היום מלאו שבועיים בדיוק לחזרתי הביתה, וההחלמה בעיצומה. ביום שלישי הייתי בביקורת באיכילוב והמנתח היה סופר מרוצה. אמרתי תודה לאחות המחלקה על תשומת הלב שלה, ונפגשתי עם דיאטנית אחרת, שלא פגשתי עד עכשיו. זה קצת בילבל אותי כמובן, כי בקבוצת התמיכה אביגיל היא לגמרי non diet aproach ואילו הדיאטנית היא לגמרי Diet. מצד שני 95% מהדיאטות נכשלות בטווח של 5 שנים אז אולי הדיאט הזה הוא לא כיוון כל כך מוצלח. 

כרגע סדר היום שלי כולל המון טקסים ושגרה קפדנית. שני כדורים נגד חומציות בקיבה, אחד בבוקר ואחד בערב. זריקה אחת של מדלל דם שדוקטור אהוביק מזריק לי, כל יום בירך אחרת. יש לאכול 6-7 ארוחות ביום כי אחרת לא יהיה לי כוח. כל ארוחה היא מינימום 20 דקות ומחכים 2 דקות בין ביס לביס. רבע שעה לפני האוכל לא שותים ורק חצי שעה אחרי האוכל אפשר לחזור לשתות. עם זאת, חשוב לשתות כמה שיותר כוסות מים או מים בטעמים. כל הזמן צריך לשים לב למשהו. 

בתחום הכדורים אני צריכה לקחת גם מולטי ויטמין פעמיים ביום אבל זה מולטי ויטמין למציצה מאוד טעים, שמזכיר לי את הויטמינים בצורת דינוזאורים מארה"ב. יש גם קפליית מגנזיום בגלל השרירים ואני צריכה להוסיף גם פרוביוטיקה בגלל שקיבלתי מנת אנטיביוטיקה לוריד בניתוח והפטרייה שלי חזרה. בערב יש גם את שתי התרופות הפסיכיות שתמיד לקחתי, וכך הפכתי לבית מרקחת מהלך. 

בבוקר או בצהריים אני יוצאת לעשות פעילות כלשהי שדורשת הזזת הגוף ובערב אני יוצאת להליכה או לרכיבה על אופניים. זה לא הכרחי אבל זה מרגיל אותי לעשות משהו בשביל עצמי ואם לא בא לי אז אני אומרת לעצמי רק עשר דקות ואת חוזרת, רק בשביל הלבוש והעשייה והכלבה. אבל לרוב ממש בא לי כי יש עדיין אוויר נעים בחוץ וזה לא בגלל הקלוריות או הכושר, זה בגלל הניקוי ראש שזה עושה.

אז אני הולכת בלי יעדים או זמנים ולאן שהדרך לוקחת אותי. אתמול למשל היה "לילה לבן" בתל אביב וכולנו יודעים שבלילה לבן צריך להימנע מהצירים הראשיים וללכת ברחובות צדדים נטושים. אחרת פוגשים תיירים, לא רק הרגילים מצרפת או איטליה או גרמניה או אמריקאים, אלא את תיירי ראשל"צ והסביבה ששואלים תכופות איך מגיעים ל...או איפה זה פה הים? פפפפריפריה.

לא שיש לי בעיה עם פריפריה. אני יודעת שלאנשים שם יש לבטח איכות חיים גבוהה ממני, וריאות הרבה יותר נקיות. יש לי בעיה עם אנשים מהפריפריה שחושבים שזה מגניב לבוא לתל אביב דווקא בלילה הלבן, כאילו מחלקים פה סמי פיצוציות וודקה רדבול חינם. 

נחזור לענייני החלמה. החל מהיום השביעי התחלתי לטעום אוכלים שונים. מרסק תפוחים ובננות, דרך ביצה רכה. אחרי 10 ימים הוספתי גם טונה בכל מיני צורות, מקושקשת, גבינה, קרקר, דייסה, חצי קציצה, פירה, אבל רק מה שטעים לי נכנס לתפריט. יוגורט למשל, על כל גווניו וצורותיו יצא מהר מאוד משם. חלב-כן, גבינה-כן, יוגורט-לא, לא ולא! 

אני בדרך כלל לוקחת לצלחת יותר ממה שאני יכולה או מתכוונת לאכול, כדי שלא ארגיש מקופחת. אין לי שום בעיה לזרוק את מה שנשאר אפילו אם זה רק ביס מיותר. בכל זאת יש לי מקום מאוד מוגבל בקיבה ולא מתחשק לי להרגיש רע. בלילות אני חולמת על הרבה אוכל. הלילה למשל חלמתי על המבורגר במוזס. לא יודעת למה דווקא המבורגר ולמה דווקא במוזס אבל ממש הרגשתי את טעם הבשר בפה.

אני לא מהמשרוולים ששכחו מה זה אוכל ורק מקפצים ברחובות בשמחה שהם לא רעבים. לא. חושי הטעם והריח שלי התחדדו מכל כך הרבה ימים בתזונה נוזלית שאני מריחה אוכל מקילומטרים וזה מריח אפילו טוב יותר מבעבר. ההקלה היא שאני כל כך עסוקה בלהכין לעצמי אוכל ולדאוג שיהיה טעים שאני לא מספיקה להרגיש מקופחת. 

זה פול טיים ג'וב להחלים, בחיי.