חופש... חופש...
חיכינו לזה כל כך הרבה, האיש ואני. חשבנו שמעבר ללקיחת פסק זמן מחיי השיגרה והעבודה,
טיול שכזה יתרום לנו גם לזוגיות, ונבחן יחד את היכולת שלנו להתחשב האחד בשני...
רציתי טיול מאורגן, כזה שיתן לי מרחב להכיר גם פנים חדשות ובלי טרדות של לדאוג לנסיעה ואוכל.
לקח לי שבועות למצוא את המקום הנכון, בהתחלה חיפשתי בחברות נסיעות דתיות וכמעט סגרנו
אך משהו הטריד אותי – חששתי להיות בין דתיים בלבד, שעיקר מה שחשוב להם זה תפילות והקפדה על כשרות. חששתי להיות עוף חריג ולסבול ממבטי ביקורת. לא רציתי לקחת הימור על סוג האוכלוסיה ש"אפול" עליה. ואז, ממש ברגע האחרון מצאתי את המקום הנכון המתאים לנו כמו כפפה – "נוה אקדמיה" חברה לטיולים מאורגנים לחו"ל. מה שמיוחד אצלם זה שאת הטיול לקרואטיה – סלובניה הם מתאימים גם לשומרי מסורת – כלומר: מתחשבים ומודעים לכל מה שקשור בצורכי הדת ובעיקר ב"מוסד האוכל" שהוא ענף רחב וכבד לכל הדעות...
היינו 27 אנשים בקבוצה, מכל הגילאים ומכל הסוגים. 2/3 מהקבוצה היו שומרי כשרות (לאו דווקא דתיים) ויחדו לנו חדר אוכל נפרד ודאגו לכל מה שצריך. מי שמתעניין – אני מאוד מאוד ממליצה!
מאוד נהננו! הקבוצה היתה נהדרת, המדריך היה מקצוען וברמה גבוהה מאוד והארגון ללא דופי. אולי פשוט היה לנו מזל, אבל כך היה. והטיול... מי שלא ביקר במקומות הללו, לא ראה נופים מדהימים מימיו!

זה מביא אותי למחשבה על שטיפות המוח שעשו לנו בצעירותינו – ארץ ישראל יפה!, כן, יפה אבל אין מה להשוות לנופים עוצרי הנשימה שראינו, פשוט בנסיעה, לא יותר. הכל ירוק, והמון מים, בלי טיפת חוּם יבש.
את התמונה שאתם רואים כאן בראש העמוד, צילמתי מחלון חדרי. זה הנוף שראיתי כשפתחתי את החלון כל בוקר. פעם בהיר יותר ופעם מעונן יותר...
בשבת עשינו טיול רגלי. לא לקחתי מצלמה כדי לא לחלל שבת בפרהסיה ולא להרגיז את האיש שלי, אך ביקשתי מחברים בקבוצה שישלחו לי תמונות. הטיול הקטן הזה היה סביב נחל ואגם שכשעצרתי להתבונן בו עמדו לי דמעות בעיניים ואני לא מגזימה – דמעות של התרגשות מיופי עוצר נשימה טהור. אני כבר מתגעגעת.

רוב הזמן האוכל היה בסדר גמור, חוץ מערב אחד שבו הכינו פירה מאבקה והאוכל היה נורא, אז קמתי ולקחתי תפוחי אדמה מההגשה של הערלים. האיש שלי נחרד ומאוד כעס עלי. אמר שאני מביישת אותו, את עצמי ואת כולם... אז רבנו באותו ערב, היה מתח ולא דיברנו. למחרת בבוקר לא רציתי לתת לעניין להתגלגל ולהרוס לנו את הטיול אז ליבנתי איתו את העניינים והנושא נסגר.

ערב אחר, כולנו התיישבנו לאכול. משהו היה מוזר – האוכל היה מושקע מידי! עגבניות ממולאות בגבינה, חצילים ממולאים אורז. מה פתאום אורז? הרי כל ערב אכלנו דגים ותפו"א – זה מה שהמשגיח אישר. התחלתי לאכול ואז הבחנתי שאנחנו אוכלים בשר וגבינה זה לצד זה... אבוי. המלצר טעה והכניס לכשרים מגש מהערלים. מיד הזהרתי את כולם ואני עצמי הייתי די מזועזעת.
מוזר, לא?
מסתבר, שאי אפשר לזרוק 37 שנה לזבל. נולדתי לעם הדתי והוא טבוע אצלי חזק, אם ארצה או לא. אני לא אוכל בשר וחלב ביחד ולא אציץ אפילו על חזיר (רחמנא לצלן). האיש שלי אמר שאני אזכה לברכה בעולם הבא (משהו כזה) כי הצלתי רבים מלחטוא בזה שהזהרתי אותם, לא משנה אם המלצר נכנס אח"כ וטען שזה בסה"כ היה טונה מטוגנת...

התמונות לפניכם (קרואטיה, סלובניה), וכל מילה נוספת פשוט מיותרת. (© כל הזכויות שמורות)
אומרים שמי שמתחיל לטייל בנופי העולם, מתמכר. ראו הוזהרתם .