שרווח בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכוון אל היהודים והקומוניסטים.
והנה הערב תנועת "אם תרצו", שאפילו יש להם את החוצפה לטעון שהם בכלל לא ימנים, מפרסמים נוסח חדש לתפילת היזכור, ואף חילקו אותו בבתי כנסת (איפה אם לא שם?), הכולל את התוספת הבאה:
"יזכור עם ישראל את אלו מתוכו, בשר מבשרו, אשר השתתפו
בתביעות נגד קציניו וחייליו. את אלו אשר בשעת הקרב להגנת עם ישראל עמדו
בהפגנות וקראו לחייליו פושעי מלחמה. יזכור את אלה אשר במחשכים חברו לגרועים
שבאויבי ישראל כדי לפגוע בקדושים אשר מסרו את נפשם למען העם"
מה זה אם לא התרת דם?
מי יהיה
היגאל עמיר הבא, שיצא בשליחותו של עמיר בניון לרצוח שמאלני? מי יהיה האמיל גרינצווייג הבא שיחטוף רימון בהפגנת שמאל?
| |
האלבום המלא של הביטר ג'וז להורדה חינם!
טריפ הופ, פסיכדליה דיגיטלית, קאט אנד פייסט, מחוות לאייטיז, מסז' למוח. הורדה חינם.
 קוראיי הוותיקים כבר יודעים שאני עוקב אחרי שי ליברובסקי, הוא דיגיטל מי, מאז שהיה בן 20 בערך. הוא דיג'יי שצובר הערכה ומחמם בשנה האחרונה כמה מהדיג'אים הכי נחשבים שמגיעים לפה מהגולה.
אבל כאן מדובר בפרוייקט שלו עם חיים כהן, שיחד הם נקראים הביטר ג'וז, היהודים המרירים. קצת קשה להגדיר את המוסיקה שלהם, השורה למעלה זה ניסיון לאפיין. בעמוד הבנדקאמפ שלהם אפשר להוריד שירים בודדים להתרשמות או את כל האלבום.
תהנו!
אגב, אני עכשיו עובד על איזה פרוייקט תובעני וסביר שבחודש הקרוב לא יהיה לי זמן לכתוב פוסטים הרבה, אבל לא נורא.
| |
בנימין נתניהו חשף מסמך מטכ"ל סודי ממניעים אידיאולוגיים
תזכורת:
בנימין נתניהו חשף מסמך סודי של צה"ל
באופן שהיה בו כדי לסייע לאויב הסורי:
בשנת 1995 הדליף את "מסמך שטאובר"
של המטכ"ל, כדי לחבל בשיחות של הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק עם מקבילו הסורי
חיכמת שיהאבי.
ברור לכל כי נתניהו הדליף מסמך מטכ"ל סודי מטעמים אידיאולוגיים מובהקים.
היה לשיטתם של השב"כ ופרקליטות
המדינה צריך לכאורה לעמוד לדין בסעיף אישום של ריגול חמור והיה עשוי
להיעצר, ממש כעיתונאי.
היועץ
המשפטי לממשלה מיכאל בן-יאיר ויתר מראש על
חקירה פלילית נגדו.
ביבי לא לבד כמובן - אלופי
צה"ל הבכירים ביותר מדליפים מסמכים וידיעות סודיות השכם וערב, בייחוד כשזה
תואם את האינטרסים שלהם. כך עושים תדיר גם חברי כנסת שיש להם חסינות
פרלמנטרית, וכנ"ל שרים וראש הממשלה עצמו.
אז ככה זה תמיד -
הפקידה מואשמת בריגול חמור - הקצין הבכיר והפוליטיקאי יוצאים נקיים וזכים.
תוספת: אתמול, חמישי בערב, פורסם באתר הארץ מאמר של יוסי מלמן, שנעלם מן האתר תוך שעות ספורות. למזלנו, גוגל שומר דפים כאלה, והנה המאמר:
פרשת
ענת קם | מדוע לענת קם אסור מה שלבכירי המוסד מותר?
מאת יוסי מלמן
הרשויות
מאשימות את ענת קם בריגול חמור, אך מקילות ראש בעבירות חמורות יותר מצד
בכירים. הנה רשימה חלקית של יחס האיפה ואיפה הישראלי
פרשת ענת קם מעוררת תחושה קשה שרשויות אכיפת החוק המעורבות
בה - מחלקת ביטחון מידע בצה"ל (מחב"ם), השב"כ, משטרת ישראל והפרקליטות -
יודעים להכביד ידם על חלשים, ועוצמים עין מחשדות דומים שמבצעים בכירים. זו
תסמונת הש.ג: רודפים ומחמירים עם החלשים, ומקלים ראש במעשי החזקים.
ענת
קם עברה עבירות בהוציאה מסמכים סודיים רבים ללא רשות ומסרה אותם לידי מי
שלא מוסמך להחזיק בהם. על כך היא ראויה להיענש. אך כלום ראוי להאשימה
בעבירות כה קשות כמו ריגול חמור מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה שהעונש
המרבי עליהן הוא עשרים שנות מאסר?
לפי הגיון הרשויות, המעשים
המיוחסים לקם חמורים בדיוק כמו העבירות שבעטיין נדונו לתקופות מאסר המרגל
מרכוס קלינגברג שהסגיר את סודות המכון הביולוגי לברית המועצות, נחום מנבר
שמכר חומרים לתכנית הנשק הכימי של איראן ומרדכי ואנונו שסיפר לעיתונאי
בריטי את הסוד הכמוס ביותר של ישראל: כמה פצצות גרעין יש בידי ישראל. וכל
זאת בשעה שאותן רשויות מקילות ראש במקרים דומים של חשדות לעבירות חמורות
יותר מצד קצינים בכירים ובעלי תפקידים חשובים. הנה רשימה חלקית של יחס
האיפה ואיפה מצד מערכת הביטחון והפרקליטות.
כשסגן ראש המוסד
מעביר מידע לעיתונאי, היחס שונה
נ' סגן ראש המוסד נחשד באחרונה
כי הוא נפגש עם עיתונאי ומסר לו מידע סודי. מעשיו של נ' נתגלו בתום חקירה
של חוליית מעקב של השב"כ שתעדה את פגישותיו וצותתה לטלפונים שלו, בהוראה
ישירה של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, לבקשת ראש המוסד מאיר דגן. דגן הזהיר
את סגנו כי אם לא יתפטר הוא יפטרו, אך לא העביר את החקירה למשטרה או
לפרקליטות והסתפק בסילוקו של נ' מהתפקיד.
לפני חמש שנים התלוננו ראש
המוסד לשעבר צבי זמיר ושני קצינים בכירים באמ"ן נגד ראש אמ"ן לשעבר אלי
זעירא כי הדליף בשיטתיות במשך שנים סודות מדינה ובהם שמו של סוכן בכיר של
המוסד שמסר לישראל את ההתראה על מלחמת יום הכיפורים. שלוש שנים שכבה התלונה
אצל היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז כאבן שאין לה הופכין. רק אז הועברה
לחקירת המשטרה. לקח לה שנתיים לחקור בפרשה בלי שאיש נעצר והתיק שוב חזר
ונמצא עתה בידי היועץ המשפטי. וכל זאת כשמדובר בהדלפת מידע שהביא בסופו של
דבר לרצח של הסוכן, ד"ר אשרף מרוואן, בלונדון ככל הנראה בידי סוכנים של
המודיעין המצרי. ולמרות חומרת החשדות, עדיין לא ננקטו שום צעדים כלפי אלוף
זעירא.
האיפול התקשורתי - שבירת כל שיאי האבסורד
אך
זו לא הבעיה היחידה בפרשה זו. הבעיה האחרת, לא פחות חמורה, היא האיפול
המוחלט שהוטל עליה. האחראית לכך הפעם לא היתה הצנזורה הצבאית. זה קרה בגלל
שני שופטים - עינת רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, שהוציאה צו אסור פרסום
גורף, והשופט זאב המר שהותיר אותו על כנו עד היום (חמישי). פרסום ולו פרט
הזעיר ביותר מהפרשה היה גורם למפרסם לעבור על החוק ולהסתכן בהאשמה של בזיון
בית המשפט. גם אם היתה הצדקה להוצאת הצו, מטעמי חקירה, לא היה צורך
להותירו על כנו זמן כה רב, בוודאי שלא בשבועיים האחרונים כאשר נשברו כל
שיאי האבסורד. כלי תקשורת ובלוגרים בעולם דיווחו בהרחבה על המקרה. רק
התקשורת הישראלית הממוסדת - עיתונים יומיים, תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה -
נותרו שותקים.
אני ותיק קרבות במאבקים המשפטיים נגד מערכת הביטחון,
המשטרה והפרקליטות להסרת צווי איסור פרסום. מאן דהוא חשוד בעבירות
ביטחוניות, נעצר, מוגש נגדו כתב אשום והוא עומד לדין. תמיד, אך תמיד,
ממהרים מערכת הביטחון והפרקליטות לדרוש מבית המשפט להוציא צו איסור גורף
בפרשה. הנימוקים שלהם תמיד דומים. כל פרסום יפגע בחקירה, הם טוענים. אחר
כך, כשהחקירה מסתיימת, הם שולפים נימוק חדש: פגיעה בביטחון המדינה.
עבור
אותם "שומרי החותם" של ביטחון המדינה, כל מקרה, גם השולי והזניח ביותר,
מהווה סכנה קיומית לביטחון המדינה. כשזה נוגע לביטחון המדינה, הם מתקשים
להבחין בין עיקר לתפל. הם יורים בתותחים נגד זבובים. עד שבאה המציאות
וטופחת על פניהם. וחוזר חלילה. הם מזכירים לי את מה שנאמר על בית בורבון,
שלא למדו דבר ולא שכחו דבר.
מדוע השופטים לא מפעילים שיקול דעת?
אך מה שמדאיג עוד יותר היא התגובה הפבלובית של מרבית השופטים
בישראל. את זה שהשב"כ, המחב"ם או המשטרה רוצים להסתיר, לחקור להעניש וגם
לנקום - כן כן יצר הנקמה הוא בלתי נפרד מהווייתם - אפשר עוד להבין. ככלת
הכול זה המנדט שהפקידה בידיהם המדינה. אך העובדה שמרבית השופטים מוכנים
להיענות לכל בקשה שלהם, בלי הרהור, בלי פקפוק, בלי שמץ של ספקנות, צריכה
להדאיג כל שוחר חופש וכל מי שמאמין בעקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר.
בכך
הם גורמים לנזק חמור לדימויה של ישראל בדעת הקהל הנאורה בעולם, במדינות
הדמוקרטיות, שאליהן מבקשת ישראל להידמות ולהשתייך. היא מציגה אותה כמדינה
חשוכה, הפוגעת בחופש הביטוי ומתנכלת לחופש העיתונות. אפילו הצנזורית הראשית
אלוף משנה סימה ואקנין-גיל התבטאה ברוח זו.
מהפרשה הזו עולה מסר
חשוב ליועץ המשפטי יהודה ויינשטיין, לפרקליט המדינה משה לדור, למשנה
לפרקליט שי ניצן, לפרקליטה הדס פורר המטפלת בתיק ולאחרים. עליהם לחשוב גם
על הנזק שנגרם לשמה הטוב (שמתכרסם גם כך מיום ליום) של ישראל כשהם שוקלים
שיקולים של ביטחון המדינה. גם דימוי ושם טוב תורמים לביטחונה ושגשוגה של
ישראל לא פחות מהשב"כ או המחב"ם.
ואולי מעז יצא מתוק ומישהו
במערכת המשפט יבין את חוכמת חז"ל על "גזירה שהצבור אינו יכול לעמוד בה",
וישקול בעתיד את עמדתו כשיידרש לבחון ולאזן בין סוגיות של חופש העיתונות,
חופש הפרסום וחופש הביטוי מול נושאים שעניינם ביטחון המדינה בין אם אמיתי
או מדומה.
לקריאה נוספת:
צ'יקי ארד מעלה 14 שאלות טובות מאוד לגבי כל הפרשה
יוסי גורביץ מצויין כהרגלו
גורביץ בעוד פרשנות נוקבת לא פחות
והמאייר מיש מיטיב להגיב על הפרשה:
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: