אהוביק ואני החלטנו לאחרונה למסד את הקשר. הייתה הצעת נישואין רשמית, ומאוד מרגשת. טבעת בעלת ערך רב, כערכי בעיני אהוביק יש להניח, ובבחירתו הבלעדית. היום שבו בילינו יחד שיכורים מאושר דמה לתעופה חסרת משקל בחלל.

דברים שחשבתי על עצמי במעמד כזה התבררו כלא מדוייקים. כשאנשים אחרים נכנסו לתוך האינטימיות הקטנה שלנו כדי לחייך, לאחל, ולחגוג, למשל, לא היה החלק הכי כיף. השוויץ של הטבעת המהממת החוויר לעומת העיניים הבורקות של אהוביק. הרומנטיקה האמיתית הפכה את האקט הטקסי למשהו שאפשר למשש ולשמוח בו. איזה כיף!

המעמד הזה של אישה מאורסת מאוד מוצא חן בעיניי, ואני מתכוונת להנות ממנו עד תום. לא זוכרת את כל החלומות או ההתנגדויות שלי במשך השנים לגבי חתונה אבל מה שבטוח הוא שזה חייב להיות באביב. כיוון שהאביב הזה כבר בשיאו תהיה לנו לפחות שנה להנות, ולהרהר במה שהיה נדמה שכבר לא אחווה בחיים: חתונה.

חתונה דתית לא תהיה. אני אגנוסטית, הוא אתאיסט, המשפחות אינן דתיות ויש אפילו מכשול הלכתי להינשא ברבנות. הלאה. בחודשים האחרונים בניתי לעצמי בראש סעודת חתונה, אירוע קטן עם המשפחה והחברים הקרובים במסעדה שווה, שבו יהיו בעיקר פאדיחות, יין ונאומים. יכול להיות שמישהו מצחיק כמו "אבי הזמר", שניהל את החתונה של דודה מלכה, יהיה על תקן התוכנית האמנותית. אין לזה מעמד חוקי בישראל אך מלבד הדרישה לתשלום אגרה נדמה לי שאין איזשהו ערך לרישום במשרד הפנים או לפחות אני לא מצאתי כזה.


עם זאת, את שם משפחתי אשנה לשמו של אהוביק ולא אוסיף מקף. גם כך התעתיק של שמי בעברית לא תואם לשם המקורי וזה יהיה בשבילי להיפטר מהפארסה שעשו משם משפחתי במעמד העלייה ארצה. 

אהוביק דמיין חתונה באיטליה, משהו רק של שנינו. אחרי ההצעה נכבשתי גם אני ברעיון הרומנטי אך הבנתי שהאיטלקים אינם מחתנים עוד אזרחים ישראלים. שני זוגות חברים נישאו לאחרונה בפראג וגם זה נשמע נחמד, אם כי פחות מאיטליה, לפחות בדמיון. ההורים שלי העלו את ההצעה להתחתן ברומניה אבל זה לא יקרה. בירוקרטיה רומנית היא לא הדבר שאני מאחלת לעצמי ביום זה. לברוח להתחתן בוגאס היה פעם פנטזיה שלי אבל ארצות הברית יכולה להיות יעד מעולה לירח דבש, שאותו סביר להניח שנוכל לממן רק ממתנות החתונה. 

אח לו אפשר היה להתחתן בסרט של אמיר קוסטריצה :)