בנובמבר לפני שנה הייתה מלחמה, לא יאמן כמה מהר היא נשכחה. הנה כאן אני באזעקת הטילים על תל אביב, שתפסה אותי בדיזנגוף סנטר, באמצע קניות למלתחת החורף. זה היה נורא, אני לא רוצה להיזכר בפחד, אפילו שהיה גם נחמד לפגוש את השכנים באזעקה אחרת בחדר מדרגות ובפיג'מה. אבל אם הייתי צריכה לבחור הייתי מוותרת על החוויה, לא בגלל השכנים, בגלל המלחמה.

נדמה שהחורף באמת הגזים השנה עם השביתה האיטלקית שלו, אבל במבט לאחור מזג האוויר לא כל כך שונה. רק השבוע הוצאתי את שאריות החורף במהלך שחצי מאמין לחזאים וחצי רוצה כבר להתעטף במעיל הורוד. בוניגוד לפוסט שבו נפרדתי לפני שנה מבגדי החורף הקודמים, שכבר היו גדולים עליי בשתי מידות, השנה רוב בגדי החורף מתאימים לי ונראים עליי אותו הדבר. כלומר הייתה זו שנה של שמירה על משקל, קצת ירידה, קצת עלייה, קצת נדנדה אבל בקטנה, במספרים חד ספרתיים. זה מעודד מאוד עד מצויין ובכל זאת אני אחוזת פחד להעלות את הכל חזרה.

בשנה שעברה הייתי תחת גמילה מסוכר ומגלוטן, זה ממש התאים לי להוציא את שני המרכיבים האלו מהתפריט, הרגשתי מזוככת מהחומרים הממכרים, הייתי מאמינה אדוקה ומאוד דייקנית. השנה כבר בקיץ חוויתי משברים ולפני החתונה ובירח דבש סטיתי לגמרי מהמסלול. ניסיתי לחזור אליו בטיפולי גמילה חוזרים ועברתי חודשיים של התוכנית האינטנסיבית, שבה כמעט ואין מקום לפחמימות. זה רק זרק אותי לאכילה הכפייתית ולהרגלים הישנים כאילו כדי ללמדני שדרך האמצע עדיפה עכשיו.

קבוצת התמיכה והעזרה העצמית שהצעתי כאן לא יצאה אל הפועל. מלבד פנייה הססנית של חברה שהביעה תמיכה לא הייתה פנייה נוספת, לא כאן ולא בפייסבוק. עכשיו אני אוספת את הכוחות והתחלתי תוכנית ארוכת טווח, בליווי אשת מקצוע סופר מעולה וסופר יקרה, בגישת נון-דיאט. כשאני מסתכלת על היצירות שבישלתי כאן אני קצת מקנאה בעצמי, שכן ההשראה להכין לעצמי אוכל הלכה לטייל ותפריטי שחון במיוחד בתחום הירקות. כנראה שהגוף צריך זמן לפיצוי ואני עוד אחזור להתאזן ואף להכין שוב אוכל.  

כמו בשנה שעברה גם החודש התעסקנו המון בדירה, היה איטום וזיפות של הגג, החלפנו שיבר, יכול להיות שנצטרך להוציא צינור ניקוז מחוץ לבניין ולהתחלק עם שאר הדיירים בצד שלנו בעלות לא קטנה. ככה זה כשגרים בדירה ישנה. רוב השנה היא עמדה למכירה בסכום גבוה מהמחיר הריאלי שלה. שנינו לא היינו וגם עכשיו לא בטוחים שאנחנו רוצים לעזוב, למרות שהיא קטנה, בקומה רביעית ובבניין שבנוי מצדפים, היא הבית שלנו ונעים לנו פה. מכונת הכביסה בת שנה ואמא של אהוביק נתנה לנו את המתכון המושלם שלה לשילוב בין מרכך לאבקה/ג'ל, שעושה בגדים שבא ללבוש.

אבל הכי משמח זה הטרו סטורי הזה: היום נסעתי עם אהוביק מחוץ לעיר והוא ביקש שאני אנהג.
למה? לא בא לך לנהוג? שאלתי
את באמת נוהגת מעולה. הוא ענה
מסתבר שמעגל הטרור המוטורי נשבר.