כתבתי בפוסט הקודם, שמדינת ישראל עומדת בפני הפיכה דתית.

אולי חלק מהקוראים חושבים שזה נשמע מוגזם ומתלהם, שאני מאשים את ארבעת השופטים חובשי הכיפה המועמדים לכהן בבית המשפט העליון בכך שהם עשויים להעדיף את הלכות הדת על פני החוק הישראלי. הרי בעליון כבר יושבים שופטים חובשי כיפה. אלא שעד כה הם היו במיעוט ניכר, וזה עומד להשתנות.

אבל זה לא הכל - הבוקר התברר לי ששלושת המועמדים האחרים, אלה שלא כתבתי עליהם קודם, הם גם מתנחלים.

עכשיו תראו - עצם ההתגוררות בההתנחלות איננה עבירה לפי החוק הישראלי, פשוט משום שהחוק הישראלי לא הוחל על השטחים. כך שטכנית, השופטים הנכבדים אינם עבריינים לפי החוק הישראלי.

אבל איזה מין חוק הוא החוק הישראלי, אם הוא לא חל על שליש מנתיניו?

בג"צ לדורותיו הכשיר את השרץ פעם אחר פעם, כמו שהכשיר עינויים, סיכולים ממוקדים, הריסת בתים, חומת הסיפוח ("גדר ההפרדה") ושאר צורות טרור של המדינה כנגד אוכלוסיה כבושה.

ציטוט:

"השופט נועם סולברג הוא תושב אלון שבות ועוזרו המשפטי, אריאל ארליך, הוא תושב עפרה, שמרבית אדמותיה נגזלו מאנשים פרטיים; השופט ישעיהו שנלר הוא תושב קרני שומרון ופרופ' דב פרימר תושב מעלה אדומים.

הם מתגוררים על אדמה שנגזלה, לפעמים בהונאה ולפעמים באלימות, לא אחת על קרקע פרטית לא להם, ביישובים שעצם הקמתם היא עבירה על פי המשפט הבינלאומי. הם מתגוררים מתוך בחירה אידיאולוגית במחוז של הפקרות חוקית ואלימות, שהיטיב לתאר דו"ח ששון - דו"ח רשמי של משרד המשפטים, שאומץ בידי הממשלה.

לא קשה לנחש, איך יפסקו המועמדים הללו בנושאים כגון שמירת זכויות האדם בשטחים, מעשים חמורים של צה"ל וגזל קרקעות ואלימות של מתנחלים, חבריהם [ושכניהם]."

הציטוט הוא מהמאמר של גדעון לוי. אנשים כל כך מאסו בו, גם שמאלנים, שכשאני מצוטט אותו אני מקפיד קודם להביא את הציטוט ורק אחר כך לגלות מי כתב, כדי שלא תדלגו עליו באופן אוטומאטי. לוי לא חשב שיש בעיה עם היותם חובשי כיפה, אני חושב שיש.

אני לא יודע מה יותר מפחיד - חדירת ההלכה הדתית אל המשפט הישראלי, או חדירת פורעי החוק הכובשים אל בית המשפט העליון.

אבל אני די בטוח שעלינו לצאת ולהפגין כנגד כניסת ארבעת המועמדים האלה לעליון.

עוד על פרשת משה דרורי

צביקה בשור כתב שני פוסטים בנושא, באחד בעיקר תקף את התלהמות הטוקבקים והבלוגרים, ובשני הודה שיצא לו פוסט מתלהם שבו תקף את ההתלהמות, אבל המשיך בפירוט הביקורת שלו על הכתבה ועל המגיבים.

בדברי הביקורת שלו על הכתבה של רותי סיני ועל המהומה שקמה בעקבותיה בבלוגים, צביקה צודק בעניין אחד מרכזי - הכתבה אכן הייתה מוטה, באופן שנתן את הרושם שהשופט פסק רק על פי הרמב"ם ולא על פי המשפט הישראלי. אבל אם קוראים את כל פסק הדין, מגלים שההרחבה בעניין הרמב"ם הייתה רק חלק אחד שלו, ובשאר החלקים מצויים נימוקים שבהחלט נטועים עמוק במשפט הישראלי. כמו כן, לא חסרים תקדימים לאי הרשעה במקרים חמורים לא פחות.

כלומר, פסק הדין "כשר" ו"סביר" מבחינת החוק, גם בלי להזדקק להלכה היהודית, כך שאפשר להגיד שהגזמתי בכותרת של הפוסט הקודם, ושיניתי אותה מעט בעקבות הביקורת.

אבל - אני חושב שהעובדה שהשופט הנכבד נזקק ל-321 עמודים ולכל פלפולי ההלכה שלו, על מנת להצדיק את אי הרשעתו של הנאשם, היא בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". אני חושד שהשופט בכל זאת חש אי נוחות מאי הרשעה של האברך המקורב.

צביקה והמגיבים אצלו סיפרו לנו על אחוזי ההרשעה הגבוהים, עד כדי 97-99%, ועל נחיתות הסניגוריה מול התביעה, בין השאר משום שרוב השופטים באים מקרב התביעה ולא מקרב הסניגוריה.

אבל המקרה שלפנינו הוא המקרה היוצא מן הכלל - מקרה שבו נאשם מיוחס מצליח לחמוק מהרשעה, אולי בעזרת קשריו הפוליטיים? 97% מהנאשמים הפליליים מורשעים, אולי כי אין להם קשרים במקומות הנכונים?

בהחלטתו לאסור את פרסום שם הנאשם ולא להרשיע אותו, זה נראה כמעט כאילו השופט ממש ממליץ עליו למשרת הדיין. וכמו שכתב מישהו (בתגובות) - דיין שהתחנך על ברכי הסלחנות השיפוטית מהסוג הזה - כיצד ישפוט במקרה שיובא לפניו של בעל המכה את אשתו? טוב, אולי תלוי מי הבעל ואיזה חברים יש לו בחלונות הגבוהים.

מגיב אחר הביא רכילות מכלי שני על השופט דרורי כמי שידוע בריבוי הסתמכות על ההלכה היהודית, בפסקי דין ארוכים ובסחבת חמורה.

ומילה אחרונה בנושא: צביקה תקף את מה שכינה "פוליטיקה של חרדה", הניסוחים המתלהמים הבאים לעורר רגשות עזים, במקום כתיבה שקולה אחרי בירור מקיף ומעמיק של העובדות.

אני יודע שכשאני מתלהם אני מרחיק מעליי הן אנשים שלא חושבים בדיוק כמוני והן אנשים שלא סובלים ניסוחים מתלהמים. אבל אני לא פעם מתלהם, כי יותר משאני חרד מהתלהמות ומאלימות מילולית, אני חרד מהאדישות הבלתי נסבלת של החברה שבה אני חי, אותה אדישות שבגללה מתאפשרים כל אותם פשעים ועוולות שכנגדם אני מתלהם.

אני מעדיף לצעוק ואחר כך להתחרט על זה, מאשר להתחרט על כך שלא צעקתי בזמן.

השופט, המבסס את פסקי דינו על ההלכה היהודית ועל ציטוטים מהרמב"ם, הוא מועמדם החדש של השר גלעד ארדן וח"כ אורי אריאל לבית המשפט העליון!

לאחר הפרה של האיזון הפוליטי המקובל בוועדה לבחירת שופטים - הציעו השר ארדן, וחברי הכנסת אריאל ורותם ארבעה מועמדים חובשי כיפה כשופטים בעליון. ההערכה במערכת המשפטית: הנשיאה ביניש תתנגד למינוי המועמדים החדשים.

אל הסיפור המזעזע הזה הגעתי דרך הבלוג של נמרוד אבישר.

אתם מוכרחים לקרוא את הסיפור הלא ייאומן על פסק הדין של השופט משה דרורי, בכתבתה של רותי סיני, שנקלטה בכלכליסט אחרי שפוטרה מעיתון הארץ. (נו, אולי כלכליסט הוא לא השטן למרות הכל.)

שופט המחוזי משה דרורי נמנע מלהרשיע אברך שדרס במודע קופאית בחניון, כדי לא לפגוע בסיכויי הנאשם להתמנות לבית הדין הרבני. עוד קבע כי המשפט הוא "המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית".

בינואר 2006 הגיע אברך צעיר עם מכוניתו לקופה של חניון במרכז ירושלים בלי שהיה ברשותו כסף לשלם. הקופאית, אשה ממוצא אתיופי, הבינה שהאברך מתכוון לנסוע מהמקום בלי לשלם, התווכחה איתו ולבסוף נעמדה מול חזית מכוניתו. הדבר לא הפריע לנהג, שהחל בנסיעה, פגע באשה וגרם לה ליפול על מכסה המנוע, בעוד היא בוכה ודורשת שיעצור.

קראתי את ספרה המפורסם של קליין, נו לוגו. הוא נראה לי אז פוקח עיניים, אבל גם מעט אמריקאי ושטחי. עכשיו יוצא ספרה האחרון בעברית, "דוקטורינת ההלם" והוצאת אנדלוס נותנת פרק חינם להורדה (קובץ וורד) להתרשמות, פרק שעוסק במעבר של דרום אפריקה ממדינת אפרטהייד לדמוקרטיה, וגם את ההקדמה לספר.

(כריכת הספר בעברית עדיין לא פורסמה)

על מה הספר?

קליין חקרה את תולדות הקפיטליזם בכמה עשרות השנים האחרונות. היא מציגה עובדות רבות שמתחברות יחד למסכת אחת שמסבירה כיצד השתלט הקפיטליזם האמריקני על רוב העולם - ובניגוד לדעה הרווחת, זה לא היה באמצעים דמוקרטיים.

"דוקטורינת ההלם" הוא השם שנתנה קליין לשיטה שבה מנצלים בעלי הון ובעלי כוח את ההלם המשתרר אחרי אסונות ארציים - בין אם טבעיים כמו הוריקן קתרינה ובין אם מעשה ידי אדם כגון כיבוש עירק - כהזדמנות להשתלט על כלכלתן של מדינות שלמות. תחת הדרכתו של הכוהן הגדול של הקפיטליזם, מילטון פרידמן, פצחו הנאו-שמרנים במסע להרס יכולתן של מדינות להתנגד ל"שוק החופשי", ע"י נוסחא משולשת של דה-רגולציה (ביטול חוקים שאפשרו למדינה לפקח על המתרחש), הפרטה (מכירה בזול של מוסדות המדינה לבעלי הון פרטיים) וקיצוצים בתקציב המדינה (כלומר החלשת מוסדות המדינה).

למשל, מתוך ההקדמה: "מיד אחרי 11 בספטמבר מעביר ממשל בוש ללא דיבורים מיותרים את ניהול "המלחמה בטרור" למיקוּר חוץ בידי "האליברטון" ו"בלאקווטר" [תאגידי ענק בשליטת בעלי הון רפובליקנים]… אחרי שסופת צונאמי מוחה את חופי דרום מזרח אסיה, החופים הבתוליים נמכרים לכל המרבה במחיר… תושבי ניו אורלינס, שנפוצו בעקבות הוריקן קתרינה, מגלים שהדיור הציבורי, בתי החולים ובתי הספר שלהם לא ייפתחו שוב לעולם… האירועים הללו הם דוגמאות לדוקטרינת ההלם:

השימוש באובדן העשתונות של הציבור בעקבות מכות הלם קולקטיביות עצומות ממדים - מלחמות, התקפות טרור או אסונות טבע - על מנת להשיג שליטה באמצעות כפיית טיפול בהלם כלכלי. אם שתי מכות ההלם הראשונות אינן נוחלות הצלחה בחיסול ההתנגדות, נעשה לעתים שימוש במכת הלם שלישית: שימוש בהלם חשמלי בחדרי החקירות ובמרתפי העינויים."

"בהסתמך על מחקר היסטורי פורץ דרך ועל ארבע שנים של דיווח מהשטח באזורי אסון, דוקטרינת ההלם מוכיח בבירור כי הקפיטליזם של האסון - הדרך שבה ארגנו התאגידים מחדש במהירות הבזק כלכלות שטרם התאוששו מההלם - לא נולד ב-11 בספטמבר 2001. הספר מאתר את מקורותיה של השיטה 50 שנה קודם לכן, בבית-הספר לכלכלה של אוניברסיטת שיקגו תחת שרביטו של מילטון פרידמן, ממנה יצאו רבים מההוגים הניאו-שמרנים והניאו-ליברלים הזוכים להשפעה רבה כל כך בוושינגטון עד עצם היום הזה."

לצפייה בראיון עם נעמי קליין על המשבר הכלכלי הנוכחי.

הפרק על דרום אפריקה מתאר, שלב אחר שלב, איך הצליחו הלבנים להעניק לשחורים את השליטה המדינית בדרום אפריקה, בעוד הם מתירים בידיהם את השליטה על כלכלת המדינה, באופן שבו למעשה לשחורים אין שום יכולת לשנות שום דבר במדינה.

הפרק על דרא"פ פשוט מזעזע, וכנ"ל ההקדמה. אחרי שקראתי את אלה, אני כבר עכשיו חושב שזה הולך להיות ספר חשוב, בצורה שבה הוא מסביר לי במילים פשוטות ובשפה שאני יכול להבין, מה הולך בעולם (או במילים פשוטות עוד יותר, איך אנשים מסוגו של נתניהו דופקים אותי ואתכם).

כל מי שחושב שאני מקדים להתלהב מוזמן לקרוא את ההקדמה ואת הפרק ולהחליט בעצמו. כל מי שחושב שמדובר בערימת תיאוריות קונספירציה שמאלניות - את הדעה הרווחת כולנו מכירים היטב. לפני שאתם מבטלים את הרעיונות של קליין, תנו לה לפחות בדיקה מדגמית - זה בחינם.

הספר עדיין לא יצא, אבל קליין מגיעה לביקור בישראל ובשטחים, ולקראת ביקורה הוצאת אנדלוס יוצאת במבצע למזמינים את הספר מראש: 100 הקונים הראשונים יקבלו עותק חתום ובמקום מובטח (ללא תשלום נוסף) במפגש עם נעמי קליין, שיתקיים ב-1 ביולי ב-7 בערב בתיאטרון אלמידאן בחיפה  !אה כן - וגם יקבל ספר שני חינם מהוצאת אנדלוס על כל קניה .