היום ההופעה של היהודים ואני כולי בעננים!

הרבה זמן לא הייתי בהופעה במיוחד לא של היהודים ואני ממש מתרגשת...

הסיפור עצמו דיי ארוך כי החברות שאני בדר"כ הולכת איתן להופעות לא באות בגלל מחסור בכסף (בלעעעעע)

אז לקח לי איזה שבוע למצוא מישהו לבוא איתו...

לפני יומיים גילית שחברה שלי מרחוק גם נוסעת אז אמרתי וואלה יופי יש לי עם מי לסוע..

ואז עוד חברה שלי אמרה לי שהיא באה ובכלל יצא ממש נוח כל הסיפור...

אני מצאתי כרטיסים/הסעה...

סידרתי את הכול והיום כבר הכול מוכן!!!

ואז אני מתקשרת לחברה השנייה ואומרת לה שכדי להספיק להגיע לטרמפ היא צריכה להיות אצלי ב8...

ואז מתחיל כול הסיפור של

"אני עבדתי אתמול עד מאוחר.., ועבדתי היום כל הבוקר..., ואני עייפה וקר ואין לי כוח."

אז אחרי עשרים דקות (באמת עשרים דקות) של בכי עז בעור התוף שלי החלטתי להתערב בשיחה ופשוט שאלתי אותה מה הפואנטה לעזעזעל?!?!

כי אם כול הכבוד לזה שהיא חברה שלי אין לי כוח לשמוע כל יום כמה הרבה היא עובדת וכמה אין לה כוח.....

כי אם כול הכבוד היא חיה ממש טוב!..

אז השיחה נגמרה בכך "טוב אני יהיה אצלך בשמונה!"

בדרך כמובן אמרתי לה שעזבי אם את לא רוצה לבוא לא צריך..

ואנחנו נמכור את הכרטיס שלך....

ובלע בלע בלע כי באמת אני לא צריכה שהיא תבוא איתי בכזה מצב רוח.....

בסוף היא כן בא..

נדב לא בא..(ומזל כי אין לי מקום בשבילו בטרמפ שלנו.....)

ואני מאוד מאוד מקווה שהולך להיות כיף כי יצאה לי כבר הנשמה מכל הבכיינות הזאת...

זהו עכשיו כשהוצאתי קצת עצבים נלך לראות מה חדש בעולם הפוך...

לילה טוב!

רק לך יש את הטמבל ששונא לדבר....

מחר יש הופעה של היהודים בקונגרסים...

אני שתי חברות לי ונדב (החבר....-זה פשוט כ"כ קשה להגיד את זה) נוסעים....

אין לי מושג איך מנהריה אנחנו הולכים להגיע לשם או לחזור!

אבל לא אכפת לי כ"כ בא לי הופעה, לפרוק מתחים לראות את אורית פשוט כ"כ בא לי.....

נדב בא איתי..

ועד עכשיו אני לא ממש מבינה למה..

הוא לא פריק גדול שלהם, אם אני לא הייתי הולכת רוב הסיכויים שגם הוא..

ההופעה דיי יקרה ויש מומולדת לידידה טובה שלו...

לפעמים אני חושבת והחברות הנכבדות שלי כמובן שאולי הוא רוצה אותי טיפ טיפה יותר ממש אנ מרגשיה עליו

ותחשבו שאנחנו כולה איזה שובעעים  ביחד למרות שיש לנו היסטוריה ארוכה אחד עם השני...

בקיצור זה דיי מפחיד לא יודעת אם מוכנה להסתכן בזהה שאני בטעות יפגע בו ואני לא רוצההה

אבל בינתיים הכול בסדר ואנחנו זורמים אחד עם השני אז אני לא מתלוננת

ואחד החלומות שלי הולכים להתגשם להיות אם מישהו שאני רוצה בהופעה של היהודים ושאורית תשיר את הזמן שלך!

באמת שאם זה יקרה מישהו פשוט יוכל לירות בי כי אני לא צריכה שום דבר אחרררר.

ההורים שלי חוזרים יום ראשון מחו"ל (הם טסו עם אחותי לאיטליה) ואני כ"כ התרגלתי כבר לשקט הזה שהיה לי בבית..

למרות שסבתא שלי פה (אתם יודעים משפחה רוסייה- סלון-מטבח- וסבתא...) אבל היא לא ממש מציקה לי סתם יושבת לה בספה שומרת שהבית יראה כמו בית ועל כך שאני לא יישאר רעבה בצהריים -תפקידה של כול סבתא שמכבדת את עצמה!!!

בקיצור ברגע שהם יחזרו יהיה פה בלאגן ורעש עוד פעם!!!!

החלטתי היום בצעד גדול ומשמעותי לעשות רגליים... (גברים הקטע הבא לא לרשותכם אתם מוזמנים לרדת למטה להמשך או לקפוץ לבלוג אחר!)

אחרי חורף שלם שלא נגעתי בפריחת האביב שם (העלים נושרים ואצלי הכול פורח..)

החלטתי שזה לא הוגן שנדב יתבלבל ביני לבין הקוף המצוי! ואני עושה רגליים

לא סתם רגליים מכונה וכול הבררה מסביב...

מה שאומר שחודש אני יהיה הייר פרי...!!!!

עכשיו אני מחכה לדוד שיתחמם ונראה לי שרק אצלי הוא מתחמם שעההההה, שעעעה שדוד יתחמם זה המון זמן!!!!!!!!!

זאת פשוט חוצפה מדרגה ראשונה אני יכולה להיוולד מחדש והוא עדיין בשלו ינסה לחמם לי את המיים למקלחת של כולה 20 דקות!

ד"א אם מישהו ראה אתמול אימל'ה בערוץ 2 מוזמן לספר לי מה נגמר כי פשוט הייתי שםוכה מעייפות ונירדמתי בפרסומות (שהיו ממש ממש מייגעות..)

שיהיה לכולם (זאת אומרת לי כי אף אחד לא באמת נכנס לפה) סוף שבוע נעים!

אולי מרוב שיעמום אני אפילו יכתוב לעצמי איזהשהי תגובה.....

אל תשכחי שאמרתי לך

אל תשכחי

שהכול כבר ידוע מראש

אנו כאן להעביר את הזמן

אל תכעסי שאהבת אותי

אל תכעסי

שירים שטבולים בשקרים הענקתי לך כמו שושנים

סוף העולם, סוף העולם

זה התחיל כשהפסקנו לחלום

כשהפסקנו כבר לקוות

זהו סוף העולם, סוף העולם

זה התחיל כשהפסקנו לחלום

כשהפסקנו כבר לקוות

ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק

תסתכל על הרחוב איך הוא ריק

כבר שכחנו איך לשחק

מגפה עורבת לנו בכול פינה

מחכה שנחטא במגע

כבר שכחנו מזאת אהבה!!!

סוף העולם, סוף העולם

זה התחיל כשהפסקנו לחלום

כשהפסקנו כבר לקוות

זהו סוף העולם סוף העולם

זה התחיל כשהפסקנו לחלום כשהפסקנו כבר לקוות.....

אז תיקח ת'כדור שיעיף אותך הרחוק מכאן

בסוף ימצאו אותך מת

יכתבו שהיית שותק

אם מתים רק יכלו לדבר מה היית אומר?

היית צועק לכולם

תסתכלו זהו סוף העולם!!!!!!!!

אביבבבב....

כמה כשרון בבן אדם אחת...

כמה אמת אפשר להעביר בשיר?!?! כמה כאב.......

"ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק...."

שומעת את השיר וחושבת על אחותי..

מסונוורת מהמחשב לא יוצאת החוצה....

שום חיי חברה חוץ מהאנשים באיי סיי קיו...

כמה רוע הביאה עלינו הטכנולוגיה?! ילדים שלא משחקים כבר אלא משותקים לטלוויזיה כמו תפוחי אדמה....

והאם לי מותר לדבר?!?!

גם אני משקיעה שעות נוזפות במכשירי חשמל המזוייפיים האלה שמכתיבים לי איך לחיות מתי ולמה...

התקשורת שמזבלת לנו במוח בלי סוף למה ככה ולמה ככה...

ואז כשאת סוף סוך יוצאת לראות אנשים נפגשת איתם..

את רק מגלה שהרוע טמון באנשים!! האנשים שהכי חשובים לך בוגדים ומשקרים לך בלי סוף..

אז אולי עדיף לחיות המציאות מדומה מאשר לסבול את כול מה שהסובבים אותך גורמים לך...

אז חברה אחת שלי מעדיפה את החבר שלה עליי אבל כשיקרה משהו היא תדע למי להתקשר

ואני ידע איך לנחם אותה והכול יחזור לקדמותו

וחברה אחרת אני כבר לא יכולה להסתכל בעינים כי אני לא יודעת איזה שקר חדש היא תמציא...

ואז יש את האלה שאני באמת אוהבת ובוטחת אבל פוחדת להתאכזב....

והמשפחה שאני מתה אליהם אבל יצאה כבר מכול החורים!!! ורק רוצה לברוח מהכול להתנתק....

לצאת לטיול לחודשיים בלי לשמוע מילה מאף אחד....

למצוא אנשים חדשים סיפורים חדשים מקומות חדשים!

פשוט להתנתק...

אבל איפה??!?!?!

לימודים עבודה רישיון מחוייבות שסובבים סביבי כמו סביבון על סמים...

ולא נותנים לי מנוחה.....

רק לסוע

אבל אני סתם מתלוננת כי יש לי את החברים שלי

שני הורים בריאים אחות...

ציונים טובים

עבודה ואני ממנת את עצמי!

חבר שאוהב (לפעמים יותר מדי..)

ועדיין מרשה לעצמי להתלונן...

האם גיל ההתבגרות המעפן הזה השפיע עליי יותר מדי??!

קיצר התחלתי עם שיר של אביב ואני יסיים עם אחד..

משהו שדיי מסביר את ההרגשה שלי עכשיו

אז השיר הבא מוקדש לכול אלא שרוצים לעוף!!!