פוסט ציטוטי הרבנים בהכנה, בינתיים אספר לכם סיפור מהחיים.

אגב, למי שהתפלאה מה פתאום הגיעו לפה כל כך הרבה אנשים, אסביר ששני הפוסטים האחרונים זכו ללינקים מהעמוד הראשי של נענע.

בבוקר לפני יומיים שלושה עליתי על קו 1 או 2 או 18 מקולנוע תל-אביב בפינסקר (מצודת גראפיטי מדהימה) לסטודיו שקרוב לצומת העליה-סלמה.

איפשהו בעליה עלתה אישה במיטב שנותיה, שזופה ועגלגלה, והחלה לצרוח על איש שישב במושב הראשון מצד ימין, לא מאחורי הנהג אלא מעבר למעבר. בהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה מהכיסא שלו, עד שהבנתי שהוא שם כיסא פלסטיק על המושב לידו. היא צעקה עליו שזה כיסא לאנשים, לא כיסא לכיסא.

הוא השיב משהו ברוסית, והנהג אמר לה גברת הוא עיוור.

אבל הגברת נתפסה למילתו הרוסית של היושב, שאולי לא בדיוק הבין מה היא רצתה ממנו, גם הוא לא אדם צעיר במיוחד, ואולי לא שולט לגמרי בעברית.

היא פצחה בסדרת נאצות שהתקשרו אצלה לארץ המוצא של היושב. לסיום קינחה ב:

"תתעורר! רוסיה מתה! אין רוסיה יותר, אתה פה בישראל!" ועוד פנינים מהסוג הזה.

מהרגע הראשון עמדתי לפתוח עליה פה בחזרה, למרות שעמדתי ליד הדלת האחורית, אבל לשמחתי בערך כל האוטובוס הקדים אותי. צעירים וזקנים, מכל העדות ומכל הצבעים, כולם צעקו עליה בחזרה.

"מה זה משנה מאיפה הוא, כולם פה מהגרים" וזקן שחום אחד וחובש כיפה פיתח שיחה ערה עם הרוסיה הצעירה שישבה לידו ומאחורי: "מה זה משנה מאיפה הוא, כולנו בני אדם. מה הוא לא בן אדם?"

צעיר חילוני אחד שישב קרוב לאישה כיבד אותה בנאום על סובלנות, והיא ענתה לו בנאצות.

לבסוף ירדה האישה (שאכן זכתה שהרוסי העיוור יפנה לה את הכסא וישא את כיסא הכתר פלסטיק על ברכיו. היא התיישבה לידו וסירבה להצעות למקומות פנויים אחרים באוטובוס).

למרות שירדה האישה, המשיך הדיון הסוער באוטובוס. לשמחתי, כולם ללא יוצא מן הכלל גינו את האישה ואת דרך התנהגותה, שכולם הסכימו שהיא לא נאותה.

רציתם משהו אופטימי, הנה לכם.

נ.ב. יוסי גורביץ' הגיב גם הוא על הלינץ' בהתנחלות פסגת זאב, וגם מביא לינק לכתבה על מכתב 8 רבנים בעד הלינץ', למי שזקוק להוכחות לרבנים גזענים.

שבת מנוחה! 

מבחירה.

עשרות הלקוחות, כל הפרוייקטים, כל השותפים השונים, זאת מערבולת שמקשה עלי את ההתמודדות עם כל נושא בנפרד.

כל מה שאני יכול להגיד להגנתי, זה שהייתי מפוזר ושכחן כבר כילד, כך שזה לא בהכרח נובע מאורח החיים שלי כעת.

אז אם אני לא מזהה אתכם בטלפון בשנייה הראשונה, אל תעלבו מרות.

אני מחליף כובעים ופנים עם כל שיחת טלפון או אימייל או או סקייפ שנוחתת עלי.

בחורה מלחששת: אני מאהב

בחורה כועסת: אני בעל חוב לבנק

בחור\ה בפאניקה אך מסתיר\ה זאת: הדד ליין לאיור עבר לפני שעתיים, או יומיים.

קיבוצניק שמנסה לכבוש את העיר הגדולה: זה כנראה מנדלסון.

לפעמים בחורה מלחששת מתגלה כלקוחה או להיפך.

מוזר, אך מעניין.

אני שוחה בכאוס.

זה קשה, וזה לא מתאים לרוב האנשים, שמעדיפים להיות שכירים "נטולי דאגות", ומבחינתי, גם נטולי חירות.

אבל זה גם כיף ומעניין.

כיבסתי איזה צ'ק של כמעט 3000 שקל, בטעות.

ביקשתי צ'ק חדש, עניין של פרוצדורה בירוקרטית, בטח ייקח חודש במקרה הטוב.

בינתיים התחילו לחזור לי צ'קים, איזה כיף.

פקיד המע"מ הנמרץ (אך הנחמד) התקשר להודיע שאם לא אמציא לו 1700 ₪ במזומן עוד היום זה יהיה הסוף שלי. פגשתי אותו בפלורנטין, כי הוא בדיוק הגיע לבקר חבר לארוחת צהריים.

הבאתי 200 במזומן, זה מה שהבנק נתן לי. הוא נתן לי עד יום ראשון להמציא עוד 1500.

בכל המוסדות האחרים, מהבנק למשכנתאות דרך ביטוח לאומי ואפילו מס הכנסה, פיגור בתשלומים יכול להפתר בקלות ע"י טלפון למוקד והסדרת תשלום החוב בתשלומים, אבל משום מה במע"מ מתעקשים על פגישות אישיות והעברת מעטפות מזומנים.

מסתבר שדווקא יש אפשרות לשלם באשראי דרך אתר האינטרנט של החברה, אלא שהפקיד החביב גילה לי זאת רק אחרי שרדף את ביעותי הלילה שלי במשך יומיים.

אז אני יוצא למסע גבייה של מסי ועד הבית.

אתם מבינים, מרוב עצלנות לא הלכתי לגבות את מסי ועד הבית מכל הדיירים, ובמקום נאלצתי לשלם את תשלומי הניקיון והגיזום כבר כמעט שנה. אז מספיק שאני אגבה ועד-בית משתיים שלוש דירות, וכבר אצא עם מספיק כסף. איזה טמבל אני.

(למי שלא הבין, אני ועד הבית).

וביום ראשון יכנס לחשבוני, אם ירצו העיתונים, התשלום עבור איורים לעיתונים שעשיתי בחודש שעבר, ואז יהיה לי אוויר לנשימה לכמה ימים, אני מקווה.

מזל שקניתי כרטיסיה לאוטובוס, אז יש לי איך להגיע לסטודיו, ומזל שקניתי בקבוק קמפרי לפני כמה ימים, כי עכשיו אין לי כסף אפילו לבירה. מזל שעדי ושחר הלוו לי כסף. מזל שנועה מממנת את ארוחות הצהריים שלנו בינתיים ומלווה לי כספים בלי לשאול שאלות.

נועה ואני עובדים יחד, ואחד עבור השני.

אפשרות אחת היא לתמחר כל עבודה ולהתקזז בסוף החודש.

האפשרות השנייה היא לנסות לעבוד אחד עבור השני בלי להתחשבן על כל שנקל, ולראות אם זה עובד בלי לגרום למתחים ולרגשות של ניצול.

מיותר לציין, אולי, שכעצלן שונא רשימות, התחשבנויות וכסף, האפשרות השנייה קורצת לי יותר.

אולי צריך להגדיר שעות שעובדים בהן על כל פרוייקט, אבל זה קשה, כי בכל פרוייקט יש עליות ומורדות, וממילא מיילים וטלפונים נכנסים בלי התראה ובלי להתחשב בלוחות הזמנים.

מה עושים?

ממשיכים לחיות בכאוס?

מנסים לקבוע גבולות, סייגים וחוקים?

מישהו עקר את כל הצמחים שגדלו בגינונת בפתח הסטודיו שלנו, אותה טיפחתי בשבוע האחרון.

האם היה זה אחד משוכרי הסטודיו שחשב להשקיע בעקירת "עשבייה"?

האם זה השכן שחשב שאנחנו גונבים לו את הצמחים, שטיפסו מהגינה שלו לגינונת שלנו?

האם להשקיע מחשבה אנליטית בתכנון ההגירה לארץ אחרת, כמו שרומז יוסי גורביץ'?

כותבת נועה (ג"נ: שיושבת מולי בסטודיו):

סדרת אינטרנט חדשה עולה לאוויר, והפעם לא מדובר בנערה בביקיני וגורילה בעירום: ירון ידען, רב ופוסק הלכה לשעבר, וכיום יו"ר ארגון דעת אמת (daatemet.org.il), יגיש סדרת פרקי וידאו שיפורסמו פעם בשבוע באתר פליקס. בתוכניות קורא ידען מתוך עיתונות חרדית עכשווית, ומנסה להבין ולספר מעט על החברה החרדית בישראל.

מיהם? מה הם חושבים עלינו? מה מעסיק אותם? ידען מציג את העיתונות החרדית בסדרה כמראה לחברה החרדית היום בפריזמה מיוחדת ומסעירה, מלאת תובנות מפתיעות והומור. ירון משוחח בסדרה עם נועה אברבנאל, אשת יחסי הציבור של ארגון דעת אמת, חילונית מלידה, שדרכה מנסה להעביר ירון את המסר לחילונים נוספים בדמותה, המבקשים לפתוח צהר לעולמם הקרוב-רחוק של החרדים.

הפרק הראשון עלה השבוע בערוץ נושא מיוחד באתר פליקס, והפרקים הבאים יעלו מידי יום שני בכתובת:

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2604812

והפרק הראשון: צפירה.

על הפרק: למה החרדים לא עומדים בצפירה?

העיתונאי החרדי שואל מדוע צופרים ביום הזיכרון, כאשר ידוע שעיקר שימושו של צופר האזעקה הוא להתקפה אווירית. ירון מספר לנועה מחוויותיו כחרדי, שבכל כניסת שבת נהגו לצפור ולהודיע, כן כן, על התקפה אווירית! ודורש: על שלושה דברים עמדה הצפירה: על השבת, על התקפה אווירית, ועל יום הזיכרון!

כתיבה והפקה: נועה אברבנאל ורותם מלנקי

בתפקיד ירון: י. ידען

צילום: רותם מלנקי

עריכה נעה אברבנאל

בתיאבון!

וגם:

נהנית? ספר/י לחבריך!

***

ולנושא אחר:

הקומיקס "התאונה" מאת נועה אברבנאל ואמיתי סנדי עלה בשלמותו לרשת, בגרסאות עברית ואנגלית: