פסטיבל הקומיקס בעיצומו הסוער ואני ברקיע השביעי.

המלצות פשוטות לשוקלים להגיע:

לקוראים מעל גיל 18, מומלץ להגיע מהשעה 18:00 וצפונה. יש הרבה פחות זאטוטים, תכני ההרצאות והסרטים מותאמים לגילכם, והרבה יותר קריר ושפוי.

חניה: באדיבותו של הגולש בונגלוס, מפה שימושית:

"בריבוע הגדול יש חניה די גדולה שצמודה לסינימטק .... ובריבוע הקטן יש חניה של "10" שקלים חדשים לכל היום."

הריבוע הקטן נראה כמו הכניסה לחניה בשוק הסיטונאים ז"ל, מרחוב החשמונאים בנתיב הנסיעה לכיוון מזרח ודרך פתח-תקווה.

אני ממש לא יכול להתחיל לתת המלצות וביקורות על קומיקס ישראלי ספציפי כי יש לי כל כך הרבה אנשים להעליב, ולכן אבחר רק את חוברת פסטיבל הקומיקס 2007 שלי:

החוברת המסריחה הזאת 2.

ואומר זאת כך:

מי שלא רכש את "חוברת הקומיקס המסריחה הזאת 2", כאילו לא מילא מצוות פסטיבל הקומיקס 2007 כהילכתו.

ואמרו אמן.

הקהל יקום להשמעת ההמנון.

תופסת:

אריאל ואני בסקייפ.

huberthubert87: עופר ניסה לשכנע אותי ללכת לסדנא של האיטלקי הזה
אז אני וטדי הסתכלנו בספר שלו והתפקענו מצחוק כי היה שם אחד שנראה קופי כמו רבין

huberthubert87: ועופר התעצבן ואמר שיש לי הרבה מה ללמוד ממנו ושהוא מקווה שבצלאל יסדרו לי את הראש!
Amitai Sandy says: האיטלקי ענק
Amitai Sandy says: ראית את האורגינלים שלו?
Amitai Sandy says: מול השירותים
huberthubert87 says: לא, מי זה בכלל
Amitai Sandy says: לך תראה מחר
Amitai Sandy says: הוא מאוד וותיק
Amitai Sandy says: ומעולה
huberthubert87 says: טוב נו
Amitai Sandy says: יעני הוא ברמה של מנרה
Amitai Sandy says: את מנרה אתה מכיר?
huberthubert87 says: לא
huberthubert87 says: אני מכיר את מולי

אתמול הייתי במסיבת חתונה אלטרנטיבית מוזרה ביותר, שנערכה בפאב\חנות קומיקס\חנות דיסקים\מקדש החילונים בירושלים\אחד המקומות הכי מוצלחים בישראל - אוגנדה.

אתמול בצהריים מתקשרת אליי אגניישקה, למה לא באת לחתונה של קאשה ויצאק!! שיט!! זה היום?! אבל היום יום חמישי! אמנם אני הבנאדם שעיצב את ההזמנה, אבל לא טרחתי אפילו להסתכל על התאריך, הרי ברור שחתונת צהריים זה ביום שישי. אז מסתבר שהפולנים האלה באים מארץ אחרת, והם לא יודעים שלא עושים חתונת צהריים ביום חול. אבל ראיתי את התמונות, הם התחתנו בקונסוליה הפולנית מתחת לנשר שחור על רקע אדום בגודל שני מטר (הסמל של פולין. שנראה בדיוק כמו של הנאצים והרוסים רק עם ראש אחד במקום שניים).

ובערב הייתה כאמור מסיבת החתונה באוגנדה. אחת הסיבות שהם התחתנו בישראל היא לחמוק מאירוע משפחתי גדול ומעיק. וכך הם ארגנו לעצמם מסיבת חתונה עם בערך 20 אורחים, ניקוטין כדיג'יי וקייטרינג שאיתמר ארגן מאיזה מסעדה ערבית, כולל מרק מלוחיה שמאוד הפתיע את החברות של קאשה שבאו במיוחד מפולניה לאירוע.

היה חם, אז החתונה נשפכה לסמטת אריסטובולוס הצרה, כולל דייגו ולאה שהגיעו, כמו לכל מקום ובכל שעה, עם הבת שלהם בת השנה ומשהו בערך בעגלה. מייד התחברנו, היא ואני. החברים של קאשה ויצאק מווארשה שלא הגיעו לחתונה שלחו מתנה מגניבה - צילום קבוצתי שלהם בגודל טבעי (!), מודפס על יריעת פלסטיק כזאת ענקית. איתמר מייד ארגן אזיקונים ותלה את הכרזה הענקית בסמטה, על רקע האבן הירושלמית, וכך הם הפכו לחלק מהחתונה. הצילום היה מאוד מוזר, כולם לבשו בגדי רטרו, כובעים, ושמלות מנוקדות, וחוץ מזה שזה היה בצבע זה נראה לי ממש כמו צילום של יהודים משנות השלושים.

אחרי שאיכזבתי אותם בצהריים לא יכולתי להעליב אותם בשנית ולכן לא יכולתי לסרב לכוסות הוודקה שזרמו אלי ללא הפסק.

***

ולעניין הביל"ויים - אחרי ששפכתי את מררתי עליהם כאן בעבר, אני רוצה להתייחס אליהם שוב.

מכיוון שאני דווקא די נהנה מהשירים החדשים שלהם, ניסיתי לחשוב מה גרם לשינוי. האמירות באלבום החדש טיפה יותר מפורשות ופחות מעורפלות מבאלבום הקודם, אבל הן עדיין אומרות את מה שידוע לכל.

כתבתי תגובה בוינט בשמי האמיתי, הנה היא:

"כמו שתימורה ציינה בצדק, הם מאמצים הרבה סממנים סגנוניים (וטובים) מברכט,  לוין, אבידן וכו', אבל מעבר לפרובוקציות מילוליות אין פה הרבה ביקורת רצינית, אלא מקסימום הטחת בוץ או יריקה.

כמובן שהקהל השמאלני מחבק אותם, כי הוא מסכים עם כל מילה. הביל"ויים ממילא לא מדברים אל כל מי שהוא לא שמאלני.

כך שכלפי הקהל שלהם, הביל"ויים הם בדיוק ההיפך מחתרנים - הם מספקים את האמירות הצפויות והמבוקשות ביותר ע"י הקהל שלהם" (מעבר לזה שהאמירות עצמן לא עמוקות במיוחד).

ואני נהנה מהשירים שלהם כי המוזיקה מצוינת וכי אני שמאלני. אבל היצירה שלהם עדיין מטרידה אותי מאוד, בדיוק כי היא ההיפך מחתרנות, אבל נתפסת בציבור ככזאת.

שזה מטריד אותי כי גם אני עוסק לא פעם ביצירה תרבותית שמנסה לשלב ביקורת נוקבת, ואני מאוד חושש ליפול לפחים האלה, שבגללם יוצא שהיצירה שלך אולי נשמעת נורא פרובוקטיבית אבל בעצם היא לא אומרת כלום.

הרבה קוטלים אותי בדיוק בטיעון הזה. אני גם רוצה ליצור יצירה שבנויה בצורה מספיק מתוחכמת כך שהיא תדבר ליותר מאותו קהל שמאלני מצומצם. אני יודע שבסטיות הצלחנו לעשות את זה, כי לא היינו פוליטיים במוצהר וגם לא שמאלנים במוצהר. הביל"ויים, בגלל הפרובוקציות, נתפסים מראש כאנטי ציונים עוד לפני שהקהל שמע שיר אחד, וכך הוא נאטם מראש.

מצד שני, אני מאמין שיש פרובוקציות שהן מספיק טובות כדי להצדיק את עצמן, כי הן כן מצליחות לגרום לאנשים לחשוב, כי הן כן חזקות כל כך שהן פורצות את המחסומים ומתפוצצות גם במוחם של אנשים מן העבר השני של המתרס... הויכוח לגבי איזה עובדות ואיזה לא, איזה טובות ואיזה לא, הוא לפעמים עניין של השקפה או טעם, ואולי הוא טרחני ומיותר, אבל כנראה שאני אמשיך להשתתף בו, כי אני בביזנס הזה גם.

העובדה שהבלוג הזה הוא שמאלני במוצהר היא אולי בעוכריו מבחינת העברת המסרים לקהל לא שמאלני. מצד שני, בלוג זה לא שיר או קומיקס. בלוג מהווה פלטפורמה לדיון, שאכן נוצר לא פעם בתגובות, שם אפשר לנהל דיון פתוח, רציני ורלוונטי גם עם אנשים שלא מסכימים איתך בכלל. בלוג הוא לא רק ספין תקשורתי, אלא גם תקשורת בלתי אמצעית בין אנשים.

***

ולגבי הבנות נחמה: עוד לא קניתי את האלבום אבל אני מתכוון. אבי אפרתי כתב שהוא פחות חזק מההופעה. לא אופתע אם זה נכון אבל אני כל כך אוהב אותן שנראה לי שאני אהנה ממנו בכל מקרה. הוא גם כתב שלמי שלא הבין, ההופעה היא בגדר חובה. אם מילים בסגנון שאנטי לא עושות לכם פריחה, אז ההופעה הזאת היא חובה גם עבורכם.

***

פסטיבל הקומיקס: לעיתונים נכנסים עיתונאים שכבר גדלו על קומיקס ישראלי או אפילו יצרו אותו בעצמם, כך שמשנה לשנה סיקור הפסטיבל נהיה רציני יותר ויותר, בעיקר מנירית אנדרמן ב"הארץ" ואיתמר ב"ז (יחד עם נויה כוכבי ועדי רובינשטיין) ב"העיר". מה שרק מגדיל את הבושה כשלפחות חמישה קומיקסאים לא הצליחו להדפיס את יצירותיהם בזמן לפסטיבל. זה קצת מאיר את העסק באור לא מחמיא.

הספר שלי הגיע מהדפוס ממש בעת כתיבת שורות אלו, ולמרות שבעקבות טעות בדפוס אין לו למינציה בעלת מראה יוקרתי בכריכה כמו לארבעת אחיו, הוא יצא בסדר מבחינה טכנית (אולי דווקא ככה יאהבו אותו יותר כל העיתונאים האנרכיסטים האלה שכותבים בהעיר).

אגב, בעקבות השבועיים האחרונים של וייסמן ושלי בדפוס מסויים שלא אנקוב בשמו, בקרוב יתפרסם פוסט נוסף בסדרת "המדריך למוציא לאור", הפעם עם טיפים יקרים מפז שנכתבו בדם ובצבע דפוס לגבי הכנה לדפוס, בחירת בית דפוס וכיו"ב.

***

ולסיום, אקטיביזם-כורסא לסטודנטים:

עצומה: כוח לסטודנטים - שונשיין הביתה!

עוד מעט מתחיל המו"מ עם האוצר ולא נקבל הסכם כניעה נוסף!

הועלתה עצומה לאתר www.power2students.org שדורשת את הדחת יו"ר ההתאחדות איתי שונשיין שמכר את הסטודנטים, מאבק בהפרטה של ההשכלה הגבוהה ובגזרות שוחט וכן שכל הסכם שיושג עם הממשלה יובא לדיון והצבעה בקרב כלל הסטודנטים ע"מ שהסטודנטים יחליטו מה טוב עבורם. לא למחטף בקיץ!

***

הפוסט הזה נכתב בהפוגות בסערת הטלפונים, הסידורים והבלאגן שעברתי היום. ועכשיו אחרי שאכלתי ארוחת בוקר אני גם מרגיש הרבה יותר טוב.

טוב תראו, באמת שלא תכננתי להכניס את כל היוצרים הדתיים לפוסט אחד, זאת טעות שלי ואני מתנצל, אולי זה היה בתת מודע. אבל השנה יש רבים וזה מעניין.

הצינורות המקובלים

מאת ובהוצאת שלומי צ'רקה

A4 צבע מלא

בוגר ישיבת קרית שמונה, גר בירושלים, מאייר קומיקסים לעיתונות, מעצב דמויות, לאחרונה מגדל ג'ירפות. יציע בפסטיבל את "הצינורות המקובלים" - מקבץ קומיקסים קצרים, חלקם הומוריסטיים נטו וחלקם הזויים נטו. חלקם פורסמו ב"כל העיר" ובמגזין "אסימון" אך רובם מתפרסמים לראשונה.

ב"ה

מאת ובהוצאת בנישי וגוטמן

בנ"ג הפקות גאים להציג את ב"ה! החוברת הזוכה אשר שמה ידועה כבר בכל העולם (האישי של היוצרים)! החוברת המבוקשת ביותר בשכונת קריית מנחם! חוברת בעלת הומור מטורף וחסר כל שמץ של הגיון! בחוברת ניתן יהיה למצוא מגוון קומיקסים, קריקטורות וסטריפים להנאת הקורא והעברת הזמן שבשירותים!

היוצרים: אליאב גוטמן (18) סיים את התיכון לא מזמן ומתן בנישי (19) חייל אמיץ בצה"ל. זו החוברת הראשונה של שניהם באופן רשמי לאחר שחיו בתוך בועת הקומיקס שנים

קומיקס יהודי א. הלהקה מתחממת

מאת ובהוצאת יהונתן שרביט

צבע מלא

הספר בנוי משנים עשר סיפורי קומיקס קצרים בו משתתפים ארבעת הילדים של הגדת פסח ו"חווים על בשרם" את מקורות היהדות בצורה מצחיקה.

הספר מיועד לבני נוער ומבוגרים דתיים וחילוניים כאחד: הדתיים יגלו הסתכלות חדשה על נושאים שהם רגילים איליהם, כאשר עבור החילוניים זו תהיה הזדמנות נדירה להיחשף אל הנושאים האלה דרך ההומור.

אז גם הפעם אין ממש קטגוריה אחת לכל הקומיקס בפוסט הזה, יש פה מהדברים האישיים הרגישים של נוגה ועד האקשן הציוני של נמרוד רשף.

 

 

שלבים\מצבים, אינדיה

מאת ובהוצאת נוגה רויך

היוצרת הישראלית\פריזאית הרגישה נוגה רויך, יוצרתם של הסיפורים האישיים "מ-26 עד 27" ו-"Existence Parallèle", מוציאה השנה שתי אסופות קצרות חדשות: האחת היא "אינדיה", מחברת מסעות מאוירת מטיול בהודו, והשניה נקראת "שלבים\מצבים", ספר ציורים.

ממחברותיו של השף אלורו- פאנזין בישול וקומיקס וזהו!

מאת ובהוצאת עלמה ועמרי כהן אלורו

****עדכון****: עלמה ועמרי החליטו בצעד אמיץ שאיכות היצירה חשובה להם יותר מדד-ליינים קטנוניים כמו פסטיבל הקומיקס, ולכן הפאנזין שלהם לא יצא לפסטיבל הקרוב. למי שלא יודע, עלמה היא וטראנית פנזינים - התחילה כבר בגיל 14 להוציא את AM יחד עם לוטוס אתרוג, הייתה חברת הוצאתצירופימקרים, וכמובן הייתה בסיסטית להקת הפאנק הנשית המעולה "ועדת קישוט" ז"ל. כל הכבוד לעלמה ועמרי על ההחלטה האמיצה להעדיף איכות על פסטיבל, החלטה שאותה עשה גם דדי דובי בצער רב. נתפלל לראות אותם מוציאים את הדברים שלהם עוד השנה!

אורי ברוכין, ברשימת הדיוור המעולה והמבורכת שלו, הקולקטיב, קישר למאמר של דייב (ולא דיוויד) בארי, "14 דברים שלקח לי יותר מ-50 שנה ללמוד", שהופיע בבלוג של אחד ג.ל. הופמן.

אחד הסעיפים הוא: "אנשים שרוצים לשתף אותך בהשקפותיהם הדתיות כמעט לעולם לא ירצו שתשתף אותם בשלך".

אנשים טוענים, גם כנגדי, שברגע שהאתאיסט הופך למטיף - האתאיזם הופך לדת.

המוטו של הבלוג של מר הופמן, שמופיע תחת הכותרת, הוא: "טועה לעיתים קרובות, לעולם לא בספק".

הייתי רוצה לחשוב שהמוטו שלי הוא "טועה לעתים קרובות, כמעט תמיד בספק".

אנשים טוענים כנגד האתאיזם שגם בדת יש הרבה דברים טובים, בעוד שגם בשם האתאיזם נרצחו מיליוני בני-אדם.

אני לא מנסה לטעון שהאתאיזם יפתור את כל בעיות האנושות, לא יביא לשלום עולמי, וכו'. בעוד אני נלחם בתירוץ אחד (אלוהים) שאנשים מוצאים כדי לצבור כוח ולגרום עוול אחד לשני, אני יודע שאין ספק שבהינטל זה, הם ימצאו תירוצים חדשים, בד"כ מטופשים לא פחות, או לפחות שיקריים לחלוטין, ממש כמו זה.

הייתי רוצה לחשוב שאני כן פתוח לכך שאנשים ישתפו אותי בהשקפותיהם, גם בנושא הדת. אולי אני כותב את השקפותיי בנחרצות, אבל אני לא כל כך נחרץ בהשקפותיי. הדיונים שמתעוררים בתגובות משנים את דעתי לא פעם, גם אם לא הכרזתי על טעותי בפומבי. כשאני מסייג את דעתי בדיסקליימרים, אומרים לי "מה אתה מתבכיין", אבל אני מתכוון לזה.

אני יודע שאני לא אינטלקטואל גדול. אני כותב את השקפותיי מהנקודה, הלא רמה במיוחד, שממנה אני משקיף.

גם כשאני יוצא לשטח (לא קורה יותר מידי), לפעולה ממשית שנגזרת מהדעות שבהן אני משקיף, אני מאוד מסוייג ממה שאני עושה, בדיוק בגלל העובדה שאני לא בטוח שאני צודק. קשה לי לגייס את חמת הזעם והאמונה היוקדת של פעילים מרכזיים בקבוצות חברתיות (כמו אנרכיסטים נגד הגדר, שבשנים האחרונות הצטרפו לא רק למחאות של פלסטינים בגדה או בדווים בנגב, אלא גם לשורה ארוכה של מאבקים חברתיים כולל מאבק נפגעי המשכנתאות בבאר-שבע, ראו כתבתו של יותם פלדמן במוסף הארץ), בדיוק בגלל מה שהיא: אמונה יוקדת.

אולי הם קראו וחקרו הרבה יותר ממני, והשתכנעו בצדקתם אחרי חקירה רצינית של העובדות, אבל אני לא. אולי הם טועים? אולי במקרה הספציפי של נפגע המשכנתא שאת פינויו הם הגיעו למנוע היום, בהתראה של כמה שעות, דווקא הוא החריאת שהצליח לדפוק את המערכת, ולא להיפך? (מה שלא סביר, כי הם פוגשים את האיש לפני כל פעולה ולומדים את המקרה שלו)

אחרי עצלנות(=בורגנות), ספקנות היא הסיבה השנייה לכך שאני לא הופך לחייל במשרה מלאה של האקטיביזם באשר הוא.

הספקנות שלי לגבי שיקול דעתם של האנרכיסטים שקוראים לי לעזור למנוע פינוי היא אותה ספקנות שיש לי כלפי רבנים, נציגי האל בעיני עצמם עלי אדמות. אני מתנגד ל"נעשה ונשמע". אני לא מוכן לסמוך על סמכות חיצונית בעיניים עצומות. חכם ככל שיהיה, אף רב לא חסין מטעויות כי הוא בנאדם בדיוק כמוני.

אולי בשלב הזה צריך להזכיר עד כמה שונה מערכת קבלת ההחלטות האנרכיסטית ממערכת קבלת ההחלטות בחברה היררכית כמו הצבא או העדה החרדית: אין מנהיגים, ושום קריאה לפעולה איננה צו. ביודעם את הסכנה, פעילים אנרכיסטים מרכזיים עובדים קשה לצמצם את האגו, כדי להמנע ממצב של סגידה אישית למנהיג, שמובילה לציות עיוור. יש לזה מחיר, כמובן: הצורך בהחלטות קבוצתיות מוביל לא פעם לכך שדברים לא מתבצעים, או לא מתבצעים כמו שצריך, או סתם מתבצעים בניגוד לדעתם של אנשים מאוד דעתנים מטבעם, שמוותרים על עמדתם ומיישרים קו עם ההחלטה הקבוצתית, לא מתוך הרכנת ראש כלפי הסמכות, אלא מתוך הבנת החשיבות שבהחלטה הקבוצתית.

מה שמזכיר לי סעיף אחר ברשימה של בארי: "אם היה צריך להגדיר, במילה אחת, את הסיבה שבגללה המין האנושי לעולם לא יגשים את מלוא הפוטנציאל שלו, המילה היא: ישיבות".

הרבה לפני ההערה של בארי, שגם היא, אני חושב, הובעה כבר בעבר, הזכירו לי מצבים רבים בשמאל אמרה אלמוותית הרבה יותר, שנאמרה מפיו של דארק הלמט (קסדה אפלה), בסרטו הקלאסי של מל ברוקס, Spaceballs ("שיגעון בחלל", לינק לטריילר):

"Evil will always triumph because Good is dumb"

)לחצו על הלינק כדי לשמוע את הקטע מהסרט! זה משהו, האינטרנט הזה)

+עדכון: דיון מעניין דווקא בתגובות בקפה דהמרקר.

***

נ.ב. עוד לינק מעולה בקולקטיב מפנה לכתבה מעולה נוספת של יוני שדמי המלך של מוספי סוף השבוע.