הלכתי לטייל עם הכלבה במסלול הרגיל שלנו. לקראת אמצע הרחוב המקביל פוקר נעצרה בחנייה של בניין וכרעה כדי לחרבן. עמדתי 10 מטרים ממנה, עם הגב, כדי לתת לה פרטיות, ובידי שקית לאיסוף הצרכים. מאחוריי פתאום אני שומעת צעקות: "לא! לא! לא! לא!" "עופי מפהההה!" "לכי!". אני מסתובבת ורואה אישה רצה לעבר הכלבה שלי. לפני שהצלחתי להגיע אליהן אני קולטת אותה בועטת לפוקר בצלעות. 

מסך שחור ירד על שדה הראייה שלי וכשהגעתי אליה החזרתי מכות תוך כדי שאני צועקת במלוא הגרון "אני פה לאסוף אחריה!!!", "למה את מרביצה לכלבה שלי???", "מה את עושה???" והיא צועקת בחזרה "זו חצר פרטית, זו חצר פרטית!". ואז היא הרימה מפתח שנפל לה מהיד כשנתתי לה מכה ודחפה אותי. אחרי שהכל נגמר ראיתי שהיא שרטה אותי עם המפתח. 

אני מניחה שהיא חשבה שהכלבה מסתובבת שם בלי בעלים ולכן היא יכולה לבעוט בה ולהתחמק מזה. אני חושבת שראיתי בעיניים שלה פחד מזה שהיא נתפסה בקלקלתה, ואולי זה היה פחד ממני. אני  מתארת לעצמי שנראיתי מפחידה, אלימה וחסרת שליטה, מה שבאמת הייתי. פוקר בסדר, מלבד הכאב ברגע הבעיטה לא נראה שהיא סובלת. מיששתי את האיזור ואין שם משהו חריג.

אני עדיין קצת המומה, הרבה צרודה מהצעקה שדפקתי על הפוסטמה שבעטה לי בכלבה, וגם שרוטה ביד מהמפתח. אני לא מאמינה שאנשים יבעטו בכלב כשהם חושבים שאף אחד לא מסתכל, שהחצר האידיוטית שלהם באה לפני התנהגות אנושית הכי בסיסית וגם שהרבצתי למישהי, ועוד בגיל של אמא שלי בערך.