RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2005
ונניח שאתם שמאלנים רציניים
ולא סתם מתלהבים זמניים.
ולא רוצים להסתמך עלי בתור מקור מידע על הפגנות, עוולות וכולי.
אלא באמת רוצים לקבל את העדכונים ללא תיווך של עצלן כמוני שמפשל ומדווח רק ברגע האחרון.
ובכן, זה פשוט!
לחצו על הלינק הבא:
mailto:[email protected]?subject=subscribe
ואם תרצה השם, תתווספו לרשימת התפוצה.
לילה טוב, והמשך מאבק נעים!
עדכון: ויש גם את הרשימה הזאת, שכמו שאמר ללא שם בתגובות, יש בה רק הודעות על פעולות, ללא ההודעות לעיתונות של גוש שלום:
[email protected]
| |
על ארנה קזין ועל "במרחק הליכה" - ספרה החדש
ובכן, ראשית נפתרה תעלומה שהטרידה אותי מזה זמן רב - האם ארנה היא צורת כתיב חתרנית-מיגדרית של השם אורנה, או שהכתבת הלסבית המענינת מעיתון הארץ קרויה על שם הזירה הרומית שבה נהגו לערוך קרבות גלאדיאטורים? או שמדובר בהגיה שונה בעלת משמעות שנפלאה ממני?
עיון בעמוד הקרדיטים באנגלית מגלה שתשובה מספר אחת היא כנראה הנכונה, אלא אם כן ההורים שלה סתם היו בעלי נטיות סדיסטיות כלפי ביתם.
אבל זה סתם שטויות. ארנה קזין כותבת בהארץ כתבות בנושאי חברה, תרבות וצריכה. הכתבות שלה מענינות מאוד בד"כ. היא אולי נשמעת מתונה יחסית לשמאלנים רדיקלים מסלון מזל, אבל יחסית לשאר העיתון ולחתך הדמוגרפי של קוראיו מדובר ברוח רעננה ביותר ולמעשה ממש חינוך לערכים.
בשנה שנתיים האחרונות קזין התחילה במדור חדש, שהוא בעת ובעונה אחת מדור איכות חיים לעשירון העליון וגם קריצה שובבה ביותר לכיוונו של ז'אנר מדורי איכות החיים הנ"ל.
ממש כמו דניאל רוגוב המבקר מסעדות, ארנה קזין מסקרת את תחום האלכוהול - ברים ומה שהם מגישים, תחום שהיה שמור עד עתה כמעט בלעדית לגברים. במדור זה קזין מרשה לעצמה נימה אישית, משועשעת ושנונה ביותר, ולא שוכחת לתבל את המדור בעקיצות נקיפות מצפון קלות שתוקפות כל שמאלן שמפוצץ מאות שקלים על ערב שתיה לשוכרה.
עכשיו מגישה לנו קזין חיבור שכתבה על תרבות הצריכה. החיבור מסכם בצורה קלה לקריאה ולהבנה את הטענות המרכזיות בשיח החברתי\כלכלי השמאלי של השנים האחרונות. מה שצריך להבין הוא שהשיח החדש אינו קורא למהפכה בסגנון עולם ישן עד היסוד נחריבה, אלא מדבר על רפורמה מתמדת - כל הזמן לבחון את המצב ולראות איפה אפשר לשנות ולשפר.
קזין מסבירה בלשון פשוטה למה יש בעיה עם תרבות הצריכה, עם התכנון העירוני הנשען עליה, ואיך תרבות הצריכה השתלטה ומשפיעה על כל תחום חיים אחר.
אסכם את צד הבעד בכך שאומר שזהו ספר טוב לעשות איתו נפשות, לתת לאמא ולחבר ולכל מי שעדיין לא מבין מה הבעיה.
מה פחות מוצלח בספר? כמה דברים. ראשית, קזין משאירה את הטקסט ברמת החיבור ונמנעת מלהפוך אותו למניפסט, או במילים אחרות, היא לא מחדדת את האמירות מספיק.
מבחינת התוכן והעומק, היא הרבה יותר עשירה מאשר הספרים של נעמי קליין וקאלה לאסן, אבל היא לא מאמצת את הסגנון האמריקאי של לתת כותרות מסכמות לכל נושא, סלוגנים קלים לזכירה ולציטוט, ושאר כלים בידיו של כל רפורמטור תרבות הצריכה שבהם יוכל לעשות שימוש כשהוא בא להתווכח עם הקפיטליסטים.
שנית, למי שקצת שוחה בשיח, קזין לא מחדשת הרבה.
החסרון הבולט ביותר של החיבור הוא שהסגנון לא מספיק כייפי לקריאה. הוא אמנם קל, בהיר וזורם, אבל נשאר קצת יבש וחסר ברק יחסית לכתיבה העיתונאית. אולי זאת בחירה מודעת, אבל לדעתי ספר מהסוג הזה, שיש לו אג'נדה לקדם, צריך לעשות מאמץ להיות אפילו עוד יותר קומוניקטיבי.
לא מספיק שיהיה קל לקרוא אותו, צריך שיהיה ממש כיף לקרוא אותו!
כיף כמו לקרוא את ביקורות האלכוהול שלה.
אין צורך לרדד את רמת הטקסט!
אבל אפשר לכתוב אותו מתובל בהומור, בשנינות, ובאנקדוטות אישיות.
וואללה אני במקום ארנה קזין הייתי לוקח את הספר כמו שהוא וכותב אותו מחדש עם עוד איזה שלושים אחוז תוכן של הומור ואישיות. וגם מגדיל משפטי מפתח, ממש כמו לידים בכתבה עיתונאית.
בקיצור, לפעילים וותיקים "במרחק הליכה" לא יחדש הרבה, אבל הוא יהיה מרתק עבור כל קורא הארץ מן השורה.
| |
הערב: השקת הספר Techno Days בסוהו
את ליאור רון אני מכיר כבר כעשר שנים. ליאור הוא צייר מהסוג הישן, בדים, מכחולים, כאלה.
הוא חי כמה שנים בשבדיה, הציג שם בגלריות ואף מכר ציורים (שאפשר לראות באתר שלו) באלפי יורואים. הוא עבר גם כמה פעמים בסאן פרנסיסקו. באמצע שנות התשעים הוא גילה את הטכנו-רייבים.
עכשיו הוא שוב בארץ, והספר החדש הוא אוסף של רישומים וסקיצות, המחולקים לפי תקופות ומקומות: ירושלים, תל אביב, שבדיה, קליפורניה.
השפעת תרבות הטכנו והכימיקלים שהביאה איתה ניכרת ביותר. הבנאדם ישב באוטובוס ורשם בקפדנות את הדוגמא שעל פלאטת המתכת העגולה באמצע של האוטובוס הכפול. יש רישומים של גגות בפלורנטין, קירות מתקלפים בכרם התימנים בירושלים, רייבים בלוס אנג'לס, ומדרכות באיזה חור בשבדיה שאנלא זוכר איך קוראים לו.
בכל מקרה היום בשמונה וחצי בסוהו, בדיזנגוף סנטר. החנות נמצאת בסוף מסדרון ארוך שיוצא ממול לחנות למטייל, קומה אחת מעל הדוכן של מישל מגזינים.
אם לא יוצא לכם להגיע היום לא נורא, אפשר לרכוש את הספר גם בקומיקס וירקות, תולעת ספרים ועוד חנויות עצמאיות.
האתר של ליאור
| |
אביב מארק והפלהרמונית בהופעה אחרונה הערב בבארבי
כן, שוב בהתראה קצרה, אבל מה שלא הורג מחשל.
אביב מארק היה סולנה של להקת "סאבווי סאקרז" מראשית שנות התשעים, כן זאת עם הלהיט האלמוותי "חרא מדינה".
הפלהרמונית הייתה ההרכב שלו בשלוש השנים האחרונות, והשותפות מגיעה הערב אל קיצה.
בפילהרמונית מנגנים יהלי סובול, דניאל זייבלט וברק שליט.
עם הפילהרמונית הוא הוציא אלבום בשם מלמולים חסרי שליטה.
סוג המוזיקה? אה, נויז אלטרנטיבי? פאנק של זקנים (כמוני)? רועש, עצבני, ממורמר.
חימום: פאמילי בוצ'רז.
22:00 בבארבי, 30 ש"ח
| |
אלת האביב קמה לתחייה
את אולי לסט, (Ulli Lust), קומיקסאית גרמנייה חמודה, פגשתי לראשונה בפסטיבל הקומיקס בברלין לפני שלוש שנים. אולי חברה בקבוצת הקומיקס הגרמנית מונוגטרי.
כל שנה אולי מפרסמת מיני קומיקס קטן וחמוד בסדרה שהיא קוראת לה "פואמות האביב", שבה כל שנה היא חוגגת את לידתה מחדש של אלת האדמה, אלת הפריון והשפע.
לפי המסורת הפאגאנית, בסוף כל חורף האלה מתעוררת (או נולדת מחדש), מוצאת אהוב להזדיין איתו וכך להביא לעולם את האביב.
השנה חונכת פואמת האביב החדשה אתר חדש בשם - Electrocomics שבו מקווה אולי להפיץ ספרי קומיקס בפורמאט PDF על בסיס תרומות ב-PayPal.
לכו להוריד את הפואמה המאויירת בקלילות מקסימה ובהומור מלא תשוקה, או שמא עלי לומר זימה?
אני מאוד מקווה שילך לה ושיהיה אחוז טוב של תורמים לעומת מורידים, כי גם אני משתעשע כבר הרבה זמן ברעיון הזה.
| |
פסטיבל שפת רחוב בירושלים היה נהדר!
- הודעה לעיתונות -
פסטיבל שפת רחוב בירושלים היה נהדר!
ככה צריך להיראות פסטיבל תרבות עירוני אמיתי, מופק כהלכה, מגוון, מלא בתכנים שונים, ובעיקר, ללא חסות מכוערת של אוראנג'. כך צריך להיראות שבוע הספר, כפי שהיה בעבר בכיכר ואף הרבה יותר מכך.
רחוב עמק רפאים שוחרר מתנועת מכוניות, והולכי רגל כבשו אותו ברגליהם. מספר שווקים פוזרו לאורכו: דוכני מלאכת יד ויצירה ידנית, דוכני אוכל ותבלינים, דוכני ספרים משומשים רבים, וכמובן שוק קולטורה שכלל יוצרי קומיקס, עיתונים עצמאיים ולייבלי מוזיקה קטנים ומשובחים אחד אחד. במקביל התקיימו ברחוב הפעלות, הצגות, פעילויות רב תחומיות, וטיפולי טחורים לילדים.
בשל אופיו העירוני והמגוון, זכינו לראות כמות קהל עצומה (עשרות אלפים לפחות, אולי מאות) מכל שדרות החברה: משפחות, צעירים, תיירים, תיירות (חשוב), חרדים, חילונים, מתנתקים, מתחברים וכו. שלא כמו אחיהם התל אביבים שבעי הריגושים, הקהל הירושלמי צמא וכמה לתרבות רעננה, והיה פתוח וסקרן למרכולת שהציעו היוצרים העצמאיים.
גם היוצרים עצמם חזרו משולהבים מהצלחת המיזם:
דדי דובי: "היה מאוד מוצלח
שלל גרויים ריחות צלילים תיירות חייכניות...
ואפילו לחצתי למישל קישקה את היד!
אני מציע להעביר לירושלים את פסטיבל הקומיקס הקרוב.
הקהל הירושלמי סקרן, מתעניין, שואל שאלות, ויודע להעריך יצירה ישראלית."
עופר זנזורי, יוצר "אדירי התכלת": "המכירות היו מאוד מוצלחות, והקהל מאוד פירגן ואף נרגש.
כן, ירושליים מנצח את תל אביב."
מפיק מתחם שוק קולטורה, נמרוד דוויק מ"היי פייבר": "היה מופק לעילא, וגם כמעט תפסתי זיון"*
נתראה בשפת רחוב הבא - אולי בדימונה?
עמותת חותם הפיקה את אירוע שפת רחוב בחסות קרן קשת.
*סתם, האמת שאת זה המצאתי עכשיו.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: