למקורותינו נודע על חנות קומיקס \ מוזיקה \ בית קפה \ פאב ... "אוגנדה" שנפתחה בירושלים. בין מגרש הרוסים לרחוב יפו בדיוק ממול סבארו בסוף הסימטא.
עוד לא הייתי שם אז אני לא יודע מה המקום שווה. אני מניח שלא יהיה שם מבחר גדול, כי המקום הוא "רב תחומי". מי שמבקר שם מוזמן לשלוח לי את רשמיו. מתישהו בעתיד הקרוב אני אשתדל להוסיף למלאי של אוגנדה גם את דימונה וסטיות.
ואם אני כבר בירושלים, רק מטאפורית למזלי, אז אני מזכיר גם את הדיילה, הסלון מזל של ירושלים. תגידו מה שתגידו על האינפו-שופס הישראלים, יש להם שמות מגניבים (זה קיצור של די לכיבוש). שם יש מבחר נאה של פנזינים ובטאונים ירוקים ושמאלנים למיניהם. ממוקם בשלומציון 4.
ואם אני עדיין בירושלים, אז שתדעו שבמסגרת אירועי שבוע-הספר ב-23-22 ביוני ייערך בעמק רפאים יריד ענק שיכלול את דוכני הקומיקס, הספרות, האמנות והמוזיקה האלטרנטיבית המעולים ביותר ביקום. חלק מעמק רפאים ייחסם ויהפוך למדרחוב ויהיו שם גם הופעות, הפעלות, עוגות גבינה עם פירורים ומגוון אטרקציות וטיפולי טחורים לילדים.
אם לא שמתם לב, ברשימות בצד יש קישורים לכל מיני אתרים מענינים, בתחומים שבהם מתעסק הבלוג.
רואים? מי שצלח את כל הפוסטים הקשים על פלסטינים מסכנים, טלי פחימות וסרטים של ערבים - מקבל פיצוי בדמות פוסט מסיבות והופעות של שמאלנים תלאביבים קוליים.
יום חמישי 26.5 בשביל המפעל 1: דיסקוטיקי
רגע לפני שסוגרים את "המקום" של הפאנקיסטים, מסיבה בסגנון הקוסמונאוט ז"ל עם מוזיקה שנעה בין אלקטרו לPאנק ודיג'ייז דנה קסלר ומישל לה היסטריק ועוד כל מיני כינויים מצחיקים. אתם יכולים לקרוא ולהתרשם בפלייר.
יום שבת 28.5 בשביל המפעל 1: הופעה אחרונה במקום.
גוצי עשה אי-פלייר להופעה הזאת! הנה. בסוף יש גם מפה לשביל המפעל. מופיעים: ברוטאל פולקה, ברוטאל אסולט, אסורה, קאמאל ג'אמאל. 25 ש"ח.
כמו עם ההפגנות בשטחים, לא בכל האירועים שאני מדווח עליהם אני מתחייב גם להופיע אז אל תזיינו לי תמוח. ולמרות שאמרתי שאלה מסיבות של שמאלנים, יהיו גם די הרבה כוסיות. למעשה, כל הכוסיות בהארדקור.
ראיתי אתמול את עטאש-צימאון. הסרט אכן ארוך קשה וכואב כמו שהזהירו אתכם. מטאפורה מאוד בסיסית, ראשונית, ליחסים של אבא קשה וילדים מעוכים בחברה פטריאכלית שמרנית, כמו, סתם דוגמא שצצה לי לראש, החברה הערבית.
מר תאופיק אבו ואיל ודאי יצטער, שלא לומר יתעצבן לשמוע, אבל אותי מצער לגלות שהוא הפנים את הדיכוי של הקולנוע הישראלי: שתיקות ארוכות ומעיקות.
דווקא בשנים האחרונות הקולנוע הישראלי השתחרר סוף סוף מהסרטים הבסיסיים והערומים עם השחקנים העציים, השתיקות המעיקות והמבטים החודרי שריון. אז נכון שעטאש הוא סרט שעשוי טוב יותר מרוב המעיקונים האלה משנות השמונים, אבל בכל זאת.
תראו למשל את הכלה הסורית. גם הוא מתעסק באב ערבי (דרוזי במקרה הזה), ויחסיו עם בניו ובנותיו. איזה עושר, איזה מורכבות, בלי לאבד את החוזק של הקונפליקטים הבסיסיים.
ביום שלישי הקרוב, ה-24 במאי 2005, בשעה 9:30 בבוקר, בבית המשפט העליון בירושלים, ייתקיים דיון בעתירת עיתון ידיעות אחרונות לראיין את טלי פחימה ואת השיח' ראאד סלאח. טלי היא אחת המשיבים בעתירה, ולכן היא תהיה בדיון, ופרקליטתה, עו"ד סמדר בן-נתן, תטען. טלי מבודדת ומושתקת כבר 290 יום שירות בתי הסוהר לא מאפשר לעיתונאים לראיין אותה, אך משתמש בתקשורת כדי להכפישה וכדי להתיר את דמה.
זוהי הזדמנות לראות את טלי. אנא השתדלו להגיע. חשוב להיות שם, למחות, להזדהות, ולעודד את טלי, שזו ההזדמנות היחידה שלה לפגוש חברים ותומכים.
טלי פחימה כבר למעלה מתשעה חודשים בכלא (החל מה-8 באוגוסט 2004), בית המשפט העליון קבע שהיא תוחזק שם עד תום ההליכים, וישיבות בית-המשפט הבאות יתקיימו רק ביולי ובספטמבר. בעקבות עתירתה לבית המשפט המחוזי, טלי כבר לא נמצאת בבידוד מוחלט, היא רשאית להסתובב באגף בו היא נמצאת 4 שעות ביום, ובימים הקרובים היא אמורה לקבל אישור להתקשר בטלפון לאמה ולעורכת הדין שלה (לאסירות בכלא מותר להסתובב באגף בכל שעות היום, והם יכולות להשתמש בטלפון הציבורי בצורה חופשית ולדבר עם מי שהן רוצות).
לקראת פתיחת הדיונים במשפטה של טלי, אנו מתכוננים לערוך ערב תמיכה והתרמה לכבודה. אמנים רבים הביעו נכונות להשתתף בערב כזה בהתנדבות, אך עדיין יש עלויות רבות אחרות פירסום, הגברה, עלות אולם וכיו"ב. בנוסף, אנו זקוקים לכסף נוסף: לכיסוי הוצאות ההגנה המשפטית על טלי ולהוצאות של טלי בכלא (קנטינה) – אסור להכניס לכלא כלום, מסבון ושמפו, קפה וסוכר ועד לטרנזיסטור – היא צריכה לקנות הכל בקנטינה של הכלא, ולשם כך צריך להפקיד כסף עבורה.
קופתנו ריקה וכל תרומה תעזור. המחאות יש לשלוח לת.ד 1335, כפר סבא, מיקוד 44113, או ע"י העברה לחשבון 119442 בבנק פועלים סניף 679 (לפקודת "מטה הקואליציה"). אנא ציינו כי ההמחאה היא עבור העצומה.
אנא כתבו לנו אם שלחתם המחאה בדואר ו/או העברתם כסף לחשבון ומה הסכום שהועבר/נשלח.
מכתבים לטלי:
טלי מבקשת להודות לכל מי שכתב לה מכתבים. המכתבים מגיעים לטלי והם מאוד חשובים לה, כי הם מהווים את הקשר האנושי הכמעט יחיד שלה עם החוץ (מלבד עוה"ד, היחידה שמבקרת את טלי היא אמה, שמותר לה לבקר רק פעם בשבועיים). טלי מעדיפה שלא לכתוב חזרה מהכלא (כיוון שהמכתבים נקראים על-ידי שלטונות הכלא, מצונזרים ולעתים אף לא נמסרים), ומבקשת להמשיך לכתוב לה למרות היעדר התגובה מצידה.
בשתי מילים, התכנית של ג'ון סטיוארט היא תכנית במבנה של תכנית אקטואליה עם מגיש בחליפה שמקריא ידיעות ומדבר עם פרשנים באולפן, ומידי פעם מפנה לכתבות שטח. אבל זאת סאטירה פוליטית חריפה ועוקצנית מאין כמוה, העוקצת את הפוליטיקה והטלוויזיה המסחרית האמריקאית על הצביעות שלהן, ובנושאים הכי חשובים וכואבים, וגם בזוטות.
קשה להסביר את העונג הצרוף הנובע מהצפייה בתכנית של ג'ון סטיוארט, ואני מצטער שלא המלצתי עליה לפני כן, פשוט שכחתי. בעצם לא כל כך קשה, אבל בישראל סאטירה פוליטית חכמה היא כל כך נדירה, בטח בטלוויזיה. אם לנסות לתאר את החוויה, זאת החמימות הזאת שמתפשטת לך מבפנים, תחושת האושר על זה שאתה לא לבד, שמישהו אחר רואה את המציאות מאותו כיוון כמוך, ולא כמו איך שהמדיה המיינסטרימית מנסה להציג את המציאות. ולא רק שאתה לא לבד, אלא שהוא גם פרץ את דרכו אל הטלוויזיה, הוא השתלט על המיקרופון ומחנך את ההמונים. מחנך אותם להטיל ספק. להטיל ספק במה שהם רואים על המרקע.
זה כל כך אלמנטרי, המסר ממש פשוט ברמה מטומטמת: רואים אותי? אני מגיש מכסיף צדעיים חנוט בחליפה מאחורי דלפק, מקריא ידיעות ויוצא לכתבות שטח. עכשיו תקשיבו למה שאני אומר. אני לא אומר אמת! אני משקר לכם במצח נחושה! אני מדבר שטויות! בפעם הבאה שתראו על המרקע מגיש מכסיף וכו', אולי גם הוא לא אומר אמת?
כדי לעזור לצופים היותר מטומטמים שלו, סטיוארט משתמש תמיד בשטיק שלו קראנו פעם, בסטריפ של סטיות, "הפסקת עיכול לקורא האיטי". לאחר סיום הקראת הידיעה, הוא מחכה כמה שניות ומישיר מבט מחוייך אל הצופה. "עכשיו תשחזר במוחך האטום את מה שאמרתי ותנסה להבין מה לא היה בסדר".
אני יודע שרבים לא מסכימים איתי, אבל לדעתי סאות' פארק וג'ון סטיוארט הן שתי תוכניות שתורמות תרומה חיובית לחינוך הדור הבא יותר מהרבה מאוד דברים אחרים. החינוך להטלת ספק הוא חינוך לחשיבה. אתה רוצה לצחוק עם כולם, אז אתה רוצה להבין למה כולם צוחקים, אז פעם אחר פעם אתה צריך להפעיל את השכל כדי להבין את הבדיחה. איפה בבצפר אתה מקבל חינוך כזה? לדעתי צריך לבחון ילדים על סאות' פארק. צריך לעשות בחינה ששואלת: מה הבדיחה. לאלץ אותם לנתח את הסוגיה שהעלה הפרק ששודר אתמול בסאות' פארק. דיון בכיתה. כמו שעושים היום בכיתות ארצנו בשיעור תנ"ך, רק "טיפה" יותר רלוונטי.
אין צורך לומר אבל אני מזכיר בכל זאת שכשאני אומר הדור הבא אני מתכוון גם לילדים בארץ. אמנם בסאות' פארק ובג'ון סטיוארט יש הרבה התייחסות לנושאים פנים אמריקאיים, אבל אנחנו הרי כבר חיים את המציאות הזאת, והצעירים יותר אף יותר מאיתנו.
למי שיש טלוויזיה, אנא כתבו בתגובות אם ומתי משודר מר סטיוארט ברשתות המקומיות. ולהערה אישית בסיום: בשבועות האחרונים נפלו כמה אתרי שיתוף והשארזה שלי יתום מג'ון. תעשו טובה ותגידו לי איזה אתרים טובים להוריד את התכנית על בסיס יום-יומי ותבוא עליכם הברכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
