בארוחת ליל שבת ביתי התלוננה שאחד החלקים בגשר השיניים שלה התפרק. היא התחילה ליילל שזה מפריע לה והיא לא יכולה לאכול. "אמא, תגזרי לי את זה". חשבתי שניה או שתיים, קמתי, לקחתי מספריים וגזרתי את החלק שהפריע לה. האיש שלי בהה בי. הוא לא היה צריך להגיד מילה והגבתי מיד: "מה רצית שאעשה? אחתוך לה את זה עם סכין?". "כן", ענה. אבל מיד הבין שזה אידיוטי ומסוכן ושתק או שפשוט הבין שחבל"ז להתווכח איתי.

ב-8:30 בשבת בבוקר, השעון המעורר הפתיע אותי. הוא כוון ליום שישי בבוקר, אבל משהו מוזר קרה - הוא פסח על יום. בחיי! השעון שלי לא מטרטר כמו שעון מעורר רגיל, אלא מפעיל את הרדיו בעוצמה. האיש שלי הופיע מיד בפתח החדר (לא, הוא לא ישן בחדר נפרד, הוא פשוט קם מוקדם) "מה לעשות עכשיו?" התייעצתי. והוא ענה "בשינוי, בשינוי". הושטתי יד שמאל וכיביתי. "יופי" הוא אמר. (מה יופי בזה?)

שני המקרים האלו, העירו את החלקים במוח שלי שהתעייפו לאחרונה, וחשבתי לי - לגזור במספרים היה אסור ולכבות את הרדיו בשינוי מותר? מה ההיגיון? אסור שהשכנים ישמעו?
כשאני כותבת את הדברים האלה, אני מרגישה את התגובות ה"חילוניות" זועקות - מה זה השטויות האלה? את האמת, גם בעיני זה מגוחך. אבל הרבה דברים בדת היהודית מעוררים שאלות בעיקר כשנוצרים סיטואציות בעייתיות כגון אלה.
דודתי היקרה למשל, עוזרת לתנור שמשמש פלטה של שבת, להגביר את החום, כשהאוכל לא מתחמם מספיק מהר. הדוד שלי עוזר למזגן להידלק מוקדם יותר כשצריך אותו בדחיפות...
חיים די מוזרים יש לנו, לדתיים. "מעגלים פינות".