ואז עליתי לז'. בית ספר רביעי בארבע שנים ושוב החרדה העמוקה שמא לא יאהבו אותי. בתור מישהי שאהבו אותה הרבה זה קצת מוזר. אבל האהבה הפנימית לא מתפתחת וכנראה בגלל זה האישור החיצוני הופך להיות ממכר, ולו כדי לאשר שאני קיימת ורצויה בעולם הזה. 

עייפות גדולה תופסת אותי בכתיבת שורות אלו. לידי, על השולחן, מקל ארטיק שכתוב עליו 25 birthday. זו מהדורה מוגבלת של שקר כלשהו אבל זה בדיוק הזמן שעבר מתחילת הסיפור. חצי יובל וההשפעה הגופנית עדיין מורגשת. 

חטיבת הביניים עצומה, למען האמת היא מחולקת לשתיים. חטיבה א' וחטיבה ב' ובכל אחת מהן 9 כיתות. אני צריכה למצוא את המקום שלי שוב ושוקלת מה היתרונות שלי. בשלב הזה הבנים מתחילים להתעניין בציצים ואצלי הם כבר בשלים מזמן. אני גם מתעניינת בגוף שלי וגם פוחדת ממנו. אני מרגישה שהוא מקדים אותי, שאנחנו לא מסונכרנים והוא הולך לפניי, מכריז על דברים שאני עדיין לא. אני לא חושבת שאני יפה אבל אני מקווה שבגלל הציצים בנים ירצו להיות בקרבתי ובנות יעריכו אותי וירצו להיות חברות שלי. 

בחורף אני נוסעת עם קבוצה של בנים לטורניר טניס בקריית שמונה. אני וקרן הגבוהה ועוד שישה או שבעה בנים. בלילה אנחנו משחקים סטריפ-פוקר. לביא, שהוא אחד הבנים הנחשבים בכיתה, מפסיד ונשאר בתחתונים. אני מפסידה ונשארת בתחתונים וחזייה אבל מסכימה רק מתחת לשמיכה. אני קולטת שללביא עומד ושהוא נוטה ימינה. בטיול השנתי של אותה שנה, באכסנייה בטבריה,  אני נותנת לאוהד לשכב עליי כשכולם בחדר. סתם לשכב מעליי עם בגדים. זה לא משפר את מעמדי בכלל, הבנים לא מתייחסים אלי כגירלפרנד מטריאל והבנות חושבות שאני שרמוטה. אני מאמצת את התפיסה. יש לי ייתרון, אני זורמת ולא כבדה בכלל. 

בחופש הגדול אני יוצאת למחנה קיץ של החברה להגנת הטבע ושם אני פוגשת את טלי. היא גדולה ממני בשנה והיא אמריקאית. אמא שלה במיאמי פלורידה ואבא שלה גר ברחובות עם המשפחה החדשה שלו. היא לא שייכת לאף אחד והיא עצמאית מאוד. אני מעשנת איתה את הסיגריה הראשונה שלי. היא מכירה לי את החברים שלה, שהם גדולים מאיתנו ואנחנו נפגשים לעשן ולשתות כל ערב בגן העץ. לטלי הבנים נמשכים כי יש לה שיער ארוך ארוך והיא משוחררת. אני גם רוצה תשומת לב של בנים אבל הם תמיד מעדיפים את טלי. גם היא זורמת. אני מאוהבת בה וכשהיא נוסעת חזרה לארה"ב אנחנו מתכתבות בלי סוף. היא מבטיחה שהיא תחזור, למרות שיש לה שם חבר בן עשרים או משהו. 

באביב של כיתה ט' היא חוזרת ואנחנו נוסעות לאילת ביחד, לבד. אני עוד לא בת 15. ההורים שלי לא שמים גבולות ולא אוכפים סמכות. אנחנו חופשיות לעשות כל מה שאנחנו רוצות. לטלי יש עוד איזה חבר, מדריך רכיבה בדואי בחוות סוסים עם תפאורה של מערב פרוע. בתוך התפאורה יש כמה חדרים קטנים בהם מתאכסנים מדריכי הרכיבה. איך שאנחנו מגיעות טלי והחבר שלה מתחילים להתמזמז. אני נשארת לבד. חבר שלו פורש עליי חסות ואני הולכת איתו לחדר. הוא ינסה לגעת בי כל הערב. אני זורמת עם מיזמוזים למרות שלא ממש בא לי עליו. עוד פחות מזה בא לי על הבתולין שלי. אולי אם אאבד אותם אאבד גם את חוסר הביטחון שלי. לא אידאלי אבל שווה לנסות. בלילה השני שלנו ביחד אני נכנעת. הוא לא יודע שאני בתולה. הוא חודר אלי ואני קופצת שני מטר באוויר מכאב, רצה למקלחת ומדממת בדרך. יש בי גם תחושת הקלה. כשאני חוזרת לחדר הוא כבר ישן. יום אחרי זה הוא כבר איבד עניין.

טלי ואני קופצות למרכז בטרמפ, היא יושבת מקדימה, ליד הנהג. הוא מוציא את הזין והיא מתחילה לעשות לו ביד. מאחורה יושבים עוד שני בנים ואני באמצע. אחד מהם מוציא את הזין ואומר לי למצוץ. אם טלי עושה אז זה כנראה בסדר, חוץ מזה הם עושים לנו טובה. זה לא נעים לי ואני אומרת שלא בא לי לי יותר. הוא שם את היד שלי על הזין שלו ומזיז אותה. אני לא רוצה יותר, זה נראה לי נורא פתאום. אני עוד ילדה. הו מורידים אותנו מהטרמפ באמצע הדרך. 

אז ככה החלו חיי המין שלי. גם אחר כך לרוב לא ידעתי להגיד לא אם לא רציתי. לא חשבתי שאני יפה מספיק כדי להגיד לא ורציתי קרבה ותשומת לב. חשבתי שזו גם הדרך היחידה לספק את הסקרנות המינית שלי, זו שלא העזתי עדיין לחקור עם עצמי.