| |
,I am the master of my fate
I am the captain of my soul |
 כינוי:
kuksta מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2012
כואב לי התחת
מהחורף אני מחפשת מורה ומסגרת לעשות בה עבודה עם הגוף. במרץ, אנה, שאותה אני מכירה מכאן, הכירה לי את דנה - מורה לאיינגר יוגה. שיעור הנסיון היה מדהים אבל היא הייתה לפני חופשה בהודו ואני ההתבאסתי שזה לא מושלם ושהסטודיו שלה נמצא אי שם בערבות בבלי.
בתחילת אפריל עשיתי מנוי לחדר כושר. נורא רציתי כבר להיות שם, לצלול פנימה. שילמתי הון בתשלומים, התחייבתי כך וכך ועוד לפני שתם החודש השני כבר ידעתי שזה ממש לא זה. זה גם הם שנורא לא נחמדים אבל גם אני, לא מתאים לי לעוף עם עצמי בתוך קירות המרתף וללכת על פס נע. זה אולי ההפך הגמור מלהיות מחובר לגוף - הכל שם כל כך רועש והמוני ויש מליון הסחות דעת טכנולוגיות. הייתה בי קצת אשמה שחתכתי בנקודת היציאה הראשונה אבל ידעתי שזה רק הכסף שאבד, זה לא "עוד כישלון".
בחודש שעבר כתבתי לדנה והיא הזמינה אותי שוב לסטודיו הבייתי שלה. בכל משך השיעור הרגשתי שייכת, הרגשתי נוח, וגם הרגשתי שאני עושה אחלה עבודה פיזית בלי לספור דקות לאחור. בתום השיעור ההוא הייתי כה הרפתקנית שעליתי על אופניים בפארק הירקון ורכבתי איתם, לראשונה אחרי כמה שנים טובות, עד לסוף הפארק. יכול להיות שזה היה נגמר שם אלא שהייתי ממש דלוקה מהחוויה והתקשרתי לאהוביק. הוא עודד אותי להמשיך עם ה"תל-אופן" עד הבית, רק לקחת את זה באיזי ועל המדרכה. עד בוגרשוב כבר הייתי מכורה.
כעבור שבועיים קניתי אופני-עיר סטנדרטיות לנשים, ולא כדי להכריח את עצמי לעשות עם עצמי משהו. כשהמושב עד הסוף למטה אני מגיעה עם הרגליים לרצפה ולא צריכה היקף גלגלים קטן כמו שחשבתי. יש להן סל קדמי והן לא מיוחדות או אישיות בשום אופן. ארקדי מהחנות אופניים אומר שאין מה להתלהב מהאופניים, הם רק הכלי, צריך להתלהב מהרכיבה.
אני מתלהבת, אני ממש מתלהבת. פעמיים בשבוע אני רוכבת לפסיכו בנורדאו ופעם אני רוכבת דרך הפארק עד לבבלי ובחזרה. כשהייתי במחזור רציתי לדחות את השיעור של היוגה אבל דנה אמרה שהיא תוציא אותי מהבאסה של היום הראשון, שהיוגה יכולה לעזור בכל מצב בחיים. השבוע היה זה התרגול השני ביום הראשון של המחזור וזה שוב עזר. כשאני יוצאת משם אני כמו בחורה שיצאה מתוך פרסומת למחזור. הקשב הזה לגוף על כל צדדיו, בלי להוציא שום חלק, הופך את התרגול לפסגה רוחנית של השבוע.
כשהייתי קטנה מאוד אהבתי לשחק טניס. שיחקתי מגיל 11-17 בחוגים וכמה שאהבתי לשחק תמיד התבאסתי להתלבש ולצאת מהבית, ותמיד היה את הדיון הפנימי "אולי לא היום?...אני כל כך עייפה...היה לי יום קשה...מחר יהיה לי יום קשה...אין לי כוח". אפילו אם תמיד הייתי חוזרת דלוקה ומרוגשת, גם בפעם הבאה הייתי מתחילה את הדיון מהתחלה.
כנראה שזה בגלל החשש הזה לפגוש את הגוף, בגלל הדחייה הפנימית שהפכה לאוטומט. למרות שאני כל כך אוהבת לרכב ולתרגל אני אצטרך להמשיך להזכיר לעצמי שאני אוהבת את זה ושזה עושה לי טוב, עד שהדחף הטבעי יתחלף, וגם אחרי.
ובקשר לתחת מהכותרת, התפנקתי היום במושב חדש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
