עוד חמישה שבועות לתאריך המיועד והדברים הולכים חלק ובכיף. יש חשש שאחרי שכתבתי את זה תהיה תפנית בעלילה כי מרפי אורב לא רק לאימהות צעירות, כמו שבנות המועדון שלי אומרות, אלא גם לכלות נרגשות ומסמיקות כמוני.

אז מה יש לנו: יש מקום ותפריט ומוזמנים וטרום הזמנה והזמנה מלאה עם מפה והסדרי חניה. יש שמלה בתהליך תפירה. אני לא יודעת איך היא נראית כי זה לא דגם מהמלאי אלא משהו בתפירה אישית לי. ביום רביעי יש לי מדידה ראשונה ואני כבר מתחילה להתרגש מעכשיו. בנינו השמלה זה הכי חשוב, מצידי שהאורחים ייחנקו עם ביסקוויטים יבשים, לא לא באמת רוצה שייחנקו אבל אני יודעת שאי אפשר לספק את כולם. בסך הכל השתדלנו לעשות טקס שמייצג אותנו, שלא יהיה כמו 100 מליון אחרים אבל גם לא יהיה קיצוני. אני אשמח אם יהנו ויאהבו, אני עושה כל מה שאני יכולה כדי שזה יהיה אירוע כיפי לנו ולמשפחה, יש ים, יש אוכל, יש מוסיקה, אפילו צלם שאני די אוהבת. הוא אמנם היה הבחירה השלישית שלי כי הצלם שהוא גם גולש לא היה פנוי והזוג שהם בעל ואישה וצלמים מוכשרים לא עובדים בסופש, אהה ובחירה שלישית בעצם היה יקר מדי אז בחירה רביעית מכל כל כל הצלמים בארץ, אה רגע לא היה עוד אחד שצילם את החתונה של בלוגר שהוא גם צלם אבל גם הוא לא עובד בשבתות. מה קורה פה עם כל הצלמים שומרי השבת? חשבנו שזה דווקא יהיה ייתרון כי בהתראה די קצרה אנשים טובים כבר תפוסים אבל ביום שישי אף אחד לא מתחתן חוץ מאיתנו. אז הצלם היה די סיפור אבל האיפור אני ממש סומכת עליה, רק קצת חוששת שאזיע את נשמתי במיצר בין יולי לאוגוסט ובלחות של תל אביב. היא אומרת שהאיפור עמיד וגם ככה נראה לי שמה שחשוב זה שישרוד את החופה. אני מרגישה שאני מקיאה פה וכנראה שזה מה שקורה אחרי שהתאפקתי וסיפרתי חלק פה, חלק שם. טוב אני גם קוראת את הספר החדש של נעה ידלין "בעלת הבית" ולמרות שאני רק בפרק השלישי אני נהנית בטירוף ונזכרת איך פעם הייתי כותבת בלי פיסוק זורם ובלי רווחים אבל במאסה הזאת חייבים לעשות מתישהו סטופ.

שאלת המוזמנים. אנחנו עושים חתונה קטנה עם משפחה וחברים קרובים. מאוד סלבי מצידנו. מצד אחד זה מאוד כיף שמי שיבוא יהיו אנשים שאנחנו רואים כל הזמן ומצד שני הפנטזיה שלי להזמין את כל מי שאי פעם הגיב בבלוג, אקסים מיתולוגיים, כל החברה שבה אני עובדת וחברות מבית הספר היסודי שאפילו לא חיפשתי בפייסבוק, הולכת פייפן. אז מצומצם כן אבל יש את האנשים החמודים שאתה יודע שישמחו בשמחתך אבל יש כל מיני שיקולים לא ענייניים כמו: עם מי היא תשב היא לא מכירה אף אחד? יהיה לו נעים לסרב? אם אני אזמין אותם אני אצטרך להזמין גם ההם כי אנחנו באותו סוג של יחסים. אז אני רוצה שכולם יבואו או שאף אחד לא יבוא. זה מאוד פשוט.

עד עכשיו באמת עשינו מה שרצינו ולא היו פשרות והנה עם ההזמנות אני מרגישה שצריך להתחשבן ואני לא אוהבת לעשות חשבונות, לא בבנק ולא בכל מקום אחר. אני שמחה שההורים שלי שמחים ושהמשפחה שלו מאוד אוהבת אותי. הכי מרגש זה שאהוביק מתרגש מאותם דברים שמרגשים אותי ובכלל שאנחנו יחד וזה נועד להציג לעולם מי אנחנו, מה חשוב לנו ושנהיה לערב אחד במרכז ונדע להנות מזה ולקבל את כל האהבה של הקרובים לנו.