סוף השבוע בברצלונה הרגיש כמו 24 שעות וגם 24 ימים, בעת ובעונה אחת.

החלטתי שאני חייבת לכתוב בשבחי נסיעות החורף. לפני שנתיים נסעתי במרץ לניו יורק. במחיר של טיסה בקיץ קיבלתי בניו יורק טיסה ו-6 לילות במלון שבחיים לא הייתי יכולה להרשות לעצמי. התכונה העיקרית שלו היה המיקום המדהים במידטאון ואחר כך הפינוקים של שדרות לקסינגטון על אורחיה נוסעי הלימוזינות. זה קצת כמו לשחק אותה בן אצולה וגם לדפוק את המערכת. מזג האוויר שלא בעונה יכול להיות בעייתי וזה אכן עניין של מזל אבל גם הטיסה לברצלונה וגם לניו יורק הוזמנו כדילים של הרגע האחרון ואפשר היה להעריך את מזג האוויר. בניו יורק אמנם התחיל ב-6 מעלות בלבד אך עד שענייני בעיר תמו, הטמפרטורה כבר טיפסה ל-16 מעלות והיה אביבי להפליא. 

המלון על הרמבלאס היה יותר משציפינו, גם המיקום המושלם (קרוב לפלאסה קטלוניה) וגם איכות החדר, ארוחת הבוקר והשקט של האורחים האחרים היו, כאמור, יקרים מדי עבורנו בעונה.

זו הייתה הפעם הראשונה שלי בטיול תיירותי עם אוטובוס קומותיים, שמסתובב בין אתריה המרכזיים של העיר, מוריד ואוסף מטיילים. הרבה יותר כיף משחשבתי. זה נורא פשוט בעצם. במקום להיסחב למקומות המרוחקים במטרו לא משהו ולבזבז זמן על כיוונים כושלים, פשוט ממשיכים במסלול מעגלי שבו האוטובוסים מגיעים כל 10 דקות, עולים ויורדים מתי שרוצים. מצד שני לא מתבלבלים אף פעם ולא חוזרים לספר סיפורים על איך הגענו לשכונה  גרועה וכמעט נשדדנו על ידי טרוריסטים מוסלמים. את זה לא היה.

למען האמת היה כל כך נוח ונעים שאין אף סיפור שהופך לאגדתי. מצד שני ראינו את הסגרדה פמיליה - הקתדרלה ההזויה של גאודי; פארק גואל - הפארק המטורף כמו כובען, שהיה בעצם פרוייקט נדל"ני כושל; את איזור מונטז'ואיק ופלאסה אספניה המרשימה; הפארק האולימפי, ברצלונטה ועוד דברים שבטח פספסתי. למחרת ביקרנו בפלאו גואל, גם הוא תוכנן על ידי גאודי אבל מאוד רחוק מהטירוף וחוסר הסימטריה האופייני. זו יצירת אמנות בשיש, עץ וברזל שהמילה פונקציונלי רק מעצימה את הייראה (תודה לעובד זר על הטיפ המופלא). סבבנו את הרוגע הגותי, שעל שוליו התגוררנו, וחרשנו את הבוקריה - השוק הכי יפה בתבל לטעמי. 

השוק לא נועד לקניות בלבד אז עצרנו באחד הברים המפוצצים וגילינו את האנשובים המוחמצים שהפכו להיי-לייט הקולינארי שלנו. צפינו בעשרות זבנים שמגלחים את החמון לרצועות דקיקות של עושר טעמים. חלקם לתוך קונוסים מנייר שמשוטטים איתם ברחבי השוק וחלקם בואקום שהיה דרך מצויינת לייבא אישית את הטעם. כשהבנתי שבברצלונה הכל בא על חתיכת לחם חיפשתי אולי יש בעיר לחם ללא גלוטן ומצאתי שהסנדוויצ'יה הכי מגניבה שקיימת מ-1951 בפלאסה סאנט ז'ומה, מגישה סנדוויצ'ים מעולים בלחם ללא גלוטן. זה לא היה רק הלחם ללא גלוטן הכי טעים שאכלתי אלא גם הסנדוויצ'ים הכי מעולים אבר.

לקטלונים יש קינוח מסורתי מעאפן בשם טורון. זו בעצם חלווה שבמקום סומסום עשויה משקדים. עד כאן נשמע טעים אלא שזה לא טעים. אני יודעת כי אכלתי את הגירסה שלו ללא סוכר ואמא אמרה לי שהיא יותר טובה מהגרסה עם סוכר אך ששתיהן די מחליאות באופן כללי ולא משנה אם מסווים אותן בטעמי שוקולד, כרמל או קרם קטאלן (שזה כמו קרם ברולה בעצם).

הקניות עוררו בנו ציפייה גדולה. ככה זה כשהמלון מוקף ב H&M, ZARA, C&A והגרסה המקומית למרקס אנד ספנסר או למייסיס - el corte ingles. אז זהו ש...לכאורה היו מבצעים אבל היו טונות של בגדים, כולם באיכות מפוקפקת ובמחירים שממש לא מצדיקים את עצמם. המציאה היחידה הייתה במגוון חנויות DeSigual שהיא רשת של בגדים עם הדפסים בולטים וגזרות א-סימטריות. אמנם לא זול שם, אבל זה זול כמעט בחצי מאשר אם הולכים לבוטיקים בנווה צדק שמייבאים אותם או מזמינים מארה"ב. התחדשתי בשמלה ובתיק.