הזיכרון שלי לא כמו שהיה פעם. בבואי לכתוב פוסט זה, זכרתי חלק קטן מהספרים שקראתי בחודשים האחרונים. הספרייה הביתית הזכירה לי את השאר.

אז בתחילת השנה היה את גנבת הספרים, מאת מרקוס זוסאק, לקראת ההקרנה החגיגית של הסרט בארץ. עליו כתבתי כאן. 

בגזרת הקלאסיקות האל-זמניות קראתי את "הזקן והים" מאת ארנסט המינגווי, "המאהב" מאת מרגריט דיראס, ואת "נפשות מתות" מאת גוגול. את רובן קראתי כיוון שיצאו השנה בתרגום חדש, שזו תמיד סיבה טובה לקרוא קלאסיקה במבצע.

האהבה שלי לספרות רוסית של המאה ה-19 היא אינסופית אבל גוגול עורר בי סוג של תגובת נגד, ורצון לקרוא סופר יהודי מאותה התקופה פחות או יותר. אז לוויתי מחברה את "עירם של האנשים הקטנים" מאת שלום עליכם. זהו קובץ סיפורים קצרים, שבו המספר והתרבות היידישאית המזרח אירופית נוכחים במלוא תפארתם, גם אם היא מעייפת לפרקים. 

קראתי גם את הרומן הגראפי "הנכס" מאת רותו מודן, אך כיוון שטרם דנו בו בסלון הספרותי, אני מנועה מלחוות עליו דעה, כאן ובכל מקום, בטרם נשתף אחת את השנייה בהתרשמותנו. אומר רק שהיא מאיירת מוכשרת ומעוטרת פרסים, אשר עבדה עם גאונים כמו חנוך לוין, אתגר קרת וירמי פינקוס. 

חזרתי השנה גם לקרוא את ספרו הראשון של פינקוס "הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט" אבל לא סיימתי אותו. לא זוכרת למה, כי הוא מפעים ומצויין גם בקריאה שנייה. לא סיימתי גם את "צל עולם" מאת ניר ברעם כי הוא עייף אותי למוות. גם את "אישה - גיאוגרפיה אינטימית" מאת נטלי אנג'ייר סגרתי ואיפסנתי חזרה במדף לספרות נשית, בעיקר בגלל הפרק על פוריות וביציות מתנוונות, בו נבהלתי. אחזור אליו כשזה יהיה יותר רלוונטי. 

לטיול בפאריז לקחתי את הספר הכי גרוע שיכולתי לבחור. לולא הטיסות והקריאה לפני השינה במלון סביר להניח שהוא היה נזנח בבוז. "המלאך של פסקוואלה" מאת פול ג'. מק'אולי, הוא ספר בדיוני-היסטורי חסר חן או קסם. לא לקחתי אלטרנטיבה לקריאה אז סיימתי אותו. מה חבל שמהאפשרויות אשר בחנתי, מתוך הספרים שהביא עימו אהוביק לביתנו, נזנחו "המשחק של אנדר" מאת  אורסון סקוט גארד ו"שבט דוב המערות" מאת ג'ין מ. אואל. טוב, מה אפשר לצפות ממי שבוחרת לקחת לחופשה בברזיל את "הדבר" מאת אלבר קאמי

אז לפני שאני אעשה שטויות ואקח ספר בנות רומנטי של מריאן קיז לניתוח בשבוע הקרוב (תראו איך השחלתי את זה כבדרך אגב) אני עדיין מחפשת לשאול את "מועדון האידיוטים" של ג'ונתן קו אחרי שאהבתי מאוד את "הפרטיות האיומה של מקסוול סים". אולי זה בכלל זמן להירהורים שיתאים ל"התיקונים" מאת ג'ונתן פרנזן?

המלצות לעיצוב מצב רוח בית-חולימי ראוי יתקבלו בברכה.  אני אפילו משתעשעת עם הרעיון למצוא את "בית האלוהים" הנדיר מאת סמואל שם או את "רשימותיו של רופא צעיר" מאת בולגקוב. אוי אולי האמן ומרגריטה? ומה עם הספר שאני קוראת עכשיו "אינטואיציה - להקשיב לקול הפנימי" מאת דר' ג'ודית אורלוף? כנראה שזה טוב שאני מקיפה את עצמי בשמות ספרים וסופרים, אחרת היה לי יותר מדי זמן לפחד מהשינוי הצפוי.