במשפחות דתיות "רגילות" מקובל כי הילדים לומדים במסגרות דתיות ואין שום עוררין על כך.
אך מה קורה כאשר המשפחה חצויה, אב דתי ואם חילונית?
בהסכם הגירושין שלנו כתוב: "הצדדים  מסכימים ומתחייבים לחנך ולגדל את הילדים על פי ערכי היהדות. מוסכם כי המסגרת החינוכית המועדפת הינה מסגרת דתית לאומית ואולם, לילדים תהא זכות בחירה חופשית בנדון". לא היתה לי כלל בעיה להסכים לזה. המסגרת החינוכית הדתית היתה מועדפת גם עלי, אך לא בכל מחיר.
שלחנו את הבן שלנו ללמוד בישיבה העירונית החדשה בעיר שלנו, שמבחינת המקום והתושבים הדתיים פתיחת המוסד היווה הישג עצום, אך כמו כל ההתחלות התגלו קשיים רבים בעיקר התנהגותיים. היות ומדובר בבית ספר צומח אין מענה לכל צרכי הילדים ולהפתעת הצוות החינוכי לא ניתן לאסוף רק "ילדים טובים" וצריך להתמודד גם עם הבעייתיים.
הילדים שלי למדו להתרגל לסטטוס החדש שלנו כגרושים ולחיות בשני בתים, למעט עידן (13) האמצעי.
הוא לקח את הגירושים בצורה קשה מאוד והחלו איתו בעיות לימודיות, התנהגותיות, ורגשיות/נפשיות.
מתלמיד מצטיין הוא הפך לתלמיד בעייתי ועברנו איתו צרות צרורות במהלך כל השנה. אנחנו מאוד רוצים לעזור לו ומבינים שהוא לא מסוגל לשלוט במה שעובר עליו. הוא מטופל אצל פסיכיאטרית ופסיכולוג ומבחינתנו אנחנו משתדלים לעשות את כל מה שאפשר כדי לסייע לו. לא תמיד זה מצליח וצריך המון סבלנות.
בית הספר חושב שלא ניתן להשאיר אותו יותר במסגרת הרגילה וגם יתכן שהמסגרת הישיבתית אינה מתאימה לו ואנו נדרשים כעת למצוא לו מסגרת חליפית של חינוך מיוחד. הבעיה היא שבארץ ישנם מעט מאוד מוסדות המתאימים לתלמידים בעלי אינטליגנציה תקינה אך עם קשיים רגשיים/נפשיים, מה שעשוי לתת מענה שלם למצבו של עידן. רוב המוסדות לחינוך מיוחד מטפלים בילדים עם בעיות פיגור שיכלי, אוטיזם ונכות פיזית. בתי ספר אלו אינם מתאימים כלל ועיקר לעידן משום שהמסגרת הזו תגרום להדרדרות במצבו הרגשי ופגיעה בדימוי העצמי שלו.
ביה"ס עליו קיבלנו המלצה מהפסיכולוג נמצא בקיבוץ במרכז הארץ. הבעיה היא שמדובר בבי"ס חילוני.
אבא שלו לא מוכן לשמוע על זה משום שטובתו של הילד בעיניו היא שישאר עם כיפה על הראש. אני חושבת שחינוך וערכים דתיים באים מהבית קודם כל וניתן לשלב בין הדברים.
התחילה בינינו מלחמת התשה כאשר כל אחד מושך "לצד שלו". עידן כרגע נמצא בצד שלי ומעוניין ללמוד בביה"ס שהומלץ לנו, אך אביו לא מוכן לוותר על מסגרת ישיבתית.
אני מנסה לבדוק ישיבות באיזור המרכז כדי למצוא פתרון שיענה על רצונות כולם. זה לא כל כך פשוט כאשר יש אב שחושב שהוא עדיין במלחמה, גם אם היא על חשבון הילד שלו. הוא לא בודק באמת אם המסגרות מתאימות ושם את הדגש העיקרי על איפיון דתי.
אם מישהו מכיר מסגרת חינוך מיוחד ישיבתית/דתית המתאימה לילדים בעלי אינטליגנציה תקינה אשמח מאוד לקבל מידע.

 

ואם כבר מדברים על חינוך דתי, תמיד חשבתי שהמסגרת החינוכית הדתית עדיפה על פני מסגרות חילוניות.
שלחתי את ביתי ללמוד באולפנה ואני ישנה בשקט יחסי. חשבתי שהמערכת שומרת על הילדים שלנו מפני רעות העולם החיצון ולפחות בעודם רכים בשנים, לא יאלצו להתמודד עימם. התברר לי להפתעתי שבנים בני 13 כבר מעשנים, שותים, רואים סרטים פורנוגרפים ומקללים בצורה כל כך מלוכלכת שהשיער סומר.
הבוקר עידן סיפר לי כי שמע את אחד הילדים בכיתה אומר לחברו "אתה רואה, זה 250 גרם"!. אח"כ סיפר שכבר נמצאו סמים בחצר בית הספר. הוא מזועזע בעצמו כי בתוכו הוא ילד עדין וטוב ולא מתקרב לדברים כאלה במיוחד כי הוא חרד מדברים המזיקים לגוף.
אז אחרי מה ששמעתי ועברנו השנה, ועוד לא דיברתי על מיניות חריגה..., אני כבר לא בטוחה כלל שיש איזושהי העדפה לחינוך הדתי (חטיבת הביניים ומעלה) ובכל מקום יש הכל ושהחינוך בסופו של דבר תלוי בהורים והמשפחה.
יותר מכך, אני חושבת שהחינוך הישיבתי הוא בעייתי ולא אנושי, הגורם לילדינו להתבגר בצורה לא תקינה ולא נורמטיבית. לצערי, לא אוכל להילחם בזה כי יש אבא בתמונה, שחושב אחרת.