בוואלה פורסמה היום כתבונת בנושא: "רב אורתודוקסי: נשים יכולות לעלות לתורה". ברור הוא שהכותרת תעורר מיד את התעניינותי וזאת לא בגלל שאני מחכה שסוף סוף יתנו לי לעלות לתורה, כי למען האמת בתי תפילה לא מעניינים אותי במובן המעשי - אני לא מזדהה עם תפילות שיש בהן מילים כוללניות ולא ברורות. בעיני, תפילה צריכה להיות אישית. הכתבה עניינה אותי משום שאני ממתינה כבר שנים שיקום רב אמיץ וישנה תקנות מגוחכות. (כן, אני יודעת שיש כאן כאלה שלא אוהבים את המילה הזו).
התגובות לכתבה הם שזכו לתשומת ליבי המיוחדת: "הוא צריך אישפוז דחוף !!!!!!!!!!!!!!!!", "עוד רב כזה ואבדנו" וכד'.
לעיתים נראה לי שה"מאבק" בקידום היהדות הפרימיטיבית ליהדות מודרנית נידון לכישלון מלכתחילה. עד היום חשבתי שהבעיה אצל הרבנים חסרי האומץ. היום אני מבינה שהבעיה היא לא רק בהם אלא בעם השמרני שלא מוכן לשמוע קצת אחרת. "הם מפחדים", כבר אמרה גדולה ואדוקה ממני.