לפני כמה ימים קניתי בדיזנגוף נעלי בית שנראו לי מחממות, נעימות וייצוגיות. כשהגעתי הביתה ומדדתי אותן, שמתי לב שהסולייה שלהן מאוד עבה, לא גמישה וכי כל צעד בהן עושה רעש של פומפה. כשבחנתי מקרוב, הסוליה שלהן באמת לא נראתה כמו סוליה של נעלי בית, יותר כמו סוליה של נעלי פלדיום. שמתי בחזרה בנייליון המקורי, שמרתי את השקית ואת הקבלה, והיום חזרתי לחנות כדי להחליף.

כבר במשפט הראשון שיצא מפי הבנתי שתהיה בעיה. המוכרת בכלל לא הרימה את העיניים והמשיכה לספור עודף כאילו הוא הולך לאנשהו, כשאני עומדת מולה ומספרת את השתלשלות העניינים. כשהנחתי את נעלי הבית על הדלפקהיא אמרה שאין אחראיות על נעלי בית ואי אפשר להחליף ובכלל אי אפשר להחזיר שום דבר בחנות הזאת, כי זו חנות לבגדים תחתונים "מה שקנית שלך וזהו". 

"אם זה היה תחתונים הייתי מבינה אבל אפילו חזיות אתם נותנים לנסות לפני שקונים, לא?" אמרתי לה שזה לא הגיוני, שלא מדדתי את נעלי הבית בחנות ולא יכולתי לדעת שהסוליה לא מתאימה לנעלי בית. "אנחנו גם לא נותנים למדוד את הנעליים בחנות" ובכלל, היא טענה שהדרך היחידה בה יכולתי לדעת שהן לא נוחות היא ללכת איתן בבית וכיוון שהלכתי איתן בבית אי אפשר להחזיר. 

אמרתי למוכרת שאני לא מוכנה לקבל את התשובה שלה ושאני דורשת לדבר עם הבעלים. היא הצביעה על עצמה ואמרה "אני, אני זה הבעלים". "וזה נראה לך הגיוני שזה השירות שאת נותנת? אם נשווה את זה לסתם נעליים, בכל חנות נעליים יסכימו להחליף אם לא הלכתי איתן בחוץ והן חדשות וללא שימוש", כמו שנעלי הבית אכן היו. 

התעצבנתי מאוד ורציתי ללכת, וגם מאוד לא רציתי לוותר "קחי את הנעליים, אין לי מה לעשות איתן". את שקית הנייר זרקתי מאחוריי ואז שמעתי אותה מאיימת "מה את משאירה את זה פה, אני אזרוק אותן אחרייך!". הסתערתי החוצה בלי להביט לאחור ושמעתי אותה צועקת "גברת, גברת, גברת" עד שהתרחקתי די. 

התכוונתי ללכת הביתה ולשכוח מ-39 השקלים המסכנים שביזבזתי לשווא אבל בנות המועדון ייעצו לי בוואטסאפ לצלם את הנעליים ולהעלות לפייסבוק, בצירוף שם החנות וסיפור המקרה. כיוון שעדיין רתחתי, חזרתי לחנות וביקשתי את הנעליים בחזרה. התלוננתי על היחס שקיבלתי, כשהיא אפילו לא הרימה אליי את העיניים ולא נתנה לי שום פתרון, איחלתי לה שתתקע עם כל הסטוק של החורף והיא איחלה לי בחזרה "שאלוהים ייקח אותך".

אפילו עכשיו הלחיים שלי בוערות מעלבון. אני אוהבת לקנות בחנויות קטנות, שאינן חלק מרשת, דווקא בגלל היחס האישי. מצד שני אין לי טיפת סובלנות לבעלי עסק שחושבים שהם עושים לך טובה שהם בכלל מוכרים לך את הסחורה שלהם. אז אני מציינת שאני לא ממליצה לקנות בחנות בודי ליין Body Line בדיזנגוף 233 בתל אביב כי, כמו שהבעלים אומרת, "מה שקנית שלך וזהו".

והנה כוכבות האירוע:

לעת ערב באה גם נחמה, בדמות נעליים ורודות ופלאפיות שנרכשו יחד עם נעלי קיפי שאהוביק ביקש, מחנות הפיצ'יפקס השכונתית של לווינגר בבוגרשוב 13, שתמיד יוצאים משם עם חיוך. וחתול ג'ינג'י.