אני בת 37 וחצי ואני לא בכיוון של ילדים. לחצים מהסביבה גורמים לי לעשות בדיוק ההפך וקונפליקטים פנימיים גורמים לי לאכול.

הסביבה שלי נמצאת בתהליך ילודה מתמיד. נדמה שאפילו אחרונת סרבניות הילודה נכנעה ונכנסה להריון. אני מדברת את הלינגו, כבר לפני ארבע שנים טיפלתי בננה הפעוטה ואז בתאומים האפורחיים, אני אוהבת ילדים, אז מה הבעיה איתי? למה אני לא ממהרת לתקתק כמה, למרות שיש לי רק סיבות טובות לכאורה?

אני רוצה להנות מהזמן הזוגי שלי עם אהוביק. הייתי רוצה לדעת שמתישהו, אם נרצה, זה לא יהיה כרוך בקשיים. למרות שזו החלטה משותפת זה נראה לי הכרחי שנגיע, כל אחד עם עצמו, למוכנות להיות הורה או לוויתור על ההורות, בזמן שלו. כנראה שיש קונפליקטים שצריך ללמוד לחיות איתם עד שהם מתבשלים דיים.