מסתבר שיש יותר גרוע מאשר להיות מואשמת בהריון כשאת רק שמנה,

 וזה להיות מואשמת בגל-חום כשאת רק בת 36 (עוד שבועיים)

אבל גיברת...רק מרחתי קרם שיזוף כי עשיתי שיערות בלייזר ואסור לי שמש שבועיים כדי שלא יהיו לי כתמים אז אני צריכה למרוח קרם שיזוף כל שעתיים אם אני בחוץ וגם וגם וגם בעצם אני אוהבת להזיע...

שלא נדבר על הפאדיחה של אתמול בשיעור עיצוב וחיטוב, שבו כולן באמת מעוצבות וחטובות, למרות שהן בטח גם חושבות שלא, יושבות על מין כדור כזה קטן (לא פיטבול אלא ממש ממש קטן). לקחתי אחד מנופח מדי, ואחרי כמה תרגילים הוא פשוט התפוצץ לי בתחת, מה שגרר הרמת יד והודעה שקטה: כן, אני הבחורה הכי גדולה בחדר, שהתיישבה על הכדור ופוצצה אותו. זה תסריט הבהלות של כל שמן באשר הוא.

זה היה יכול להיות ממש מבאס אם זה לא היה מצחיק, ואם לא הייתי יודעת שלשינויים יש נטייה לאי נוחות, וכשיוצאים החוצה לעולם, הפנטזיה מתנפצת קצת והמציאות היא קצת מזיעה, דביקה, לא צפויה.

את כל אירועי היום הללו אני נהנית לספר לשותף שלי בצל תאנתנו, על הגג. יש שם זוג כיסאות נוח כתומים ושמשייה ירוקה, ויש אדניות מלאות בוורבנה, בניצניות, בגרניום ובציפורן ששתלנו לפני חודש. יש גם שתי פסיפלורות. הפסיפלורה הקטנה מאד פורייה ומוציאה המון המון פרחים וגם מתרבים עליה פרות משה רבינו. הפסיפלורה הגדולה היא בקטע של התרחבות והיא מטפסת על גדר הבמבוקים. רק על הבוגנוויליה התאילנדית לא מדברים, כי אם לא מדברים עליהן הן צומחות פרא אבל הן לא מתמודדות כל כך יפה עם ציפיות.