בלילה התכוונתי לפרסם קטע נוסף, אבל היתה לי בעיה להכנס לבלוג.

הבוקר חטפתי מהלומה חדשה, חזקה וקשה והקטע נגנז. במקומו נכתב הקטע הזה.

אני רוצה להודות ל"נשמה הטובה" שהתקשר לבעלי... והעמיק את הסכסוך ביננו

שממילא כבר קיים. יתכן ומעתה כבר לא תהיה דרך חזרה. התהום בינינו כבר עמוקה מידי.

תמיד אמרתי שנשמות טובות קיימות כדי "לסייע" לנו, בעיקר במגזר הדתי.

(הלוואי והייתי מבינה למה עשית את זה, מה הניע אותך?...)

אז תודה לך, סייעת בכך שאני סוגרת את הבלוג הזה.

בימים הקרובים אחליט אם למחוק את הבלוג לגמרי או להשאירו,

אבל בטוח שיערכו בו כמה שינויים.

אני מודה לכם מעומק הלב, קוראי, חברי, ידידי ומתנגדי על שהייתם כאן,

הקשבתם לי, השתתפתם בחיי, דאגתם, החמאתם, הגבתם ואפילו התנגחתם

(אז מה? אנחנו בני אדם, שונים האחד מן השני).

יותר משלוש שנים הייתי כאן ואני מרגישה כאילו אבר נקטע מגופי,

אבל אני אשלים, אתגבר, ואולי יום אחד, כשאהיה כבר זקנה, אכתוב על הכל ספר.

למרות שעבר יום כיפור (מה זה משנה בעצם?) אני רוצה לבקש סליחה.

אם מישהו מרגיש שפגעתי בו בדברי, לא היתה לי שום כוונה לכך,

הכל נכתב מתוך התובנות והאמונות האישיות והפרטיות שלי.

מאחלת לכם הצלחה רבה בחייכם, בזוגיות שלכם, בבחירות שאתם עושים

ואשמח לשמור על קשר עם מי שיבחר לנכון.