"נ"מ עשו עלי רושם כמו ששום אמן ישראלי לא הצליח לפני או אחרי, בטח שלא בהופעה חיה... הם סיפקו כל מה שפאנקיסט יכול לקוות לו: מוזיקה בסיסית ואגרסיבית, מילים ישירות, רלוונטיות ולעניין, וגישה הכי כנה שיש"

(פדריקו גומז, 2009)

להקת נ"מ, שהוקמה על ידי אבי פיטשון ב-1988 ופעלה עד שנת 1991, היתה להקת הפאנק הפוליטי הראשונה בישראל. בתקופת ביניים בהיסטוריה של השוליים התל-אביביים, בין ימי הפינגווין של שנות השמונים המוקדמות לימי הרוקסן של שנות התשעים המוקדמות (בשניהם נ"מ הופיעה, כמו גם בגלגול הראשון של הגדה השמאלית, המועדון האלטרנטיבי שפיטשון היה ממקימיו), נ"מ פעלה כמעט בוואקום, ולפיכך משכה אליה את כל סוגי הפרינג' של התקופה – פוליטי, מוזיקלי ותרבותי. נ"מ שימשה חולייה מקשרת בין העשורים והשפיעה על דור ההמשך של הפאנק בישראל.

חברי הלהקה:

ניר מטרסו – גיטרה (בהמשך ניגן במהפכה המיותרת וסקין בלוז)

אליעד גולדווסר – באס (כיום חי בארה"ב)

ניר עופר – תופים

אבי פיטשון – שירה (בהמשך שר ב'נשרפת', עיתונאי, אמן, ואוצר, כיום חי בלונדון)

נגנים אורחים: דורון בורשטיין (קלידים ואבוב), ענבל פרשטמן (גיטרה)

בהופעות הלהקה שולבו תכופות שחקנים וסרטי וידאו, ובקלטת התווספו קטעי קישור אקספרימנטליים שחיברו בין השירים. ההוצאה המחודשת של הקלטת על גבי דיסק, בצירוף די.וי.די עם חומרים מצולמים שברובם המוחלט לא נראו מעולם וחוברת עם טקסטים חדשים שכתבו פיטשון ופדריקו גומז (סולן נכי נאצה ומהאבות המייסדים של דור הפאנק של שנות התשעים), צילומים, פוסטרים ומניפסטים מהתקופה – כל אלה משמשים מסמך תיעודי מרתק ויחיד במינו של תקופה שטרם נשפך עליה אור.

המארז כולל:

- האלבום (מאסטרינג מחודש: מיול דרייבר)

- די.וי.די עם סרט תיעודי מ-1990 על הלהקה, תיעוד וידאו של הופעה בפינגווין (אוקטובר 1990) ותיקיית מולטימדיה עם עשרות צילומים וסריקות של פוסטרים מהתקופה

- חוברת בת 40 עמ' עם היסטוריה כתובה ומצולמת של הלהקה

- הדפסה מחודשת של העטיפה המקורית ודף המלים של הקלטת

הרליס יוצא במסגרת שיתוף פעולה בין הלייבל הירושלמי משהו על הדרך והוצאת הפנזינים ראשכלב. עריכה, ביצוע, עיצוב והפקה של ההוצאה המחודשת: איתמר ב"ז, אבי פיטשון ומשהו על הדרך. עריכת חומרי וידאו: אלעד סקטור כהן.

המארז יוצא במהדורה מצומצמת וממוספרת של 100 עותקים, וניתן להשיגו תמורת 50 שקל בחנויות הבאות:

תל אביב: האוזן השלישית, רח' המלך ג'ורג' 48, 03.6215215

ירושלים: אוגנדה, רח' אריסטובולוס 4, ירושלים, 02.6236087

באינטרנט: http://www.uganda.co.il/catalog (החנות המקוונת של אוגנדה)

עוד מידע וכמה מהשירים במייספייס של נ"מ: www.myspace.com/noonmem

שולחים יד מאוגרפת קדימה, ומחכים.

טוב, בטח יש יותר משיטה אחת, אבל זאת שלי בכל אופן.

ועכשיו לסיפור בהרחבה:

צריך קצת סבלנות ורגישות, אבל זה לא באמת מאוד מסובך. חתולי רחוב יותר קשה, ולפעמים זה לוקח כמה ימים והשארה קבועה של אוכל או חלב בנקודה קבועה.

חתולים בייתיים אפשר מהר.

לא צריך לנסות מייד ללטף אותם ובטח שלא להרים אותם או לגרום להם לשבת בחיקכם, זה לא יעבוד.

כמו שבטח שמתם לב, חתולים אוהבים להתנקות. הם מעבירים את כפם מהפה לאחורי הראש ומחליקים את הפרווה. הם אוהבים לעשות ככה עם כל דבר, רגלי שולחנות, פינות, וכו. מין התחככות שכזאת.

תתיישבו על הרצפה, ותשלח את היד המאוגרפת קדימה. אפשר לעשות פססט פססט כדי למשוך את צומת ליבו אם הוא לא מסתכל. הוא בטח יסתובב סביבכם כמה פעמים בלי לגעת, אל תעשו צעדים נמהרים, פשוט תפנו את האגרוף מולו כל פעם שהוא עובר. אולי הוא ירחרח קצת את האגרוף, לא לזוז.

בסוף הוא יבוא וינגח ביד. רוב החתולים בכל מקרה. תנו קצת התנגדות, אל תכנעו. תעבירו את היד לאורך הגוף. אל תלטפו, תשאירו אותה מאוגרפת, שיתגרד על זה. הוא הכי יהנה אם תעבירו את היד מהצד, על יד הפה, כי הפה רטוב וזה יחליק את השערות שלו, אבל גם מהמצח זה עובד. תעבירו את היד לאורך הגוף, לא חייבים עד הסוף.

רצוי לא לתפוס את הזנב. הוא בטח יסתובב מיד כדי להתנגח ולהתחכך עוד פעם. ועוד פעם.

אחרי כמה פעמים כאלה הוא כבר יחבב אתכם ואולי ייתן לכם ללטף אותו, תלוי במזג שלו.

יש גם חתולי בית משוגעים.

מניסיוני הציפורניים יותר כואבות מהשיניים.