איפשהו מהאמצע

עוד עדכון חסר משמעות.

שמתי לב שממוצע הגיליים שבישראבלוג רק הולך וקטן ורק אני ממשיכה וגדלה!

טוב נו שנה שעברה הבלוג הקודם היה מתעדכן על בסיס יומיומי אבל פתאום יש דברים יותר חשובים לעשות- אז הבלוג הספציפי הזה היה אמור להיות יותר עסיסי ויותר מעניין- אבל פתאום אין זמן לכתוב עסיסי ומעניין! למרות שמה אני כבר עושה עם החיים שלי? מחר בגרות אחרונה ואז החופש הנצחי עד הצבא. ומשום מה החופש הזה מצליח להפחיד אותי. אני מפחדת להשתעמם. אני מפחדת ששום דבר לא יצליח לרגש אותי כמו החופש הקודם. אני מפחדת שזה שיש לי חבר לא יוסיף אטרקציות אלא להפך רק ימנע כמה פוטנציאליות.

אני מפחדת שאנשים לא יצליחו לרגש אותי. כי כן אנשים מרגשים אותי. זו הסיבה שיש לי המון חברים והמון חברות וזו עוד סיבה שאני מחליפה אנשים בקצב פחות או יותר בכמה חודשים תמימים כי זה מה שמעניין אותי. חיים של אנשים. את החיים שלי אני כבר מכירה- אבל להתקל באנשים חדשים עם בעיות חדשות שבחיים לא היו לי, ואנשים עם סיפורים שבחיים לא נתקלתי בהם, זה מה שאני נהנת לעשות!

קצת שיטחי נכון. אבל אפשר להסתכל על זה בצורה שונה- זו בעצם הכתיבה שלי. המחשבות שלי. ואני אוהבת לחשוב ולהפליג עם המחשבות שלי למקומות שאני מבטיחה לכם שאף אדם נורמלי לא דרך בהם.

אז מחר בגרות בתנכס. בגרות בהחלט אחרונה. חוץ מעוד איזה פרוייקט אבל זה לא נחשב...

עוד מעט החבר בא אליי. אני והחבר הכל טוב ויפה. אבל אהבה אין.

יש אכפתיות. יש דאגה. יש קנאה. יש כיף. אבל אין אהבה.

אולי אני אגלה שאני אוהבת אותו רק אם אני אקלוט שלא יהיה לי אותו- כמו שקרה עם הקודמים. אבל הוא טיפוס מאוד לא רגשני. לקודמים הצלחתי לגרום לבכות - לו? אני אפילו לא מצליחה לרגש חח יש בו סוג של אדישות שאני לאט לאט מעלימה בו. חברה שלי אמרה לי שיש הרבה בנים כאלה- שצריך לעצב אותם כמו פלסטלינה. בהתחלה מקבלים משו כזה גושי שאי אפשר לעסות ואז עם הזמן אחרי שמשחקים בזה הרבה אפשר לעשות את כל הצורות האפשריות!

אחלה מטאפורה היא הביאה לי!