ואז היא אמרה "את יודעת שבמקום כל שיערה שנופלת צומחת אחת חדשה. זה לא שאת הולכת ומתקרחת עכשיו". 

לא חשבתי על זה, האמת, וכבר שיערות קצרות ודוקרניות צומחות על קרקפתי. מבשרות את ההתחדשות, שומרות על הרצף. פתאום כל שיערה שנושרת היא הזדמנות לשיערה אחרת לצמוח בריא והנה גם אני נשארת אני, ומשתנה לנגד עיניי.

שלושה חודשים מאז הניתוח ובשלב הזה אני מעבירה את מרכז הכובד (חחח אמרתי כובד) להתמודדות עם הבדידות האצורה. הדבק שהחזיק את הרווחים, שהשתיק את השאלות מתמוסס, והנפש מתמלאת בעוד טיפול, שלוש פגישות בכל שבוע. 

היום זה יצא לי מהתת מודע בלי להתכוון. לפעמים דימויים חזקים יותר ממילים.