| |
,I am the master of my fate
I am the captain of my soul |
 כינוי:
kuksta מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2012
הלב מתרחב
עצבנית שקמתי מוקדם ורכבתי בלי לשתות ובלי לאכול עד לפסיכו. בדרך חזרה אני עוצרת לארוחת בוקר. מגיע לי לאכול כמו בנאדם, שיגישו לי לשובע. האוויר - אירופה, האווירה - הכי חמסין. בפנים המראה מרגיש פחות סוריאליסטי והצל האפרפר עוזר לעיניים שלי, שנתמלאו כל הקיץ בשמש יוקדת, לנוח.
מאחוריי חולפת דמות מתנשפת ומתיישבת בשולחן המקביל אלי, פונה גם היא אל הרחוב. אני קוראת את מוסף החג של מעריב, מאז שהם מאויימים בסגירה אני רוצה לוודא שהם עדיין יוצאים לאור. הדמות, שמקבלת פתאום קווי מתאר, פונה אלי ושואלת אם אני מטפלת.
לא, אני לא מטפלת. למה?
כי את נראית נורא נחמדה ואני צריכה מטפלת לכמה שעות, אני לא מרגישה טוב, אני מוכנה לשלם
תראי, לא נראה לי שאוכל לעזור, יש לי עבודה אבל אם תתני לי את הפרטים שלך אולי אוכל לברר אם מישהו אחר יוכל
את חושבת על מישהו?
לא קופץ לי לראש עכשיו, לא
ואת לא תוכלי לעזור לי לכמה שעות?
לא אני צריכה לבשל לחבר שלי (שקר כלשהו) אני מצטערת
הבטתי בעיתון במבוכה ולא כל כך ידעתי מה לעשות. מצד אחד אני מאוד רוצה לעזור ומצד שני לא מתאים לי עכשיו תיק של כמה שעות. אני רוצה לברוח אבל גם להבין, אולי העזרה שהיא צריכה לא תשתלט לי על כל היום. בדרך כלל יש לה עזרה אבל היא נסעה לכבוד החג. היא תוהה אם אני יכולה ללכת איתה לבנק, אחר כך מתחרטת ורוצה עוף. היא נראית לי מאוד אינטליגנטית ומאוד מבולבלת. אני מציעה לעלות על האופניים ולהביא לה חצי עוף מבן יהודה. בדיוק אכלתי כזה ביום שישי והיה ממש עסיסי. לא זול התענוג אני מזהירה אבל ממש טעים. היא מחליקה שטר של 50 ועוד שטר של 20 ואני משלמת את החשבון שלי. פתאום אני מרגישה צורך להבטיח לה שאני לא מתכוונת לברוח עם הכסף. היא לא נראית לי מודאגת.
אני מקווה שהשעה לא מוקדמת מדי, מזל שערב חג היום, בטח יפתחו ויסגרו מוקדם. הצרפתייה הקטנה מחזיקה את מספרי העוף, חותכת באמצע החזה ומניחה במגשית עם המון תפוחי אדמה, בצד היא שמה אורז בקופסא. אני חוזרת מחייכת ומעניקה לה את שקית הנייר החומה עם מגשי האוכל, העודף והקבלה. את לא יודעת איך אני מודה לך, היא אומרת ומנשקת. הלכתי לצידה עד הבית, האופניים לצידי והעוף החם בתוך הסלסלה. נפרדנו בחיבוק.
איזה מעולה שפגשתי אותה היום, שלא הייתה בה את הבושה מלבקש עזרה, שהבנו אחת את הגבולות של השניה, ושהיא נתנה לי במתנה את השמחה הזאת שמזדחלת ללב אחרי שעוזרים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
