כך צייצתי יום אחרי הסדר: "הצלחתי!!! החזרת שלי יצאה חריפה!".

ובהמשך היו עוד טיפים ותגובות, אז נזכרתי לרכז את זה לכדי מתכון מסודר. אני התבססתי על שלל מתכונים שהופיעו באתרים השונים, עם שינויים:

1.      בוחרים שורש חזרת צעיר.

איך יודעים? רך יותר, פחות עצי ויבש, בהיר יותר. הגודל לא משנה, אבל צריך לזכור שיש הרבה פחת, בין 20 ל-30 אחוז. אני רכשתי שורש של בערך 1.2 קילו, ויצאה לי 800 גרם חזרת.

2.      אם רוצים חזרת חריפה, עושים אותה ביום הארוחה ולא יום לפני כמו שכותבים במתכונים הנפוצים.

3.      מכינים כחצי כוס חומץ רגיל או מיץ לימון או חצי חצי על כל קילו שורש.

המיץ גם כובש ומרכך וגם שומר על החריף שלא יתנדף. אני כל כך חששתי שהזלפתי מהחומץ גם תוך כדי גירור על הגרר הטרי. יש המגוונים פה עם מיץ תפוזים או תפוחים אבל זה לא אני.

4.      אז מקלפים את השורש מכל הקליפה שלו, ומכל מה שנראה עצי או סיבי מדי מתחתיה. יותר פחת = עבודת גירור יותר קלה עם החלק הרך יותר במרכז. מצד שני אם יש לכם מכשיר חשמלי שעושה את זה אולי זה לא שיקול.

5.      השתמשתי במגוון פומפיות סתם כדי לגוון, אבל באופן כללי עם החורים הקטנים יותר, וגיררתי לתוך קערה.

6.      יש הנאלצים להשתמש במגוון מזכות ומשקפות, אני קצת בכיתי אבל לא נורא, היה מזכך. לא לתוך החזרת.

7.      מערבבים את הגרר עם שאר החומץ. במתכונים השונים הופיעו מספר כפיות סוכר משתנה, אני שמתי אחת, שיהיה.

8.      חששתי שבגלל שאני מכין בערב הארוחה החזרת לא תהיה רכה מספיק, אז הוספתי חצי כוס מים רותחים. ואחרי חצי שעה הוצאתי אותם. לא יודע אם זה היה הכרחי.

החזרת שלי הייתה חריפה דיה, ולמעשה תיכף נראה מה יש בבית שהולך איתה כי עוד נשאר לי קצת. אבל אם, מכל סיבה שהיא, אתם חשים שהחזרת שלכם לא יצאה מספיק חריפה, אתם תמיד יכולים לחזק אותה עם שוט של משחת ווסאבי.

מעבר לזה, אם אני כבר כאן, חדשות קומיקס:

אביב אור חושפת עמודים ראשונים מתוך פרוייקט קומיקס תקופתי חדש שהיא עובדת עליו. (אצלה זה יותר בגדול).

ואגדת הקומיקס היהודי אמריקאי ג'ו קיוברט יגיע בקיץ לארץ בלוויית בנו היוצר קומיקס גם הוא, אדם קיוברט. תהיה תערוכה מושקעת במוזיאון, יהיו הופעות חיות בפסטיבל, וכו וכו.

שמחה וצהלה עולות ונשמעות מרגע פרסום הידיעה ועד לרגעים אלה ממש בריכוזים ידועים של חובבי קומיקס מיינסטרים, ביניהם בקומיקס וירקות, שם מקבל יובל שרון מברכים נרגשים העולים לרגל מכל קצוות הארץ.

הנה הוא בא:

פסטיבל יערות מנשה השלישי

מוזיקה ואומנות רב תחומית ביער
שישי שבת 29-30.4
מיקום: יער הקיבוצים בסמוך למשמר העמק

מוסיקה, תאטרון, שירה, מחול, פיסול, צילום ועוד הפתעות.

פייסבוק, אתר

באתר הפסטיבל אפשר להוריד פידיאף של התוכנייה השלמה, למצוא הצעות ללינה באיזור, ועוד ועוד.

מתוך האתר:

מחיר כרטיס במכירה מוקדמת: 90 ₪ (ילדים מתחת לגיל 12 נכנסים חינם לפסטיבל)
מחיר ליום שבת בלבד: 50 ₪ (ילדים מתחת לגיל 12 נכנסים חינם לפסטיבל)
בפסטיבל עצמו יהיו קופות ויהיה ניתן לרכוש כרטיס ב-110 ₪

רק דיברתי על לוחמים לשלום, והנה יש לכם הזדמנות לפגוש את האנשים עצמם, פלסטינים וישראלים, ובתור בונוס גם מפגש חי עם הדב.

תנועת "לוחמים לשלום" שמחה להזמינכן/ם למפגש הרביעי
בסדרת מפגשי הרצאה ודיון המיועדים לפעילי התנועה ולקהל הרחב:

במפגש ידבר הח"כ רב הפעלים מחד"ש: דב חנין, בשלל נושאים הקשורים לתפיסותיו על שלום, דמוקרטיה וחשיבותה של שותפות יהודית ערבית לנוכח המצב הקיים. 

לאחר מכן יתקיים פאנל עם נציגים ישראלים ופלסטינים מתנועת "לוחמים לשלום", שיספרו את סיפורם האישי, יציגו את פעילותה של התנועה ויענו על שאלות.

לדבריו של חנין "המתקפה על האוכלוסייה הערבית התרחבה במהירות למתקפה על המרחב הדמוקרטי ועל כל מי שחושב אחרת. מול הגל העכור נדרשת היום, יותר מתמיד, עמידה משותפת יהודית ערבית... 

יש בארץ הזאת קול אחר, שפוי ודמוקרטי שנלחם למען עתיד של שלום וצדק לשני העמים".

המפגש יתקיים ביום רביעי, ה-27 באפריל 2011

בשעה 20:00

ב"גדה השמאלית",
אחד העם, 70 ת"א- יפו.    

ההשתתפות במפגש כרוכה בהרשמה בטופס זה.

במקום יוגש כיבוד קל.

דמי כניסה מומלצים: 20 ₪, תרומה לפעילות השוטפת של התנועה

מזמן לא נהניתי כל כך מלעשות איורים לעיתון, ומזמן לא עבדתי קשה כל כך.

אולי זה עוזר שמביאים אותך לפגישה במערכת וגורמים לך להרגיש מוערך וחשוב. הם רצו שאאייר חלק שלם שעוסק בשאלות לא פתורות מטופשות כמו למה נכחד הג'וק היטלר ולמה אבי בניהו לא מסתפר ולמה עדיין שואלים אם ארזת לבד. הם רצו משהו בסגנון עדכני, דיגיטלי, נקי. והם אמרו שאני יכול להיות חופשי לבחור מה לאייר ואיך, תתפרע. אמרתי: תזכרו שאמרתם את זה.

באתר הארץ מופיעות רק חלק מהשאלות, בלי הסדר שלהן במודפס. את המוסף איירו חוץ ממני גם מורן ברק ויעל בוגן.

רציתי משהו בסגנון מה שעשינו פעם אורי אשי, נועה אברבנאל ואני בישיבות סיעור מוחות עליזות כשעבדנו על פרוייקט איור ספר מודפס לאתר אבטיח. הפרוייקט לא יצא לאור בסוף, לא באשמתנו, אבל עדיין זכורים לי לילות נונסנס שבסופם כאבה לי הלסת. מרוב צחוק, לא מה שחשבתם.

אז גייסתי את נועה, היישר מעיצומן של מלחמת החפירות בשנה ב' תקש"ח בבצלאל, שתכתוב רעיונות, תפקח על הסטיילינג ובכלל שתהיה הפוסקת הסופית, ונכנסנו לשבוע עבודה שבו נדרשתי לייצר 6 איורים מושקעים.

הרעיון היה לשלב אלמנטים מכל השאלות שמופיעות בעמוד לאיור אחד, וגם שהאלמנטים יופיעו שוב באיורים הבאים ויצרו המשכיות סיפורית קלה. למשל בכפולה הפותחת הופיעו השאלות הבאות:

• למה הג'וק היטלר נכחד?
• למה רוב מעצבי הבגדים לנשים הם גברים?
• למה נשים אוהבות יהלומים?
• למה כתוב חצי שקל על מטבע של חמישים אגורות?

אז הרעיון של נועה היה ג'וק היטלר-פרדי מרקורי לבוש בגדי אופנת עילית לנשים, מכניס חצי שקל למכונת משחקים כזאת עם מלקחיים שצריך לשלוף צעצוע, אבל במקום צעצועים יש יהלומים. אני הוספתי אלמנט מוצנע של יהלומי דמים וטפט עם אלמנטים אפריקאיים על המכונה, רמז למוצאם של היהלומים. וכך המשכנו גם באיורים הבאים עד לקרשנדו בסיום.

עשיתי סקיצות קומפוזיציה בעפרון, ואז הרכבתי מין קולאז' ווקטורי בפריהנד, מאלמנטים שחלקם ציירתי ואת חלקם עשיתי בטרייסינג ידני על בסיס צילומי רפרנס. היו גם כמה אלמנטים שהעברתי בטרייסינג אוטומאטי. השתדלתי לגוון בקומפוזיציות ובגדלים. השתדלתי לעבוד ללא רקע אלא שיהיה כמה שיותר לבן.

עברו לפליקר שלי לראות אותם טיפה יותר בגדול:

אני יכול לשבת ולהסביר שעות מאיפה הבאתי כל אייטם, צורה או טקסטורה, או למה התיק הזה נמצא בזווית הזאת באיור הזה, ויש גם כמה טעויות מינוריות, אבל אני משאיר לכם את חדוות הגילוי, אם זה מעניין אתכם. המון פרטים שהשקעתי בהם יצאו קטנים מידי בדפוס ואבדו, ובגלל שנגמר לי חשבון הפרו בפליקר גם שם זה לא גודל האיור הכי גדול שיכול להיות.

במהלך העבודה התמכרתי לדיסק של להקה ישראלית-ניו-יורקית בשם שוטנז (שעטנז), בחלקם יוצאי הבלקן ביט בוקס, שאותו אפשר לשמוע בחינם או להוריד בשישה דולר. הם עושים סרף מזרח תיכוני, והגרסא שלהם לתפוח זהב מצויינת.

קבוצת לוחמים לשלום חשפה בדף הפייסבוק שלה את הלוגו המחודש, ואם הם חשפו אני מניח שגם אני יכול.

תנועת "לוחמים לשלום" הוקמה במשותף על ידי פלסטינים וישראלים, אשר לקחו חלק פעיל במעגל האלימות באזורינו: הישראלים כחיילים בצבא הישראלי והפלסטינים כחלק מן המאבק האלים לחירות הפלסטינית. "אחרי שנים רבות בהן אחזנו בנשק, וראינו אחד את השני רק דרך כוונות הרובה, החלטנו להניח את נשקינו, ולהילחם למען השלום".

ביניהם בולט בסאם עראמין, שממשיך את מפגשיו עם ישראלים ופעילותו בתנועה גם אחרי שחיילי מג"ב ירו למוות בבתו בת ה-11 עביר, וכמובן שהחקירה הפנימית נסגרה ללא האשמת החיילים היורים.

השתתפתי בפעולות והפגנות של הקבוצה בעבר, ומבין מאות אלפי ארגוני השמאל אני רוכש להם הערכה וחיבה מיוחדת.

לפני אי אילו זמן פנה אלי אבנר, אחד הפעילים, והסביר שהם רוצים לשדרג את הלוגו. אני דווקא חיבבתי את הלוגו, לפחות ברמת הרעיון. אבל אני זוכר שבאחת ההפגנות אתם היו מי שהתלוננו עליו שהוא קצת קליפ ארט. זה הלוגו הקודם, שעיצב סהר בצרי.

אז בלוחמים הרגישו שהם רוצים לחדש את הלוגו ולעשות אותו יותר אייקוני, ופנו אליי.

במהלך סיעור המוחות המשותף עם אבנר ופעילים אחרים הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים למחוק את הלוגו הקיים ולהתחיל מאפס, אלא רק מקסימום לשדרג את הלוגו הנוכחי. הם כבר חשבו קדימה על עיצוב חולצות וכרזות עם הלוגו החדש.

אחת ההחלטות החשובות הייתה הצבע. הבחירה בטורקיז הייתה כמעט מתבקשת: צבע מזרח תיכוני מובהק, אמצע הדרך בין ירוק לכחול, צבע שלא מזוהה עם אף אחד מהצדדים באופן בלעדי, ולא פחות חשוב, גם לא עם תנועות אקטיביסטיות אחרות.

דבר הזאבון:

"היי אמיתי המתוק כחרוסת,
לאחר שנים של נדודים
מצאתי את מקומי בחיקה החמים הספוג
ניחוחות גפילטע של היהדות,
ואת מסקנותי מהמפגש עם הדת המופלאה
שלה אנחנו שייכים,
אציג מהשבוע הבא ביום שישי בצהריים
במוזיאון הקומיקס
בתערוכת "היהודי הנודד"".

האמן, המאייר והקומיקסאי זאב אנגלמאיר מציג תערוכה עסיסית במיוחד שעוסקת בנושאים יהודיים: חגי ישראל, שיר השירים, מיהו יהודי ומחשבות על גפילטע. אוסף החומרים מוגש למבקרים בשפה האנגלמאירית שאין לטעות בה, פראית ומעודנת, גבוהה ונמוכה, שרויה ברוטב של אנרכיה טובה ומתובלת בשובבות ובהתרסה כללית.

אוצרת | גלית גאון
נעילה 30.7