אין לי שמץ!

אחותה הגדולה של סינדרלה הלכה עם הוריה לבית קפה עם החברים שבדיוק הגיעו מאמריקה לביקור.

בזמן האחרון היא וסינדרלה חברות טובות. ומה זה כבר 4 שנים שאת בת 18 ואחותך בת 22? אפילו אתמול בלילה היא ישבה איתם יחד, עם סינדרלה והחברים שלה.

אחותה קראה לה לבוא עם ההורים, איתה ועם האורחים לבית קפה. "יהיה כייף, תהיי איתי" היא אמרה.

הוריה תמכו- "בואי, היא מצחיקה, ואת אוהבת לצחוק כשמצחיקים אותך."

סינדרלה  הלכה להתארגן. בינתיים אחיה הקטן שמע מקצהו השני של המסדרון שגם סינדרלה וגם אחותה הגדולה יוצאות עם ההורים, ורק הוא לא. בכעס ועלבון הוא פנה לאימו ואמר שזה לא הוגן!

לאחר שאימו הסבירה לו שבלילה זה הזמן של הבוגרים ואין מקום שם לילד בן 10, והילד לא השתכנע, היא ביקשה מסינדרלה שאולי היא תשאר הערב  עם אחיה הקטן במקום לבוא- וכך היה.

עברו מספר ימים- וכמו שנה שעברה- לפני התאריך  הזה, סינדרלה מזמינה חברים הביתה. והם שמחים.היא לא מפסיקה לצחוק. סינדרלה אוהבת את החברים שלה.  ובבוקר הם כולם הולכים  אחרי שהיה לילה מצוין לכולם. סינדרלה הולכת לישון עד הצהריים ואוגרת כוחות, כאילו היא יודעת, כאילו היא מתכננת לבכות, ולשפוך את כל תכולת ליבה לכשתקום.

אז היא קמה בצהריים, עוזרת טיפה בבית, אוכלת צהריים עם משפחתה-וחוזרת לישון.

אחרי כמה שעות הוריה של סינדרלה מעירים אותה ואומרים לה שהאורחים שבאו מאמריקה יושבים בסלון אז שתתלבש יפה ותבוא לומר להם שלום. סינדרלה "מעיפה" את  אימה מעליה ואומרת לה שהיא ישנה. והאורחים? שישארו בסלון.  "זה לא יפה מצידך" אמרה אימה  של  סינדרלה והלכה לכיוון הסלון.

לאחר רבע שעה- כשההמולה והרעש מילאו את חלל הבית סינדרלה קמה ואמרה שלום לאורחים.

היא באה לשבת איתם בסלון- אך אט אט  כולם יצאו למרפסת. לבסוף- ההורים, עם אחיה הקטן של סינדרלה והאורחים הלכו, ואימה של סינדרלה רק אמרה: " סינדרלה, תוכלי רק לסדר פה הכל אחרי שנלך?"  אביה של סינדרלה הצטרף: "כן, אין הרבה מה לסדר, היינו פה רק איזה 15 אנשים. אין הרבה. ביי בינתיים. אנחנו הולכים."

כשכולם הולכים ודימעה של זכוכית זולגת על הריצפה, סינדרלה מבחינה בנר קטן שמאיר הרבה.  נר אדום בצורת לב שאימה הדליקה שעה קודם.

סינדרלה מכבה אותו בכעס ובלי הכנה מוקדמת- היא פורצת בבכי (אבל כמובן שאיש לא ראה) ברחה אל  הספר שלה  ("דור הפרוזאק")  ועם כל שורה שנקראה,  היא הרגישה כמו הכותבת. היא לא שווה כלום- ואולי עוד פחות.

 והיא חשבה על חברה שלה- שמחר ימלאו שנתיים לתאריך בוא היא בחרה להעלם מהעולם, התאריך שבו היא התאבדה.

סינדרלה לא הבינה למה היא בוכה- עד שהיא קלטה שהיא בדיוק כמו החברה שלה! בדיוק! כבר  לפני 13 שנה שהן נפגשו לראשונה ע"י "חברה משותפת" סינדרלה הרבה יותר התחברה אליה. וכל השנים האלו! 11 שנים! גם אם סינדרלה לא ראתה אותה זמן רב- היא תמיד העריצה אותה מרחוק. כל משפט שיצא לחברה שלה מהפה- סינדרלה הבינה. כי היא הרגישה שהוא נאמר גם עליה. חברה שלה רצתה להיות שונה- וגם סינדרלה. היא רצתה להסתדר בעולם- וגם סינדרלה. היא רצתה להעלם- וגם סינדרלה.

היה לה האומץ לבלוע הרבה כדורי אקמול- אבל לא לסינדרלה.

סינדרלה  בדומה לחברתה, נכשלה לא פעם. היא ידעה בדיוק מה הוא טעם הכישלון, ומהוא הטעם של הדמעות המרות.

חברתה של סינדרלה כיוונה את החץ- ופגעה. היא כיוונה על  עצמה,והביאה את הכישלון האחרון.

סינדרלה לא מסוגלת לכוון על עצמה. אז סינדרלה עדיין בוכה, ומקווה שיום אחד מישהו יזיז את החץ הזה ממנה.

כשהדמעות מנקות את פניה האדומות של סינדרלה, היא מרימה את ראשה ומביטה במראה. היא מבינה שאין היא סינדרלה כלל וכלל. כי לפה לא תבוא בסוף פיה, והיא לא תהיה יפה. הסיפור הזה לא יגמר בזכות נסיך והיא לא תחיה באושר ועושר.

אבל סינדרלה זה רק הרגשת הנחיתות, והידיעה שאת סינדרלה, ואת לא שווה.

סינדרלה מבטיחה לא לכוון לעצמה חיצים לעולם. אבל כל מחשבה על חברה שלה, מרגיש כמו חץ חדש, וסינדרלה בוכה. סינדרלה לא מתגברת גם אחרי שנתיים ארורות. לסינדרלה נמאס מחיצים וסיפורים על נסיכים, והיא רוצה בחזרה חברים.        אבל היא סינדרלה  והיא לא שווה כלום.