לפני מס' שבועות נתתי שרות אינטרנטי לאדם מסויים, בעל חברה.
השבוע קיבלתי ממנו מכתב (כשאני אומרת "מכתב", זה ברור לכם שהכוונה היא "אימייל"?). המכתב הזה גרם לי להחליף צבעים, לבהות בעיניים פעורות ולהיות קצת נסערת... ולא, אני לא מגזימה.
הוא פרט באריכות את התרשמותו החיובית ממני. הוא קרא לזה "הערה אישית מאוד". כתב שיש לו אינטואיציות חזקות האומרות לו שכדאי לעשות איתי עסקים, שאני מוכשרת, בעלת איכויות נדירות ומיוחדת... אני לא אמשיך שלא אחשד בהאדרה עצמית... אך הנקודה היא שהוא מאוד רוצה לשמור על קשר ולחפש דרכים לשיתוף פעולה.
בסיום המכתב הארוך, היתה שורת המחץ: "מה דעתך לאכול צהריים ביחד במסעדה בת"א באחד הימים אחרי יום העצמאות וכך נוכל להכיר ולשוחח?"
קראתי שוב ושוב. לעזאזל, למה הוא מתכוון? פגישת עסקים או פגישה אישית? האם שלח לי חבל שאתפוס בו או שהכל רק בראש שלי והצעתו תמימה לחלוטין?
התייעצתי עם כמה חברים קרובים. ואלה היו התגובות:
"רבאק, מה את מתלבטת בכלל בכוונות שלו? אפשר להריח שהוא הקליד את ההודעה הזאת עם זיקפה באורך מטר" (סליחה אם פגעתי כאן בריגשותיו של מישהו). "אם אשתי היתה מראה לי את זה - הייתי אומר לה ללכת לפגישה עם טייפ... להקליט את ההצעה המגונה שלו".
ידיד אחר היה פחות בוטה, ואמר שהוא נוטה לחשוב שההצעה היא "הכרות". מה זה הכרות? שאלה טובה.
הסיטואציה הזו, הובילה אותי לחשוב שלנשים באמת קשה לעשות עסקים. אנחנו תמיד צריכות להיות ערניות מספיק כדי לבחון לאיזה כיוון הרוח נושבת. אתם חושבים שאני טועה? אשמח לפתוח את העניין הזה לדיון. רק בבקשה מכם הגברים, תהיו לרגע הוגנים עם עצמכם או לפחות לגבי העם שאליו אתם משתייכים.
ואם אתם שואלים: איך הגבתי לבסוף? אז פשוט סרבתי בנימוס, בהשתדלות שלא לפגוע בו. סה"כ באמת איש נחמד, אבל בדת שלי כתוב איפושהו שאנחנו צריכים להישמר "שלא להגיע לידי ניסיון"...