| |
,I am the master of my fate
I am the captain of my soul |
 כינוי:
kuksta מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2012
סערות קיץ
כנות היא המדיניות הכי טובה. אני לא משהו בימים אלו. משהו השתחרר ומכאן נראה לי שהכל נמצא בסחרור מהיר כלפי הקרקע.
לפני כעשרה ימים ההורים שלי טסו לחופשה של שבועיים. לרומניה, אלא מה? איכשהו איכשהו חשבתי שהנסיעה שלהם תמחק את הקושי שלי להתפצל בין החיים החדשים שלי, לבין הציפייה לבלות איתם את סופי השבוע. המרווח הזה הופך את זמן המנוחה למתוח ובלתי מספק, במיוחד לי. אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה אבל אני נמצאת בין שני צדדים שיודעים שהם רוצים אותי איתם, וכמה שיותר.
היו עוד מיני ציפיות לתקופת הפרידה מהם, כמו להיות בעלת הרכב, להרגיש את המשפחתיות מהצד של השותף -בשתי חתונות שהתקיימו יום אחרי יום, לאכול אוכל נא לרוב ולהספיק לעוף כמו נשר ולעקוץ כמו דבורה. במציאות מתברר שזה לא האוטו שעצר אותי מלעשות את כל הדברים אלא המשתנים הקבועים של מרחב וזמן. את המרווח בין הציפיות שלי לבין המציאות מילא אוכל חתונות. מההתלהבות של הפוסטים הקודמים נותר רעב שאי אפשר לספק רק בנבטים, וקרייבינג לפירות שהפך אותי עצבנית בלי סוכר. כל כך בא לי להתעטף בלאפה רכה. מה זה כבר משנה? לפני שאבלע אני הולכת לטיפול תחזוקה במכון הגמילה.
נשארו רק עוד שלושה ימים עד שהם חוזרים. אני מרגישה שעם הקרבה אני יכולה לתת לעצמי להרגיש את מלוא הגעגוע. אני זוכרת את החרדות מללכת לעבודה שלא מתרחשת בין כותלי הבית ואת האימה לעשות קפיצת אמונה ולעבור לגור עם השותף. על שתיהן התגברתי ויצאתי סופר מאושרת מזה.
אני מרגישה את ההפרעה שלי מנענעת אותי. אני צריכה לזכור שהבסיס שלי חזק, עשוי בטון יצוק שהתקשה בהרבה מאוד שנים של טיפול בעצמי, ולראות את המציאות כמו שהיא: מזג אוויר הביל בחוף ולא הוריקן טרופי כמו שהוא נראה מבפנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
